תשובות ריב"ש/שלג
אילג לרבי אברהם רונרי
שאלת ראובן ושמעון היו סוחרים וראובן מכר סחורה לשמעון ושמעון אמר לראובן אין לי מעות ויש לי סחורה אם תרצה ליקח אותה וראובן אמר לא קניתי מעולם סחורה זו ולא ידעתי הסכום שלה א"ל שמעון תקח אותה בסכום שאני אומר לך ובעבור העסק שתעסוק במכירתה אם תרויח בה יהיה שלך ואם תפסיד ההפסד יהיה שלי זאת היא טענת ראובן ושמעון אומר שלא היה כן אלא שמכר לו סחורתו בסכום קבוע והריוח וההפסד לראובן זאת היא תשובת שמעון וראובן אומר לא היו דברים מעולם עכ"ז אפי' לפי דבריך שהיא מכירה בסכום קבוע תקח סחורתך שזאת הסחורה אינה שוה חצי הסכום והוא מקח טעות ומקח טעות לעולם חוזר ועל זה אתה חייב ליקח סחורתך ותן לי מעותי מסחורתי שלקחת. עוד חזר שמעון לטעון שהאמת היה כמו שטען שבסחורתו שלקח היה הריוח וההפסד שלו וכן ראובן בסחורתו שלקח ממנו היה הריוח וההפסד שלו:
תשובה לפי הנראה מלשון השאלה כל אחד מהם מוחזק במה שקנה וראובן בא להוציא משמעון אם מחמת מה שטוען שלא היתה מכירה גמורה בסכום קבוע אלא שההפסד יהיה לשמעון אם מחמת מה שאומר שיש שם אונאה גדולה שהוא מקח טעות ולכן אם לא שהה ראובן משעת המכירה עד שעת שתבע האונאה משמעון בכדי שיראה הסחורה ההיא שקנה לתגר או לקרובו ר"ל לבקיאין בשומתה שיגידו לו אם נתאנה אם לאו הדין עמי שהרי אפי' היתה מכירה גמורה כדברי שמעון כל שנתאנה ביתר משתות בטל מקח אבל אם שהה בכדי שיראה לתגר או לקרובו אין טענת האונאה כלום שהרי מחל כיון שהיה לו שהות להראותה ולתבוע אונאתו ולא חשש לה כדאפסיקא הלכתא בבבא מציעא בפרק הזהב (בבא מציעא נ':) פחות משתות נקנה מקח יתר משתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה וזה וזה בכדי שיראה לתגר או לקרובו אבל עדין נשאר לו לראובן טענה מחמת טענתו הראשונה שאומר שלא היתה מכירה בסכום קבוע ועל טענה זו חייב שמעון לישבע שבועת היסת שהיתה מכירה גמורה כדבריו ונפטר וחתמתי שמי יצחק ב"ר ששת זלה"ה: