תשובות ריב"ש/רה
דרוקה לרבי חיים בר רבי יוסף הלוי י"א
שאלת על גט שנתן ראובן ללאה אשתו והיו אותיות חסרות ויתרות והם שכתוב בו דהוי ליכי מנאי במקום דיהוי ועוד היה כתוב בו לאתראי ולאתריאהון לאבהתאי כל אחד בשני אלפין ונסתפקת אם הוא פסול בשביל זה משום דלשון דהוי לשעבר משמע. עוד נסתפקת על שלא נתן הגט לידה אלא שזרקו לה בבית הכנסת תוך ארבע אמותיה ונסתפקת אם יש לה ארבע אמות בבית הכנסת האשה בעזרה מנין. ועוד נסתפקת אם מה שאמרו (ב"מ יו"ד.) ד' אמות של אדם קונות לו בכל מקום הוא לענין מציאה לבד או אפילו בגיטין ואם בית הכנסת הוא מן המקומות שד' אמות קונות לו לאדם. עוד נסתפקת מפני שעדי חתימה הן הן עדי המסירה ואמרת שהן נונעין בעדותן. עוד מפני שלא כתבו בשטר העדות שהגט שזרק לה שהיה קרוב לה אלא כתבו שהם מעידין עדות ברורה שהגט שנתן ראובן לאשתו שהוא כשר. ועוד נסתפקת מפני שלא היה כתוב בגט מקום הלידה. עוד נסתפקת מפני שהעדים החתומין בו אחד מהן היה סופר הגט והוא מחלוקת בין הפוסקים חתם סופר ועד אם הוא כשר או פסול ובקשת ממני לכתוב לך על כל אות ואות תלי תלים של הלכות באר היטב:
תשובה לפי שאין לי פנאי להאריך יען הוא ערב י"ט של ראש השנה לא אוכל למלאת שאלתך להרבות בראיות ולזה אהיה מקצר ועולה לכתוב לך עקר הדין לבד. מה שכתוב בגט דהוי במקום דיהוי אינו פסול בשביל זה דלשון דהוי עקרו לשון הוה ולא לשון עבר ואע"פ שלפעמי' משתמשין בו בלשון עבר אין היזק בזה שהוא על צד הזרות שהרי גם בלשון דיהוי שהוא לשון עתיד אפשר להשתמש בו לפעמים בלשון עבר כמו שמצינו כן בכיוצא בו בכתוב אלא שבגיטין ושטרות אין הולכין אלא אחר הלשון המורגל לבני אדם ובכאן די בלשון הוה כמו שכתוב בו והרי את מותרת לכל אדם וכ"ש בתוספת האלפין במלת לאתראי ולאתריאהון דאבהתאי שאין בהם שום גריעות שהרי אי אפשר לשנות המלות ההן ממשמעותן בשביל התוספת ההוא וכל אותן הדקדוקין שנזכרו בגמרא (גיטין פה:) כגון דלא לאיתנסבא אלא להתנסבא וכן דלא לכתוב איגרת ביו"ד ולא ודין ביו"ד והאחרים הוא לפי שמשמעות הלשון משתנה בשביל זה לפסול הגט אבל בזולת זה אין קפידא:
ואף בהם כתבו הגאונים ז"ל שאין הגט פסול אלא כשהבעל מערער אבל על הסתם כשר בדיעבד ועוד יש אחרים מקילין ואומרים שלא נאמר אלא כשהבעל עצמו כתבו ומערער אחר כן ואומר לכך נתכוונתי אבל כל שצוה לעדים לכתוב גט כשר וטעה הסופר ולא דקדק באותן הדקדוקין אין לפוסלו בדיעבד אפילו אם יערער הבעל *( ב"י אה"ע סי' קל רמ"א שם סעי' מט:). גם מה שנסתפקת מפני שעדי החתימה הן עדי המסירה אין לספק מזה כלל אדרבה כך הוא המנהג וכ"כ המפרשים ז"ל בהרבה מקומות במסכת גיטין דמסתמא כך הוא דעדי החתימה הם הם עידי המסירה ואין בכאן נגיעת עדות כלל אלא שנתחלף לך במה שאמרו בשליח נעשה עד בדיני ממונות במסכת קדושין בפ' האיש מקדש (קידושין מג:) אבל בגיטין ובקדושין הא קיי"ל דהם הם שלוחיו הם הם עדיו וכ"ש בכאן שאין שום שליחות אלא הם עדים בכל. גם מה שלא היה כתוב בגט מקום הלידה גם כן אין לחוש לזה שכבר נהגו שלא לכתבו כדי שלא לטעות בו כי אין הכל זכורין מקום לידתו *( טוש"ע שם סי' קכח ס"ב:) וכ"כ בספר עמודי גולה וז"ל והלידות נמנעו מלכתוב לפי שיש טועין בדבר ע"כ:
אבל במה שזרק לה הגט בבית הכנסת תוך ד' אמותיה ולא נתנו לידה בזה יש לחוש דאע"ג דבגמרא בפ' הזורק (גיטין עח.) גבי מתני' דהיתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת ובגימרא אמרינן היכי דמי קרוב לה והיכי דמי קרוב לו ואמר רב ארבע אמות שלה זהו קרוב לה ד"א שלו זהו קרוב לו ואמרינן נמי התם אליבא דרב שאם הוא תוך ד"א לה ותוך ד' אמות לו שאותו שקדם לבא במקום שהוא עומד זכה בארבע אמותיו הסמוכות לו ואם היא קדמה זכתה בארבע אמותיה וכל שהגט בתוכן אף ע"פ שהוא גם תוך ארבע אמות שלו כיון שהוא בא אחריה שם הרי היא מגורשת ואם הוא קדם אם הגט תוך ד' אמותיו אינה מגורשת ואף אם הגט גם כן תוך ד' אמותיה ואם הוא ספק מי קדם מגורשת ואינה מגורשת ורבי יוחנן אמר התם דכל שהיא יכולה לשמרו אפילו רחוק כמה והוא אינו יכול לשמרו זהו קרוב לה הוא יכול לשמרו והיא אינה יכולה זהו קרוב לו שניהם יכולין לשמרו ר"ל כל אחד לבדו שניהם אינן יכולין לשמרו ר"ל כל אחד לבדו אלא ביחד זהו מחצה על מחצה שמגורשת ואינה מגורשת ובנדון זה לדעת רב כיון שזרקו לה תוך ארבע אמותיה אם אינו תוך ארבע אמותיו הרי זה גט ואם הוא תוך ארבע אמות לה וכן לו צריך לראות מי קדם דבית הכנסת הרי הוא כרשות הרבים שהרי אין לו בה יותר ממנה להניח שם כלים או הוי כחצר שאינה של שניהם דכל אדם זוכה שם בד' אמותיו כדאיתא בפ"ק דבבא מציעא (י':) וגבי גיטין נמי הכי הוא וכ"ה בירושלמי (גיטין פ"ח ה"ג) וכן כתב הר"ם ז"ל דחצר שאינה של שניהם הרי היא כרשות הרבים:
ואף אם נאמר דאין ארבע אמות קונות ברשות הרבים אלא בסימטא או בצידי רשה"ר כמאן דאית ליה הכי בפ"ק דמציעא (יו"ד:) ולית לן כרב ברשות הרבים מ"מ בית הכנסת הרי היא כסימטא לענין גיטין שהרי רגילות הוא שענינים כאלה נעשים שם הויא לגבי גיטין כסימטא לגבי הנחת כלים *( עי' אבני מלואים סי' ל' סק"ח.) ומ"מ בנדון זה ראוי לחוש למה שאמרו בגמרא שם במסקנת הסוגיא אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה אמר ליה רב מרדכי לרב אשי הוה עובדא ואצרכוה חליצה *( ב"י אה"ע סס"י קל"ט:):
והרב אלפסי ז"ל לא הביא בהלכות לא דברי רב ולא דברי ר' יוחנן אלא דברי שמואל דמחמיר כדי שתשוח ותטלנו להלכה ולהחמיר עוד למעשה דלא למעבד עובדא עד דמטי גיטא לידה ממש וכדהוה עובדא ואצרכוה חליצה. וכן דעת רב חננאל ז"ל והראב"ד ז"ל ועוד הוסיף ר"ח לומר שאפי' בחצרה אין מתירין אותה עד שיגיע גט לידה דגרסינן בירושלמי (שם ה"ב) המחוור מכלם עד שיתננו לידה וכתב שכך היא קבלה בידו מרבותיו ז"ל ואע"פ שזו היא חומרא יתירה שלא לעשות מעשה בחצרה אעפ"כ כתב הרמב"ן ז"ל שראוי לחוש לדבריו שדברי קבלה הם וכל שכן בחצר שאינה שלה אלא שהוא תוך ארבע אמות שאין להתירה:
ואם כן בנדון זה צריכה גט אחר ואין מתירין אותה להנשא בזולת זה גם החשש האחר מחתם הסופר ועד ראוי לחוש לי' שלא להתירה לכתחלה כדברי התוס' והרמב"ן ז"ל נטה גם לזה אע"פ שאין כן דעת הגאונים ז"ל ולא הרמב"ם ז"ל והרשב"א ז"ל כתב שתי הסברות ולא הכריח בהן ולכן גם לזה ראוי לחוש וחתמתי שמי יצחק ב"ר ששת זלה"ה: