לדלג לתוכן

תשובות ריב"ש/רכה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

טירול לדון ששון נגארי.

שאלת ראובן ושמעון הם שכנים וכותל משותף מפסיק בין חצר שלפני ביתו של ראובן לחצרו של שמעון והכותל ההוא גבוה כד' או חמש אמות ועתה רוצה ראובן להגביה הכותל ההוא כדי לבנות ולעשות בית מקצת החצר שלפני ביתו ושמעון רוצה לעכב עליו באשר פתח ביתו של שמעון הוא כנגד הכותל ההוא בקרוב פחות מארבע אמות ואם יגביה ראובן הכותל ההוא יאפיל ביתו של שמעון לפי שאין אורה נכנסת לביתו של שמעון מצד אחר כי אם מן הפתח שכנגד הכותל ההוא ושאלת הדין עם מי וגם אם צריך להרחיק במה אמות צריך להרחיק וכיצד משערין האמות. וכן אם יגביה ראובן כותלו שבצד הפתח ההוא של שמעון אם צריך להרחיק מאחר שאין הכותל כנגד הפתח אלא מן הצד:

תשובה צריך ראובן להרחיק מכנגד פתח ביתו של שמעון ארבע אמות כדי שלא יאפיל עליו כמו ששנינו במס' ב"ב יפרק לא יחפור (בבא בתרא כ"ב:) החלונות מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ארבע אמות ותניא עלה בגמרא מכנגדן כדי שלא יאפיל ופתח זה של שמעון דין חלון יש לו כיון שהוא עשוי גם לאורה שאין לו אורה לביתו מצד אחר *( ב"י ח"מ סי' קנד מחו' ו' וכ"א:) אבל בכותל שרוצה ראובן לבנות מן הצד בזה הדין הוא בענין אחר שאם אין כותל לצד האחר מן הפתח כנגד הכותל הזה שרוצה ראובן לבנות ולהגביה אין צריך ראובן להרחיק מצד פתח שמעון כי אם טפח אבל אם יש כותל אחר בצד האחר מן הפתח בענין שכשיבנה ראובן כותל זה יהיו שני הכותלים לצדי הפתח זה מימין וזה משמאל אז צריך ראובן להרחיק הכותל בענין שיהיה רחוק מן הכותל האחר שכנגדו שהוא לצד האחר מן הפתח ארבע אמות כמו שמתבאר זה בסוגיא שבפ' לא יחפור על מתני' דהחלונות (כ"ב.) ואע"פ שיש פירושין אחרים באותה סוגיא ולפי אותן הפירושין כשיש כותל אחר הוא צריך להרחיק ד' אמות מלבד רוחב הפתח. הנה הפירוש הנכון הוא מה שפי' הרשב"א והרא"ה ז"ל שאינו צריך להרחיק בין הכל כי אם שיהיו ד' אמות בין כותל לכותל ושיהיה רחוק מן הפתח טפח וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ"ז מהלכות שכנים) ושעור האמה הוא ששה טפחים מאדם בינוני כדתניא בפ"ק דערובין (ג':) כל אמות שאמרו באמה בת ששה וכדרבא אמר רב נחמן דאמר אחד זה ואחד זה באמה בת ששה ורשב"ג דאמר התם כל אמות שאמרו חכמים בכלאים באמה בת ששה מתרץ לה תלמודא אליבא דרבא דאתא למעוטי אמה יסוד ואמה סובב דמוכח התם מקרא דהוי באמה בת חמשה אבל כל שאר אמות משערין באמה בת ששה טפחים ושעור הטפח מפורש במנחות פרק התכלת (מנחות מ"א:) שהוא ארבע בגודל חמש באצבע שש בקטנה וכבר כתב זה הרמב"ם ז"ל (פרק תשיעי) [בפי"ז הלכה ל"ו] מהלכות שבת: