תשובות ריב"ש/רטז
לדייני דרוקה יע"א
שאלתם ראובן הוא בחזקת תלמיד חכם בינינו ועל עסק משא ומתן שהיה לו עם שמעון קראו ראובן לשמעון רשע גמור וכאשר שמע שמעון את דבריו השיב לו ואמר לו שוטה יצאת מביתך לקרוא לי רשע ואם לא תלך מכאן דע כי ברעה תשוב לביתך ושתק ראובן והלך לו לביתו ולמחרת אמר לקצת יהודים אל תדברו עם שמעון שהוא בנדוי על שחרפני וגדפני אתמול וכששמעו היהודים את דבריו הלכו והגידו הדבר לבית דין ומיד שלחו ב"ד בעד ראובן לשאול לו על הענין אם הוא אמת כאשר הגידו להם היהודים ובא ראובן ואמר לפניהם שהוא לא נדהו אבל מן הדין ראוי שיהיה בנדוי על שחרף אותו ולקצת ימים הלך ראובן לאיש א' מסריסי הגובירנדור ועשה לו שטר מתנה מקנס ליט' זהב שאמר לו שיש לו על שמעון על חרפתו הנזכר ושיתבענה לעצמו בדין מפני הגובי"רנדור וכששמע שמעון הדבר בא וצעק בפני הקהל ובפני ב"ד והגיד להם המעשה אשר עשה לו ראובן ושירע בעיניהם הדבר הזה ואמר שאם יהיה לו לראובן שום דין עמו שיזמיננו לפני ב"ד והם יענישו למחוייב כפי מה שיראה בעיניהם מן הדין ואם היה רוצה להוליכו לדין לפני הגובירנדו"ר שידון עמו הוא בעצמו ולא יתננו ביד עובד ככבים אלם לדון עמו בערכאות של אומות העולם ועל בן אנו מחלים פני כבודך שתשלח לנו מה לעשות על הדבר הזה אם נכוף לראובן שיסלק העובד ככבים מעל שמעון ואם נחדל ואל תפן לקוצר דעתנו כי אין מלה בלשוננו. יצחק בן פסריל דיין יצחק אבולעפיא דיין:
תשובה עם היות שמוסכם בין החכמים ז"ל שהמבזה את החכם קונסין אותו בליטרא זהב ונותנין אותה לחכם וזה בכל מקום ובכל זמן מדגרסינן בירושלמי בכפ' החובל (ה"ו) חד אמר בשם ריש לקיש המבייש את הזקן נותן לו דמי בשתו משלם כהדא בר נש איפקר לרב יהודה בר חיננא אתא עובדא קמיה דריש לקיש וקנסיה ליטרא דדהבא מ"מ אין כל החכמים שוין בליטרא של זהב אלא החכם שהוא רב מובהק בדורו ומורה הוראות דומיא דר' יהודה בר חיננא דמייתי בירושלמי ואם אינו רב מובהק אלא שתורתו אומנתו וחכם קצת אז ב"ד שמין לו דמי בשתו כפי המבייש והמתבייש לפחות מליטרא של זהב וגובין לו וזה שאמרו שם המבייש את הזקן נותן לו דמי בשתו משלם כלומר דאע"ג דבשאר בני אדם ביישו בדברים פטור בזקן דהיינו שקנה חכמה לכבוד תורתו מחייבין המבייש לפרוע לו דמי בשתו ומ"מ להוסיף על ליטרא של זהב אפי' ברב גדול אין לנו ודיו לכל חכם להיות כרבי יהודה בר חיננא יהיה מי שיהיה. ובנדון זה אתם יודעים אם ראובן החכם שביניכם אם הוא בערך הראוי לליטרא של זהב כפי מה שאמרתי או בערך האחר לבד ומ"מ בין כך ובין כך נראה שאף אם הוא חכם חוץ מכבודו לא עשה פועל חכם לשלח מדנים תחלה לקרוא לשמעון רשע גמור שלא כדין על עסק משא ומתן שהיה ביניהם ואמרו חכמים ז"ל בפ"ק דקדושין (כ"ח.) הקורא לחברו עבד יהא בנדוי ממזר סופג את הארבעים רשע יורד עמו לחייו וא"כ הוא נתן אצבע בין שיניו והכשילו שיתרים כנגדו שאין כל בני אדם יכולין למשול ברוחם לשמוע חרפתם לקרותן רשעים גמורים ושלא יהיו משיבין ודמי קצת למאי דאמרינן בפ' ואלו מגלחין (מועד קטן י"ז.) אמתי' דרבי חזיתי' לההוא גברא דהוה מחי לבנו גדול אמרה ליהוי ההוא גברא בשמתא דקא עבר אלפני עור לא תתן מכשול דתנא דבי ר' ישמעאל ולפני עור לא תתן מכשול במכה בנו גדול הכתוב מדבר ולא נהגו חכמים קלות ראש בנדויה שלש שנים ומגדר החכם שיהי' משאו ומתנו עם הבריות בנחת ואם לא כן הוא מחלל את תורתו. ועוד שיצא מתחת יד החכם הזה דבר שאינו מתוקן במה שעשה שטר מתנה לעובד כוכבים אלם מקנס ליטרא של זהב כנגד שמעון והיה לו לתבוע זכותו הוא בעצמו לפני דייני ישראל כיון דאיכא דינא בארעא ולא ללכת לפני עובדי כוכבים אף אי ליכא דינא בארעא והיה צריך לדון בערכאות של עובדי כוכבים לא היה לו למסור חברו ביד עובד כוכבים אלם שתהא ידו תקפה עליו שלא כדין אלא שידון עמו הוא בעצמו ודמיא למאי דאמרינן בפרק הגוזל ומאכיל (בבא קמא קי"ד.) אמר רב אשי האי בר ישראל דזבין ארעא לעובד כוכבים אמצרא דחבריה דישראל משמתינן ליה מאי טעמא משום דאמר ליה ארבעת אריא אמצראי ומשמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונסא דאתי ליה מחמתיה וכל שכן בנדון זה שכבר ההיזק מבואר ולכן ראוי לבית דין להכריח את ראובן לסלק העובד כוכבים מעל שמעון וגם אין נראה לדון לו בדין ליטרא של זהב כמו"ש אלא שלכבוד תורתו יש לבית דין לצוות על שמעון בכח נדוי לרצות ולפייס את ראובן ולבקש ממנו בפרהסיא בנא ובמטו שימחול לו ולהרבות עליו רעים על זה והמוחל ג"כ לא יהיה אכזרי וראוי לו למחול *( ב"י יו"ד סס"י רמ"ג לעיל סי' פ':) ועוד שהוא היה ראשית המדון נאם נאמן אהבתכם יצחק ב"ר ששת זלה"ה: