תשובות ריב"ש/רלב

עוד כתבת שאירע שם מעשה שראובן קדש נערה במרמה והנערה צעקה לפניך וצוית לתופשו על שעבר על הסכמת הקהלות שכתוב בה שלא יקדש אדם אשה אלא בקהל עשרה והמקדש הסכים לגרש ועדי הגט נתרשלו ולא אמרו לו שיבטל כל מודעא והמגרש טרם כתיבת הגט קרא לבחור אחד וא"ל תהיה עד שאני מוכרח בתפישה עד שאגרש ואני מבטלו מעכשיו וכן עשה אחר שעה בפני עד שני ואחר שהותר מהתפישה הרחיק נדוד ועתה העניה עגונה ודמעתה על לחיה ועלה בדעתך להתירה כיון שלא בטל לפני שנים כאחד מההיא דפרק השולח (גיטין ל"ב:) בפני כמה מבטלו וכו' וגם התפישה לא היתה על הגט רק על שפרץ גדר וחק. ויש שאסרוה מהם מחמת הבטול ומהם מחמת שהיה בתפישה בשעת הנתינה ואף על פי שלא נתפש על זה ובקשת ממני אחוה דעי גם אני:

תשובה מודעא זו מורכבת משני דברים האחד מה שאומר המגרש שהוא אנוס ומוכרח בתפישה עד שיגרש וזו היא מסירת מודעא על הגט דאמרינן במסכת ערכין (כ"א:) אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא ואף אם לא בטל הגט בפירוש כל דלא מבטל ליה למודעיה המודעא קיימת ואע"ג דלא ידעינן ביה באונסיה הרי הוא נאמן לומר שנאנס על זה כיון שאמר כן לעדים דגלויי מלתא בעלמא הוא כדאמרינן בפרק חזקת (בבא בתרא מ':) מודעא דמאי אילימא דגיטא ומתנתא גלויי מלתא בעלמא היא כלומר ואע"פ שלא ידענו שהוא אנוס כיון שהוא אומר שהוא אנוס יש לנו להאמינו דאם אינו אנוס למה לו ליתנו ולמסור מודעא על נתינתו דבשלמא במכר אפשר שאינו אנוס ומפני שהוא צריך למעות מוכר ומוסר מודעא כדי שיבטל המכר כשיהיו לו מעות ולכן צריך שנדע שהוא אנוס אבל בגט או במתנה שאינו מקבל מעות כל שמוסר מודעא ואומר שהוא אנוס יש לנו להאמינו וכיון שהוא אנוס אינו גט שאין האיש מוציא אלא לרצונו ואע"פ שלא בטל הגט בפירוש וכמו שפירש זה שם רבינו שמואל ז"ל. והשני הוא מה שאמר שהוא מבטלו מעכשיו שאף אם אינו אנוס מ"מ כיון שבטלו בפירוש אינה מגורשת. אלא שבזה הדרך השני רבו הסברות כי יש מי שאומר שאין יכול לבטלו קודם כתיבה דאין בטול בדבר העתיד אלא בטענת אונס משום דאי מבטל שליחות סופר ועדים הרי כשחזר אחר כן ואמר להן כתובו חזר ועשאן שלוחין וקיי"ל (גיטין ל"ב:) דאתי דבור ומבטל דבור אבל אחר כתיבה יכול לבטל הגט שנכתב דאע"ג דקיי"ל כרב נחמן בפרק השולח (שם) דאמר חוזר ומגרש בו היינו בההיא דהתם שהגט ביד שליח דאמרי' דלא בטל אלא לשליחותיה דשליח אבל אם הגט בידו ובטלו דהשתא על כרחין דעתו על הגט עצמו או אף אם הוא ביד שליח ובטלו בפירוש מתורת גט אינו מגרש בו לעולם וגרסינן התם נהי דבטליה לשליחותא דשליח גיטא גופיה לא בטליה דמשמע הא אם בטלו לגיטא גופיה בפירוש מבוטל ואינו מגרש בו לעולם. והרמב"ם ז"ל סובר דאף קודם כתיבה יכול לבטל ואם אמר כל גט שאכתוב מכאן ועד עשרים שנה בטל הוא הרי זה בטל וזו היא מסירת מודעא על הגט נראה שדעת הרב ז"ל שכל דבור הבא לבטל הדבר העתיד קרוי מסירת מודעא ואפילו בלא טענת אונס. והרמב"ן והרשב"א ז"ל סוברין דאחר כתיבה אינו יכול לבטל הגט עצמו וגרסינן התם נהי דבטליה לשליחותיה דשליח גיטא גופא מי קא בטיל כלומר אפילו בטלו בפירוש אינו מבוטל משום דלא אתי דבור ומבטל מעשה דהיינו כתיבת הגט שכיון שנכתב ונחתם לשמה על כרחו כשר הוא להתגרש בו ואין בטולו כלום וכל שכן קודם כתיבה שאינו יכול לבטל שלא בטענת אונס משום דשליחות סופר ועדים אין יכול לבטל קודם כתיבה דכשחזר ועשאן שלוחין אתי דבור ומבטל דבור ואם נאמר שמבטל הגט עצמו מעכשיו ולאחר שיכתב והלא אפילו אחר שיכתב אין יכול לבטלו לפי סברתם וכן נמי אין יכול לבטל נתינת הגט העתידה משום דכשנותן אחר כן הרי הנתינה מבטלת דבור אלא א"כ תלה באונס והיינו דאצטרכינן התם בפרק חזקת גבי גיטא ומתנתא לטעמא דגלויי מילתא בעלמא הוא כלומר ואין צריך שידעו העדים באונסו אלא נאמן הוא בכך דמשמע טעמא משום נאמנותו הא אם אומר שאינו אנוס אלא שרוצ' בבטולו אין בדבריו כלום אלא שאפשר לדחות דהתם שלא בטל בפירוש אלא שאמר שהוא אנוס ואם לא מפני נאמנותו היה הגט כשר שהרי לא בטלו בפירוש ואפילו חשבת ליה גלויי דעתא הא קיי"ל (גיטין ל"ד.) דלאו מילתא היא אמנם גם הרמב"ן והרשב"א ז"ל כתבו שיש לחוש בדבר למעשה בבטול הגט עצמו אחר כתיבה מלגרש בו לעולם לכתחלה וכ"כ חכמי הצרפתים ז"ל וכן חזר והודה הרמב"ן ז"ל בחדושיו בפרק השולח לסברת הרמב"ם ז"ל דכל המבטל בעתיד ואפי' שלא בטענת אונס מודעא היא עד דמבטל ליה למודעיה וא"כ בנדון זה שיש שני דברים רוצה לומר שני מיני מודעא שאומר שהוא אנוס וכן שאמר קודם כתיבה שהוא מבטלו אם באנו לדון עליו מכח הבטול לבד היה אפשר לומר שאין כאן בטול כיון שלא בטל בפני שנים זה בפני זה מן הטעם שכתבת דבמתני' בפ' השולח (גיטין ל"ב.) תנן היה עושה בית דין ומבטלו ואע"ג דקיי"ל בגמרא כרב נחמן (שם:) דאמר בפני שנים היינו משום טעמא דלתרי נמי ב"ד קרו להו כלומר בענין כזה שאינו צריך משא ומתן אפילו לשנים קרו להו בית דין דכי בעינן ב"ד של שלשה היינו במלתא דשייך בה פלוגתא וכי היכא דלא להוו ב"ד שקול בעינן שלשה וכשחולקין גומרין בשנים ומכל מקום כיון דקרו להו ב"ד משמע דבעינן זה בפני זה דומיא דההיא דפרוזבול דמייתי התם דקאמר מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין דלא שייך לאכשורי זה שלא בפני זה אלא גבי עדות וכרבי יהושע בן קרחה אבל אם נדון עליו מכח מה שאמר שהוא אנוס ומוכרח בתפישה עד שיגרש שהוא נאמן בכך מטעמא דגלויי מילתא בעלמא הוא זה אין צריך כלל ב"ד לא של שנים ולא של שלשה אלא כל שיש לנו עדות שהוא אמר כן בהכי סגי וא"כ לא בעי זה בפני זה דהא קיי"ל כרבי יהושע בן קרחה דלא בעינן שיראו שניהם כאחד כדאיתא בפרק זה בורר (סנהדרין ל'.) ובפרק השולח (גיטין ל"ג:) מדמה גיטין לדיני ממונות לגבי הא דרבי יהושע בן קרחה דמאן דאית ליה הא דרבי יהושע מכשר בעדי נתינה לומר לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו שיחתמו בגט ואי אמרינן הכא לקולא ולאפוקה מחזקתה כ"ש דאמרינן הכי גבי מודעא לחומרא ולאוקמה אחזקתה והיינו דאמרינן בפ' חזקת (בבא בתרא מ'.) מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו הודאה בפני שנים וצריך לומר כתובו קנין בפני שנים ואין צריך לומר כתובו דמשמע דלא בעינן מודעא אלא סהדותא דומיא דהנהו אחריני וכמ"ש המפרשים ז"ל והוכיחו בראיות ברורות דקנין אפי' בלא עדים מהני כל שהבעל דבר מודה שהקנה לו בקנין דלא איברו סהדי אלא לשקרי וכן בהודאה דקאמרי בפני שנים אמרינן בפ' זה בורר (סנהדרין ל':) דהודאה אחר הודאה מצטרפין דאם הודה בפני שנים זה שלא בפני זה ואמר לכל אחד אתה עדי דליכא טעמא דהשטאה מצטרפינן דלא בעינן בפני שנים אלא להיותם עדים וכן הוא בירושלמי סנהדרין (פ"ג הל' ח') גבי מתני' דתנן הוא אמר לי איש פלוני אמר לי לא אמר כלום ואמרו שם בירוש' אם היה מתכוין [למסור] לו עדות עדותו עדות כלומר שאמר לו אתה עדי ^*( עי' בש"ך ח"מ סי' פ"א סקכ"ב:) וכ"כ הרמב"ן ז"ל. ואפי' לדעת הראב"ד ז"ל שכתב דהודאה בפני אחד לא מהני כלום וההיא דהודאה אחר הודאה מצטרפין מיירי כגון שכל אחד אומר בפני ובפני אחר הודה לו זהו מטעם השטאה דאף אם אמר לו אתה עדי יכול לומר משטה הייתי בך מאחר שהיה יכול לכפור בו ולכן אף אם מודה ואומר אמת הוא שהודיתי לך בפני עד אחד ואמרתי לו אתה עדי עם כל זה יכול לומר משטה הייתי בך אבל גבי קנין דליכא למימר הכי וכן גבי מודעא מבואר הוא דמצטרפי והרמב"ן ז"ל כתב דמודעא של מכר בפני עד אחד והקונה מודה לו שמסר מודעא בפני עד אחד דמהניא דכיון דמודה לוקח שמסר המוכר מודעא אפילו בפני עד אחד מהני דלא איברו סהדי אלא לשקרי אלא שכתב שיש לבעל הדין לחלוק ולומר דכיון דסבר האי מוכר למחר לא מצי למתבעיה בדינא גמר ומקני ומבטל למודעיה ע"כ. נראה מדבריו דבפני שנים שאין הקונה יכול לכפור אפי' זה שלא בפני זה מהניא ומצטרפין וא"כ בנדון זה המודעא שעשה בטענת אונס אפי' זה שלא בפני זה מהניא. וכי תימא הרי האונס שתלה בו מודעתו אינו אמת שהרי הרב אומר כן שלא צוה לתפשו כי אם על שפרץ גדר וכיון דטעמא דמודעא דגיטא אע"פ שלא ידעו באונסו משום דמהמנינן ליה השתא דידעינן דלאו קושט' הוא ליכא להימוני' יש להשיב שאף אם הדין היה שלא להאמינו היכא שאנו יודעים בברור שאינו אנוס מ"מ בנדון זה שאי אפשר לדעת זה אלא מפי הרב מה היתה כונתו הנה הבעל נאמן יותר כיון שהאמינוהו חכמים. ועוד שהרי זה היה תפוש לעינינו ויודע שכשיגרש יתירוהו ממאסרו א"כ הרי הוא כאלו נאנס לגרש כיון שמסר מודעא קודם לכן מחמת זה האונס ואע"פ שאונס זה אין מספיק לבדו לבטל הגט מדין גט מעושה היכא שלא מסר מודעא מתחלה כיון שלא נתפש על שגרש מ"מ כשמסר מודעא מתחלה אף אם נאמר שאין מסירת מודעא מועלת אלא ע"י אונס אפ"ה קצת אונס מועיל להחשיב המודעא אע"פ שאינו אונס גמור מצד עצמו. וראיה לזה מדאמרינן בפ' חזקת (בבא בתרא מ':) גבי מתנתא טמירתא אמר רבא והוי מודעא לחברתה והא דרבא לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דההוא גברא דאזל לקדושי ההיא אתתא אמרה ליה אי יהבת לי לכולהו נכסיך הוינא לך ואי לא לא הוינא לך אזל למכתב לכולהו נכסיה אתא בריה קשישא אמר ליה וההוא גברא מה תהוי עליה אמר להו לסהדי זילו איטמור בעבר ימינא וכתובו ליה אתו לקמיה דרבא אמר להו לא מר קנה ולא מר קנה מאן דחזא סבר משום דהוי מודעא לחברתה ולא היא התם מוכחא מילתא דמחמת אונסא הוא דכתב לה אבל הכא מר ניחא ליה דליקניה ומר לא ניחא ליה דליקניה ע"כ. והדבר מבואר שאונס זה לאו אונס גמור הוא שאם ירצה לא ישאנה ולא יתן לה נכסיו ואם לא היתה מתנת הבן שקדמה לה היתה מתנת האשה מתנה גמורה ואעפ"כ מבטל אותה מתנת הבן הקדומה והויא לה מודעא מחמת אונס גרוע כזה אע"ג דבעלמא בלא אונס כלל אמרינן דלא הויא מודעא לחברתה בנדון זה ג"כ אף אם נאמר שאין מודעא בלא אונס הנה הדבר שנראה כאונס מועיל לקיים המודעא אע"פ שאינו אונס גמור מחמת עצמו שהרי דין המתנה והגט שוין בדין המודעא כמו שמבואר שם. א"צ לומר שהרבה מן המחברי' ז"ל כתבו דאפי' נמצא שהאונס שתלה בו מודעתו אינו אמת אפ"ה המודעא קיימת דגלויי מילתא בעלמא הוא כיון שיכול לבטלו אפי' בלא אונס כדעת הרמב"ם ז"ל דכל המבטל לעתיד במה שאין מקבל מעות בגיטא ומתנתא די לו בשיגלה דעתו שאינו חפץ בדבר ההוא וכ"כ לבעל העטור ז"ל ובספר אבן העזר ואף מצד הבטול יש לומר דלא בעינן שנים זה בפני זה דעד כאן לא אדכרו ב"ד במתניתין דהשולח אלא במי שמבטל שליחות השליח שנעשה כבר ומבטלו שלא בפניו אבל במי שמבטל הגט קודם כתיבה או אחר כתיבה שמבטל מלגרש בו לעתיד הרי זה כמוסר מודעא כמש"כ הרמב"ם ז"ל ולא מצינו במודעא לשון ב"ד כי אם לשון עדות דבעינן בפני שנים דומיא דקנין וכיון שכן אפי' זה שלא בפני זה מצטרפין ^*( ב"י אה"ע סס"י קע"א בד"ה השולח:):