תשובות ריב"ש/קצא

עוד בההיא דאמר ר"נ (שם סב.) היה בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טהור וכו' אמר אמימר הלכתא עוף הבא סימן אחד טהור והוא דלא דריס וכו' והר"ן ז"ל הביא בהלכה זו פירוש רש"י ז"ל והקושיות שמקשים עליו מן הסוגיא ומהנמצא שאינו מסכים עם פירושו ז"ל בזה וכתב שעקרן של דברים כמו שפירש הר"ם בר רבי יוסף ז"ל כמו שמבואר בפירושיו. וקשיא ליה למר על הפירוש הזה שלשון אמימר אינו מתיישב כלל דמשמע בהדיא שרוצה לומר שהעוף הבא בסימן א' בגופו וגם שאינו דורס הוא טהור ולא כמו שאמר שהסימן הוא שאינו דורס ואינו צריך סימן אחר דא"כ היה לו לומר הלכתא עיף שאינו דורס טהור ע"כ. ואני אומר לשון אמימר הוא מדוקדק כי הוא עונה על דברי רב נחמן כי ר"נ אסר עוף הבא בסימן אחד למי שאינו בקי בהן ובשמותיהן בין שיהיה הסימן בגופו בין שיהיה הסימן שאינו דורס דכשהסימן הוא בגופו איכא לספוקיה בשאר עופות טמאין וכשהסימן הוא שאינו דורס [איכא] לספוקי' או בפרס או בעזני' דחייש להו רב נחמן אע"ג דלא שכיחי ביישוב כמו שיתבאר בסוגיא ועוף הבא בסימן אחד דקאמר רב נחמן דומיא דעוף הבא בסי' אחד דתני רבי חיי א (סא.) דמדתני רבי חייא עוף הבא בסימן אחד טהור לפי שאינו דומה לנשר בין כשהסימן הוא בגופו בין שאינו דורס קאמר דטהור דהא לא דמי לנשר ורב נחמן לפרושי מילתיה דר' חייא קאתי לומר דרוצה לומר חוץ מהעופות הכתובים בפרשה ולכן צריך שיהא בקי בהן ובשמותיהן ואז יהיה טהור עוף הבא לפניו בסימן אחד אבל אם אינו בקי בהן ובשמותיהן טמא ובא אמימר ופסק הלכה כרב נחמן במקצת וחלק עליו במקצת כלומר דכשהסימן הוא בגופו אז צריך שיהיה בקי בהן כרב נחמן דהא איכא לספוקי בשאר עופות טמאין אבל כשהסימן הוא שאינו דורס טהור אע"פ שאינו בקי בהן דהא ליכא לספוקי אלא בפרס ועזניה והנהו לא שכיחי בישוב ולא חיישינן להו ובלשון זה שתפס לו אמימר מתבארים בפירוש שני הדברי' רוצה לומר מה שחולק בו על רב נחמן ומה שמודה לו בו ואם אמר הלכתא עוף שאינו דורס טהור עדיין לא היינו יודעין מה דעתו בעוף שיש לו סימן אחד בגופו ולא ידענו אם הוא דורס אם לא אף כי הלשון ההוא היה בלתי מדוקדק בעצמו דאיך יאמר עוף שאינו דורס טהור דמשמע שאינו נמצא שום עוף בעולם טמא ואינו דורס והא איכא פרם או עזניה אלא שהלשון המדוקדק עוף הבא דמשמע נמצא בישוב ובא לפנינו:

ומה מאד נפלאתי על קושיתך זו פליאה נשגבה לא אוכל לה וליקשי מר לנפשיה דלמאי דפריש מר לתרץ דברי הר"ם ז"ל כי הוא סובר בשאר עופות כפירוש הר"ם בר רבי יוסף ז"ל שיש להם סימן אחד בגופן והם דורסים אבל בפרס ועזניה דעת הר"ם ז"ל שאחד מהם יש לו שלשה סימני טומאה בגופו אבל סימן טהרתו שאינו דורס והאחר יש לו סימן טהרה אחד בגופו ולא נודע אם דורס אם לא ופירשת דברי אמימר עוף הבא בסי' אחד בגופו וגם סימן אחר שידענו שאינו דורס טהור דהא ליכא לספוקיה אלא בפרס או בעזניה כלומר באותו מהם שיש לו סימן בגופו ומסופק לנו אם הוא דורס ובישוב לא שכיחי והשתא ליקשי מר כיון שידענו בעוף זה הבא לפנינו שאינו דורס מה אנו צריכין לסימן טהרה שבגופו אפילו אין לו שום סימן בגופו אלא שיש לו סימן זה שאינו דורס טהור דהא ליכא לספוקי אלא בפרס או בעזניה באותו שאין לו סימן בגופו אנא שאינו דורס והוה ליה למימר כל עוף שאינו דורס טהור והוה משמע אפילו יהיו לו בגופו כל סימני טומאה ואף אם תתרץ בזה דאמימר קאי אמילתיה דר"נ כמו שתרצתי אני למעלה מה תתרץ בדברי הר"ם ז"ל שהביא בלשונו ושאינו דורס ואוכל אם יש בו אחד מג' סימנין אלו הרי זה עוף טהור וכו' דמשמע דאם אין בו אחד משלשה סימנים אע"פ שידוע לנו שאינו דורס ואוכל טמא והלא לפי פירושך על דבריו כל שאינו דורס ואוכל טהור אף אם אין לו סימן טהרה בגופו דהא ליכא לספוקי אלא בפרס או בעזניה ובישוב לא שכיחי. ועוד קשה לפירושך על דברי אמימר דלא הוה ליה למימר עוף הבא בסימן אחד שהרי כיון שאתה מפרש והוא דלא דריס שידוע לנו שאינו דורס אלו שני הסימנין הם מאותן הארבע שיש לתורים שהרי על כרחנו לפי פירושך רב נחמן הזכיר בדבריו סימן שחוץ לגופו ואמימר עונה עליו והיה לו לומר עוף הבא בשני סימנין טהור וחד מינייהו דלא דריס דבשלמא לפירוש רש"י ז"ל אין כאן כי אם סימן אחד בגופו והאחר אינו סימן שלא ידענו אם דורס אם לאו אבל לפירושך קשה עם שהוא הפך לשון הגמרא דבגמרא (סא:) אמרינן גמירי דאיתיה בהאי ליתיה בהאי ודאיתיה בהאי ליתיה בהאי שנראה מבואר שאם אחד מהם אין בו סימן אחר רק שאינו דורס האחר אין בו סימן זה אבל בודאי הוא דורס דלשון ליתיה בהאי משמע שברור לנו שאינו בו ולא לומר שאינו נודע לנו הסימן ההוא אם הוא בו אם לאו ועוד דחד ליתיה בהאי דומיא דאידך ליתיה בהאי. ועוד נדחקת הרבה לפי פירושך לפרש מה שמקשה בגמרא (שם) טעמא דכתב רחמנא נשר וכו' שהמקשה סמך על הודאים והם אחד אחד שיש להם ולהכי מקשה דהוו ליה שני כתובים הבאים כאחד דאם תאמר אינם שני כתובים הבאים כאחד לפי שלאחד מהם יש שני סימנין אם כן תפשוט מדאיצטריך קרא למכתב נשר מה שמסופק אצלנו והוא שאותו שיש לו סימן אחד בגופו אינו דורס והמתרץ תירץ לו ג"כ על הודאים גמירי דאיתיה בהאי ליתיה בהאי ע"כ. והנה לפי דבריך יסוד קושיית הגמרא היא על מה שמספק שלא נזכר עדיין זה הספק בשום מקום ואם הזכירו שום תנא או שום אמורא היה מקום למקשה לומר הוו להו שני כתובין דאי לא תקשי למאן דאמר שיש ספק בפרס או בעזניה אם יש באחד מהם שני סימנין אבל עתה מי הזכיר זה בגמרא עד שהמקשה יבנה על זה היסוד קושיתו מן הסתם מבלי שיפרש ולפי דרכך היה לך להכריח קושיית הגמרא בדרך אחרת ולומר הוו להו שני כתובים הבאים כאחד אם פרס ועזניה הוו בני חד חד. ואם תאמר חד מינייהו בר תרי סימנין לישתוק קרא מאידך ההוא דגלי קמי שמיא דלית ביה אלא חד דהא אמרן דלא איצטריך אלא כי היכי דלא נילף מעורב והשתא הא לא הוה ילפינן מעורב דהוה ליה עורב וחד מפרס או עזניה אותו שיש לו שני סימנין שני כתובים הבאים כאחד ואע"פ שאין השני סימנין ההם אותן של עורב אכתי לא ידעינן לההוא טעמא כי היכי דלא ידעינן ליה לגבי פרס ועזניה דבתר הכי מחדשינן ליה:

גם מש"כ ואין להקשות דא"כ אפילו אם פרס ועזניה שכיחי בישוב הוה לן להתיר בסימן אחד ואינו דורס שהרי יש בזה תרתי ספיקי שמא אין לפרס ועזניה אלא אחד לכל אחד בלבד ואם תמצא לומר יש לאחד מהם שנים שמא זה הבא לפנינו אינו מינו. איני מבין זה כלל שהרי מכיון שהתורה אמרה לבדוק בסימנין שלא יהיה מכ"ד עופות טמאין ויש אחד מהם שאנו מסופקין בסימניו כל עוף הבא לפנינו נחוש לו מספק שמא הוא מאותו המין שאין אנו בקיאין בו ואין נקרא זה אלא ספק אחד ואם הקושיא היתה קושיא לא היתה מתרצת במאי דכתיב מר דאם פרס ועזניה מצויין חיישינן דכל מעוט מצוי אפילו בתרי ספיקי חיישינן לפי שכשאנו אומרים פרס ועזניה בישוב לא שכיחי רצו לומר שאינן נמצאין ואם היו נמצאין עדיין לא היה נקרא זה מעוט מצוי שמעוט מצוי ר"ל שהוא קרוב למחצה ורגיל להיות דומיא דמעוט מצוי המוזכר למפרשי' ז"ל בסירכות הריאה דאע"ג דאזלי' בתר רובא ואחזוקי אסור' לא מחזקינן אפ"ה צריך לבדוק בסירכות הריאה מפני שהוא מעוט מצוי וגם בזה דוקא היכא דאפשר לעמוד על ספיקו בבדיקה אבל בא זאב ונטל בני מעיה כשרה וכן ברוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן שהזכירו הגאונים ז"ל דאם שחט אחד והוא לפנינו בודקין אותו אם יודע הלכות שחיטה ולא נסמוך ארוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן כיון דאפשר לבדקו ועוד קשה למה שפירשת על הר"ם ז"ל שאם כדעת הר"ם בר רבי יוסף ז"ל למה לא כתב עוף הבא בשלשה סימנין בגופו דודאי אינו דורס וכדתנן במתני' (נט.) ואלו הסימנין אפשר לעמוד עליהם יותר מסימן שאינו דורס והיה לו להביאם יותר מסימן שלילת הדריסה:

ולזה נראה שדעת הר"ם ז"ל שרוב שאר עופות טמאין יש להם שלשה סימני טהרה בגופן אבל דורסים ומעוטן אין להם כי אם סימן אחד של טהרה יש מהם שהסימן ההוא בגופן ודורסים ויש מהם שהסימן ההוא הוא שאין דורסים ויצא לו זה לרב ז"ל מן הגרסא הכתובה בקצת ספרים בתחלת הסוגיא א"כ שאר עופות טמאים דכתב רחמנא למה לי ונילף משאר עופות טמאים וכו' דאלמא שאר עופות טמאים יש להם שלשה סימני עהרה ומשמע ליה לרב ז"ל שעל הרוב אמרו כן כי יש מהם שאין להם כי אם סימן אחד של טהרה וזה יצא לו ממה שהקשו בגמ' סוף סוף דאיתיה בפרם וליתי' בעזניה איתיה בחד מהנך והוו להו שני כתובים הבאים כאחד דאלמא בשאר עופות יש מהן בסימן אחד בלבד ובהכי הוו שני כתובים הבאים כאחד בהדי פרם ועזניה ועורב יש לו שני סימני טהרה בגוכו והשלישי שבגופו לטומאה וכן שהוא דורם ופרם ועזניה יש להם סימן אחד של טהרה בגופן וגם אינן דורסין אלא שהסימן שבגופן אינו שוה בשניהם וגם אחד מהם או פרס או עזניה אין הסימן ההוא שבגופו שוה לסימן אחד של טהרה שיש לשום אחד משאר עופות טמאין בגופן כאלו תאמר שבכלם אין קורקבן נקלף והא דתני רבי חייא עוף הבא בסימן אחד טהור לפי שאינו דומה לנשר מיירי בעוף שאינו דורס ובסימן אחד בגופו קאמר משום דרבי חייא קאי אמתניתין דקתני כל שיש לו אצבע יתרה וכו' ולפי שטתו של הר"ס ז"ל צריך לפרש דארישא סמיך והכי קאמר ואם אינו דורס ויש לו שלשה סימנין אלו בגופו טהור דהרי יש לו ארבעה סימנין וכדרך פירוש רש"י ז"ל והשתא אתא רבי חייא לאשמועינן דכל שאינו דורס בסימן אחד בגופו סגי אף אם הוא אותו סימן המיוחד בפרס או עזניה כל שמכיר פרס ועזניה או דלא חיישינן להו כיון דלא שכיחי ולא נימא אף אם אינו פרס ועזניה כיון שדומה לו טמא דנילף מיניה דלהכי כתב רחמנא נשר דכל שאינו דומה לנשר טהור זולתי הכתובים בפרשה והסוגיא באה לפרש דברי רבי חייא וכל הסימנין האמורין בסוגיא כלם סימנין שבגופן הן שהם ודאין ומבוררין כי סימן טהרה שאינו דורס אינו דבר ברור כ"כ כמו שאמרו (ס"ב:) בתרנגולתא דאגמא דחזיוה רבנן דדרסה אע"פ שנסתפקו עליה כמה שנים ובודאי היו סבורין שהיא בלתי דורסת שאל"כ לא היו מסתפקין בה שהרי שנינו כל עוף הדורס טמא ורב נחמן באר דעוף הבא בסימן אחד בגופו ואינו בקי בהן ובשמותיהן טמא דמה נפשך אם דורס הוא כל עוף הדורס טמא ומשאר עופות טמאין הוא שיש מהן בסימן אחד של טהרה ודורס ואם אינו דורס איכא לספוקיה בפרס ועזניה אלא א"כ יכיר פרס ועזניה אבל בשאר עופות טמאין ליכא לספוקי אם אינו דורס שאין בהם כיוצא בזה שאותן שאין דורסין אין להם שום סימן טהרה בגופן ואמימר סבר ליה כותיה בדורס או בדלא קים לן ביה אם דורס אם לאו דהא איכא לספוקי בשאר עופות דשמא דורס הוא ופליג עליה בדקים לן ביה דלא דריס דהא ליכא לספוקי אלא בפרס ועזניה והנהו לא שכיחי בישוב ולא חיישינן להו ולפי זאת ההצעה יבאו דברי הר"ם ז"ל כהוגן שלא הזכיר התר בעוף הבא בשלשה סימנין בגופו דהא איכא לספוקיה ברוב העופות הטמאין דשמא דורס הוא וכן לא הזכיר התר בעוף שאינו דורס לבד ואין לו סימן טהרה בגופו דהא איכא לספוקי בקצת עופות טמאין שיש להן כן. זהו מה שנראה שצריך לומר בפירוש הלכה זו שהיתה כונת הר"ם ז"ל. ומ"מ שיטתו דחוקה לומר דפרס ועזניה דאמרינן בגמרא סתמא דלית להו אלא חד בגופו לחוד קאמר ומלבד זה יש להם סימן מחוץ שאינן דורסין וגם בסוגיא הנאמרת על ההיא דרבי חייא צריך לדחוק במקומות ופי' הר"ם ב"ר יוסף ז"ל מרווח ואין בו שום דוחק גם המשנה מתפרשת כפשטה ^*(א עי' בב"ח יו"ד סי' פ"ב ד"ה ומ"ש ואם הוא:). זהו מה שהעלתה מצודתי בכל אלה ואתה תבחר ותקרב נאם דורש שלומך וטובתך לעולם נאמן אהבתך יצחק ב"ר ששת זלה"ה: שעל הכתב באר מים חיים עמוקים וצונן זכים ונקיים סגן הלויים החכם המעולה דון שלמה נר"ו בר כבוד ה"ה דין צאק הלוי נטריה רחמנא: