תשובות ריב"ש/רפא
למוקדמי אל גזירה ישמרם צורם
ראיתי כתבכם עם תופס העדיות והנראה בעיני שהוא פטור מן הקנסות של ממון לפי שאף אם היה זה בפני שני עדים שמעידים עתה בדבר הנה לא נתחייב בקנסות בקנין ואין אדם מתחייב בדבורו בלבד במה שאינו מחוייב בו מן הדין ועוד שאף בקנין לא היה מועיל לדעת הרמב"ם ז"ל לפי שהוא אסמכתא אא"כ נתחייב בקנין ובמעכשיו או שקנו ממנו בב"ד חשוב ובמתפיס זכיותיו כמו"ש זה (פי"א מהלכות מכירה) ואף במה שנתחייב לעניים כיון שהוא אסמכתא אין כאן חיוב ואעפ"י שהרמב"ם ז"ל כתב (בפרק כ"ב מהלכות מכירה) שאפילו בדבר שלא בא לעולם שאין אדם יכול להקנות להדיוט אדם מקנה להקדש או לעניים היינו שהוא מחמת נדרו חייב לקיים דברו אע"פ שאין הקנין מועיל כיון שבלב שלם נדר אבל בכאן שלא נדר בלב שלם שבשעת הנדר לא היתה כוונתו שיצחוק ויעבור על שבועתו ויתחייב בקנס א"כ אף לעניים אינו חייב ליתן וגם שבכאן לא אמר זה שיתן לעניים שנאמר יש לו לקיים נדרו אלא אמר בקנס כך וכך למלך יר"ה כך וכך לעניים ובלשון זה דין העניים כדין ההדיוט וכל שההדיוט לא זכה מחמת שהוא אסמכתא גם העניים לא זכו *(עי' ב״י ח"מ סי׳ ע"ר מחו׳ מ"א וברמ"א שם סעי׳ י"ט ובסמ״ע סקנ״ו ועי׳ לקמן (סי' של"ה)) אין צריך לומר בנדון זה שאין כאן ב' עדים שיעידו על הקנס כי אם עד א' והוא רבי יצחק בהלול כי עדות רבי יוסף בוקלאריש אינו כלום באשר אינו מעיד אלא מפי אחרים וכן בענין הנדוי אין כאן כי אם עד אחד והבעל דבר מכחישו ועד אחד בהכחשה אינו כלום אפילו באסורין אבל מ"מ יש שני עדים שמעידים על השבועה ויש עד א' שמעיד שעבר עליה וגם הוא עצמו ראיתיו ובא לפני ומודה על דברי העד הזה ומזה ראוי ליסרו ועם היות שאין אדם משים עצמו רשע ואינו מתחייב על פיו בלא עדים אלא בדבר שבממון מ"מ לגדור וליסר לצורך השעה ושהנשארים ישמעו ויראו יכולין ב"ד ליסרם אחר שברור להם שעבר ולכן יסרו את זה והלקוהו מלקות ארבעים ברצועה על שעבר על השבועה. אמנם יען הודה זה מעצמו והוא בא במסורת הברית ומדעתו ומרצונו מקבל עליו את הדין וציית דינא ומתחרט לפשעו ראוי לקבלו ושלא לדחותו בשתי ידים ושיקבל העונש בסתר ובצנעה לפני ג' או ארבעה או לכל היותר בפני עשרה ואפשר להקל בזה יען הצחוק תקיף יצריה עד שהרגיל בו קרוב לאנוס דומה למ"ש רבותינו במס' כתובות (נ"א:) מאי טעמא יצר אלבשה ורבים מעמי הארץ נשבעו עליו ונוקשו עברו עליו ולא נענשו ולזה ראיתי רבים מן החכמים החסידים נמנעו מלהשביע המצחקים וראוי לכל דיין שתהיה כוונתו לשם שמים כדי להוכיח לא כדי לבייש ולהכלים. ודעו כי מאחר שילקה ויקבל עליו את הדין הרי הוא חוזר לכשרותו כאלו לא עבר כמו שפרשו ז"ל (מכות כ"ג.) על ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא כאחיך ואם תרצו להקל עליו עוד בשתענישוהו בשיענה בצום נפשו ימים מספר ושיחלק מעות לצדקה ויפטר מן המלקות הרשות בידכם שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות לפי הזמן והעת ולפי העובר ובכל יהיו מעשיכם לשם שמים נאום דורש שלומכם נאמן אהבתכם יצחק ב"ר ששת זלה"ה: