תשובות ריב"ש/קעט
מוסתגאנים לרבי שמואל בר רבי סעדיה מדיני י"א
שאלת ראובן מת בלא בנים ולו ב' נשים ואמו זקנה ולא הניח יורש זולתי אמו הנזכרת והניח בעזבונו מקרקעי ומטלטלי והזמינו נשי ראובן אמו לפני השופט ותבעו ממנה לפרוע כתובת כל א' מהן מעזבון בנה הנזכר וכאשר שמע השופט טענותם צוה והרשה אם ראובן הנזכר למכור כל נכסי ראובן הנזכר כדי לפרוע נשיו הנזכרים מכתובתן וכן עשתה נתנה בתים שהניח בנה ראובן ביד הסרסור למכרם וקנה אותם שמעון על פי השופט בסך ידוע והחזיק בהם ואחר אשר קנה הבתים הנזכרים באתה אצלו אחת מנשי ראובן הנזכר ובקשה ממנו יתחסד עמה שימכור לה החצי בבתים אשר קנה מאת חמותה בסך אשר קנה אותם ואמרה לו אני יראה אם יהיו המעות בידי יארע איזה דבר יהיה סבה שאפסידם ובהיותם לי בבתים יהיו שמורים אחר ההפצר נתרצה אליה שמעון הנז' ומכר לה חצי הבתים בסך אשר קנה בלי שום תוספ' והתנה עליה שלא תדור היא ולא זולתה בעדה בכל הבתים הנזכרים ולא תחזיק בהן כל ימי חיותה ולא יהיה לה כח ורשות למכרם לשום אחר כל ימי חיותה אלא לשמעון הנזכר בסך אשר קנתה אותם ממנו בלא שום תוספת ובעת פטירתה לא יהיה לה כח ורשות להנחיל ליורשיה החלק שיש לה בבתים אלא הדמים הנזכרים ולא יהיה כח ורשות ליורשיה לתבוע משמעון הנזכר אלא מה שנתנה האשה בדמי חצי הבתים הנזכרים ולא יותר ושמעון הנזכר יתן לה בשכירות חלקה בבתים דבר קצוב מדי שנה בשנה וקבלה על עצמה אשת ראובן הנזכר כל התנאים הנזכרים ועל פי התנאים הנזכרים מכר לה שמעון הנזכר החצי בבתים הנזכר' וזכתה בחצי הבתים הנזכרי' והחזיק שמעון בבתים ונתן השכירות הקצוב עליו אל האשה מרי שנה בשנה עד יום מותה. ולפי שבדיני הישמעאלים יתבטל המכר אשר מכר שמעון אל האשה אם יתקיימו התנאים הנזכרים לא רצו העדים לפרט כל התנאים בשטר המכר אלא ברמז ונשאר זה בנאמנות ובשעת פטירת האשה כי מתה צותה בפני עדים ואמרה אין ליורשי בבתים אשר הוא דר בהן שמעון ר"ל החצי אשר קניתי מאת שמעון הנזכר אלא הסך אשר נתתי אל שמעון בדמי חצי הבתים בעת אשר קניתים ממנו לפי שכך קבלתי עלי שבשעת פטירתי יחזרו חצי הבתים הנזכרים אל שמעון ויחזיר גם הוא ליורש המעות אשר נתתי לו בדמי חצי הבתים ואחר פטירתה בקש שמעון הנזכר לתת ליורשי האשה הנזכרת דמי חצי הבתים ולא רצו לקבל המעות וכפרו בכל התנאים ושמעון הנזכר בא לפני ב"ד שבעירו והביא לפניהם העדים אשר שמעו צואת האשה הנזכרת בשעת פטירתה וקבלו עדותן והנה זה תופס קבלת העדות. יודעים אנו ב"ד חתומי מטה איך היה שבא לפנינו רבי שמואל ב"ר סעדיה מדיני ואמר לנו דעו רבותי כי יש לי דין ודברים עם רבי סעדיה ב"ר שאול בן חנין מחמת הבתים אשר קניתי ממרים אם ר' שמואל בן חיים לפי שהיא מכרה אלי כל הבתים הנזכרים אחר פטירת בנה רבי שמואל בן חיים הנזכר לפרוע נשיו מכתובתן במצות השופט ואחר אשר קניתי הבתים ממרים הנזכרת בסך ס"ה זהובים בקשה ממני זהרון אלמנת רבי שמואל בן חיים הנזכר שאתן לה החצי בבתים הנזכרים בסך אשר קניתי ואחר ההפצר נתרציתי לה בזה והתניתי עליה שלא תדור עמי בבתים לא היא ולא זולתה ואני אתן לה שכירות בחלקה בבתים הנזכרים ונם שלא יהיה לה כח ורשות למכור המחצית הנזכר אשר לה בבתים הנזכרים לשום אדם אלא לי וגם אחרי פטירתה לא תוכל להניחם ליורשיה אלא אחר פטירתה יזכו יורשיה בדמי החצי אשר לה בבית אשר הוא ל"ב זהובים וחצי לא זולת וכאשר אתן הסך הנזכר אזכה בכל הבתים בלי שום ערעור והחזקתי בבתים על פי התנאים האלה כל ימי חיותה וגם אחרי מותה ונם היא צותה לפני מותה בפני עדים שכאשר אתן ליורשיה סך מחצית הבתים הנזכרים כנזכר אזכה דאחזיק בכל הבתים ושאין ליורשיה דין ודברים ולא שום תביעה בבתים הנזכרים אלא הדמים הנז' ליורשיה ולא רצו לקחתם והם טוענין כי לא ירצו אלא הבתים והנה אני צריך לחזק את בדק הבית והיורשים הנזכרים אינם בעיר ולא אוכל להמתין עד בואם פן יגיעני מזה נזק לכן בבקשה מכם תקבלו עדות מרבי יעקב בן הרון ומרבי אברהם ב"ר שלמה בן מנדיל יעידו בפניכם אשר ידעו בדבר זה כי הם יודעים תוכן הענין ואנחנו נזקקנו לשאלתו ושלחנו בעדם וחקרנו עדותם כראוי ונשבע בפנינו ר' יעקב בן חרון והעיד שרבי שמואל מדיני הנזכר קנה כל הבתים ממרים הנזכרת ואחר נתרצה אל זהרון הנזכרת שיהיה לה החצי בבתים הנזכרים כל ימי חיותה בתנאי שאחר פטירת זהרון הנזכרת יחזרו הבתים אל רבי שמואל הנזכר ויזכה ויחזיק בכל הבתים ויתן הדמים הנזכרים ולא יותר ולא יהיה לה כח ורשות למכרו לזולתו בשום צד בעולם ועל פי התנאים האלו קנתה חצי הבתים וזכתה בהן וכן נשבע בפנינו רבי אברהם מנדיל הנזכר שזהרון הנזכרת צותה לפני מותה בפני עדים והם רבי יוסף מקאתל נ"ע ורבי אשתרוג פרגה ובפניו ובפני זולתם ואינו זוכר מי הם ואמרה בפניהם שאין לה רשות וכח בבתים אשר חם תחת רשות רבי שמואל מדיני אשר היו של בעלה רבי שמואל בן חיים הנזכר זולתי דמי החצי כפי הסך אשר קנה הבתים כמו שיתבאר בשטר המכירה וכאשר יתן ליורשיה הדמים הנזכרים יזכה בכל הבתים ולא יהיה כח ורשות להם לערער על זה כלל וגם צותה שיחלקו וירשו הדמים הנזכרים בשוה ר' סעדיה בן חנין ורבי מסעוד בן סידון. ואחר אשר חקרנו עדותן כראוי כתבנו וחתמנו ונתננו ביד רבי שמואל בר רבי סעדיה מדיני הנזכר להיות בידו לראיה ולזכות ומה שהיה בפנינו בשנים עשר לירח שבט שנת חמשת אלפים ומאה וחמשה וששים לבריאת עולם למנין שאנו מונין במוסתגאנים מתא הנה זו תופס קבלת העדות. ועתה אדונינו טוענים היורשים שלא ירצו לקיים דברי האשה ושמעון טוען הנני מזומן לתת המעות כאשר הוא מותנה ביני ובין האשה בשעת המכר אבל הבאים אין לכם זכות בהם כלל כי כן התנתי עם האשה הנזכרת בשעת המכירה ועל פי התנאים האלו מכרתי לה הבתים והיא קבלה על עצמה כל התנאים ההם וגם היא צותה לפני מותה לקיים התנאים הנזכרים והחכם רבי יוסף מקאתל זלה"ה כתב בפניה צואתה והעידו בה העדים וחתמו כאשר צותה וכאשר מתה וראה רבי סעדיה בן חנין שטר הצואה לא ישרה בעיניו וחרף וגדף החכם הנזכר והעדים וקרע הצואה בפניהם ואמר שהוא לא יעשה מכל אשר צותה אלא מה שייטיב בעיניו ולהיות ידו תקפה עם הערביים לא יכלו לעשות בזה הראוי ולזה לא רצה החכם ר' אברהם בן נתן נ"ר לקבל עדות מיראתו שלא יעשה לו כאשר עשה אל ה"ר יוסף מקאתל ז"ל כאשר תראה אדונינו מטופס פתקא אחת אשר כתב רבי אברהם הנזכר מכתיבת ידו מתנצל על מניעתו לקבל עדות אשר בקש ממנו רבי שמואל מדיני לקבל עדותם כדי שלא תחשוב אדונינו שקבלת העדות ההיא נעשית בסתר לפי שהחכם שיש לו הספקה מהקהל לא קבל העדות הנזכר והנה זה טופס הפתקא הנזכרת בחתימת עשר הטפיסוהו בהיות החכמים הנזכרים ה"ר עמרם יצ"ו והר"ר דוד הכהן יצ"ו בכאן במוסתנאנים ואני אברהם בן נתן הבא על החתום יושב עמהם בא לפנינו ר' שמואל אבוצעד ושאל ממני לקבל עדיות מקצת יושבי מסתגאנים על דבר התביע' אשר לרבי סעדיה בן חנין על הבית אשר רבי שמואל הנזכר דר בו ואני השבתי אותו כי בתוך קהל ועדה נאמר לי פעם ופעמים אל תדון עלינו כיון שהן מצערים אותך ומביאים אותך בסכנה באומות העולם על דבר המשפט טוב לך לשמור כבוד התורה ואל תתחלל התורה אל תדון אלא על מי שרוצה לקבל עליו דין תורה וזו היא תשובתי אני אברהם בן נתן הנזכר כי ער בא ר' סעריה הנזכר ויקבלו עליהם הוא ובעל דינו שאדון עליהם כנראה לי אז אני מוכרח לדון ולקבל העדיות ביניכם וכאשר היתה זאת תשובתי חתמתי שמי פה והיה זה בעשור ראשון לחדש שבט שנת הקטו"ן יהיה לאלף אברהם ן' נתן אנו העדים חתומי מטה הטפסנו הפתקא הנזכרת אות באות תבה בתבה ונתאמת אצלינו שהכתב כתב יד החכם ר' אברהם בן נתן וחתמנו שמנו פה בו' ימים לירח טבת שנת חמשת אלפים קס"ו דוד בונדיאה כהן יצחק ב"ר סעדיה נגא"ר אנא ארונינו יבא דברך היקר יגיד לנו את דבר המשפט ושלום תורתך ומעלתך יגדל לעולם אמן עד כאן דברי שאלתך:
תשובה בריב זה כבר שאלני עליו ר' מכלוף בן חנין ולו ידעתי שהוא בעל דבר לא הייתי משיב לו כי העונה על ריב ומשיב על דבר בטרם ישמע כל טענות שתי הכתות יחד אולת היא לו וכלימה יען צדיק הראשון בריבו ובא רעהו וחקרו ויהיה המשיב צריך לסתור תשובתו הראשונה ולעזה עליו מדינה. ועוד כי מתוך תשובת המשיב ילמוד הבעל דבר לטעון טענות שיהיו בעזרו ונמצא המשיב נעשה כעורכי הדיינין אבל רבי מכלוף הנזכר עשה בערמה וסדר השאלה כאלו הריב הוא בין שני אנשים אחרים ובהיות הוא ממונה לזקן על הקהל ההוא חשבתי שהדין הזה בא לפניו ושמע כל טענות שתי הכתות ושישאלני כדי לדון הוא ביניהם ע"פ התורה. אמנם ראיתי והבנתי בשאלתו כי הוא היה מהפך בזכות היורש ומרבה בטענותיו ומעלים טענות הסוחר וכן אמרתי לו בסוף תשובתי (לעיל סי' קמ"ה) וחשבתי שהוא אוהב היורש ושונא הסוחר לא שיהי' הוא היורש ובעל דבר והשבתי לו כפי שאלתו אם הדבר כן ועתה כבא אלי שאלתך ראיתי שיש התחלפות רב בין שאלתך לשאלתו כי הוא אמר שקודם מכירת אם הנעדר הבתים ההם אליך כבר זכתה האשה בבתים ההם בפרעון כתובתה בפני טובי העיר ומכירת האם אליך הבתים בערכאותיהם היתה בנאמנות בעד האשה למען לא ישלח בהם יד שר העיר היו יראים ממנו בעבור שאין לאיש יורש ואחר שעברה יראת השר היה לך להשיב חצי הבתים ההוא לאשה בלי שום תנאי כמו שהחזרת הבי' האחר להקדש ושאתה עכבת אותו בחזק' שלא ברצון האשה עד שתעשה לך התנאי ההוא וכן עשתה שלא ברצונה כי מאימת השר לא היתה יכולה לתבוע זכותה ממך גם הצואה שעשתה האשה בעת פטירתה אומר שלא נעשתה כהוגן ולזה קודם שנחתמה נקרעה לצעקת היורש לא אמר שהוא קרע אותה בחזקה ובתוקף יד אחר פטירת האשה ואחר שנחתמה בעדים כשרים כמו שבאו בשאלתך ולזה ראיתי לשלוח לך טופס התשובה שהשבתי לו למען תראה בעיניך ההתחלפות שבין טענותיו לטענותיך וכמו שהשבתי אליו כפי טענותיו כן אשיב לך כפי טענותיך:
ואומר לפי מה שבא בשאלתך שנשי ראובן הנעדר הזמינו את אמו לפני השופט ותבעו ממנה לפרוע כתובת כל אחת מהן מנכסי בנה והשופט צוה והרשה אם הנעדר למכור כל נכסיו כדי לפרוע נשיו מכתובתן וכן עשתה נתנה הבתים לסרסור למכרם וקנה אותם שמעון על פי השופט הנה מכירה זו קיימת לשמעון אף אם אין אמו של ראובן ראויה לירש נכסיו בדין תורתינו שהרי כיון שהשופט צוה עליה והרשה אותה למכור הרי היא כמו שליח השופט וכל שמכרה שוה בשוה מכרה קיים וכ"ש כשנעשה ברצון האלמנה ולבקשתה לפרעון כתובתה שהרי אפילו היא עצמה היתה יכולה למכור לפרעון כתובתה כל שתמכור לאחרים ולא תעכב לעצמה דאלמנה ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום ושליח השופט הרי הוא כשופט אפילו לענין טעות ואע"ג דבפרק אלמנה נזונת (כתובות ק.) איכא פלוגתא אי שליח כדיינין או כאלמנה לענין טעות ואיפסיקא הלכתא התם דשליח כאלמנה היינו מטעמא דאיתמר התם מה אלמנה יחידה אף שליח יחיד לאפוקי ב"ד דרבים נינהו והכא ליתא לההוא טעמא דהא השופט יחיד הוא ויש לו יכולת בהורמנא דמלכא וגם מה שהוא ממנה ומרשה הרי הוא כמוהו דהא לא דמי לאלמנה שמוכרת לצורך עצמה ודמי לשופט שמוכר לצורך אחר ואפי' לענין טעות אם טעה במכר ומכר בזול הרי הוא כמוהו כל שכן כשלא טעה לענין שהמכר קיים וגם שנעשה בפני השופט כפי דיניהם ומה שטוען היורש שהקניה שקנה שמעון היתה בעד האלמנה בנאמנות עליו להביא ראיה:
ומה שבקשה האלמנ' האחת משמעון לאחר שקנה הבתים והחזיק בהם שיתחסד עמה שימכור לה החצי מהם כפי הסך אשר קנה אותם מאת חמותה למען יהיו מעותיה שמורים לה בבתים ולא יארע בהם שום הפסד ונתרצה לה שמעון אחר ההפצר אך בתנאי שלא תוכל למוכרו לאחר אלא לשמעון בסך ההוא אשר קנתה אותם ממנו וגם שבשעת פטירתה לא תוכל להנחיל ליורשיה החצי ההוא אלא בדמים הנזכרים לבד וכן שלא יוכלו יורשיה לתבוע משמעון אלא מה שנתנה האשה בדמי חצי הבתים ולא יותר וגם שבחייה לא תדור היא בבתים ולא אחר בעדה ולא תחזיק בהן ושמעון יתן לה בשכירות חלקה בבתים דבר קצוב מדי שנה בשנה ולפי שבדיני הישמעאלים יתבטל המכר בתנאין אלו נא נכתבו בשטר המכירה אלא ברמז ונשאר זה בנאמנות וגם האשה בשעת פטירתה הודת ואמרה בפני עדי צואתה שאין ליורשיה בחצי הבתים שקנתה משמעון אלא הסך שנתן בדמיו לפי שכך קבלה עליה שבעת פטירתה יחזרו חצי הבתים אל שמעון והוא יחזיר הדמים ליורשיה וכו' ועתה שמעון רוצה להחזיר המעות ורבי מכלוף בן חנין שהוא יורש האשה אינו רוצה לקבלם וטוען שלא יקח כי אם חצי גוף הבתים:
ואני אומר שהתנאין שהתנה שמעון עם האשה קיימין ואין ליורש שלה זכות בגוף הבתים כל שיתן לו שמעון דמי מחצית הבתים כפי הסך שקבל מן האשה שהרי יש כאן עדות שלם שעל פי תנאי זה מכר שמעון החצי ההוא לאשה כפי מה שנראה מן הקבלת העדות שקבלו הב"ד שהרי ר' יעקב בן הרון העיד על המכירה עצמה שנעשית עפ"י התנאי ההוא ור' אברהם ב"ר שלמה בן מנדיל העיד שזהרון הנזכרת הודת כן בעת פטירת' בפני ר' יוסף מקאתל ונשתרוג פרגא ובפניו ובפני אחרים והנה זה כהודא' אחר הלואה שמצטרפין לדברי הכל כדאיתא בפ' זה בורר (סנהדרין ל:) וכן כתוב להר"ם ז"ל (פ"ד מהל' עדות) וכ"ש בעדות קרקע כדאיתא התם ואין קריעת הצואה מעלה ומוריד בזה ואף אם היתה נקרעת בחיי האשה וברצונה שהרי מכיון שהודת אינה יכולה לחזור אע"פ שיכולה לחזור במתנתה כדאיתא בפ' מי שמת (בבא בתרא קנא.) וכמ"ש הר"ם ז"ל (פ"ט מהל' זכיה ומתנה) וז"ל שכיב מרע שהודה שיש לפלוני אצלו כך וכך חוב תנוהו לו או שאמר כלי פלוני הוא פקדון בידי לפלו' תנוהו לו חצר פלוני' של פלו' היא חוב שיש לי ביד פלוני אינו שלי של פלוני הוא בכל אלו הדברים וכיוצא בהן הודאתו הודאה אפי' הודה הגר לבנו שאין הורתו בקדושה דבריו קיימין אפי' הודה שכיב מרע לכותי נותנין לו עכ"ל. ומבואר שם בפ' מי שמת ופירש הרב אבן מאגש ז"ל וכן הרמ"ה ז"ל שהודאתו כהודאת בריא ואם עמד אינו חוזר שאין זה מתנה ואינו צריך לומר אתם עדי שאין אדם משטה בשעת מיתה שהוא מבואר בפ' גט פשוט (בבא בתרא קעה.) כדאמרי' התם בעי רבא שכ"מ שהוד' צריך לומר אתם עדי או לא צריך לומר כתובו או לא בתר דבעיא הדר פשטה אין אדם משטה בשעת מיתה ודברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו. וכ"כ הרשב"א ז"ל דשכיב מרע שהודה הרי הוא כהודא' בריא שאין יכול לחזור בו מכיון שהודה וכ"כ הרי"ט אלשבילי ז"ל בחדושיו בפ' מי שמת בעובדא דאיסור גיורא וכן ר"י בעל התוס' ז"ל וכן הסכמת כל האחרוני' ז"ל בלי חולק. ואין צריך לומ' בנדון זה שהאשה עמדה בהודאתה וקריעת הצואה אחר מותה אינה כלום אפי' במתנתה בין שקרעה היורש או מי שירצה ולכן כל שיתן שמעון ליורש דמי חצי הבתי' כפי הסך שקנה אותם אין ליורש זכות ודין ודברים בגוף חצי הבתים. ומה שטען היורש בסדור שאלתו שהאלמנה זכתה קודם לכן בבתים בפני טובי הקהל בפרעון כתובתה וברצון אם הנעדר אותה זכיה אינה כלום כל שלא הגבו לה בית דין הבתים כהלכה שהרי אם הנעדר אינה יורשת בנה ואין רצונה בזה מעלה ומוריד כיון שלא היתה שליח בית דין ולא שליח השופט אז והאלמנה עצמה אף אם היא יכולה למכור לאחרים לפרעון כתובתה אינה יכולה למכור לעצמה ואפילו הכריזה כמו"ש הרמב"ם ז"ל (בפרק י"ז מהלכות אישות) שהרי בכל מכר צריך מוכר וקונה והיא אי אפשר לה להיות מוכרת וקונה יחד וכן כתב הרשב"א ז"ל וברור הוא ואין היורש הזה יורש הנעדר שיטעון מחמת ירושתו גוף הבתים לא כלן ולא קצתן ואינו אלא יורש האשה והיא לא היתה לה בבתים זולתי שעבוד כתובתה וכבר נתקבלה כתובתה בפני השופע ולא נשאר לה אלא חצי הבתים בעד קנייתה משמעון כפי התנאין שמכרו לה כמו שהעידו העדים כמו שכתוב בשטר קבלת העדיות כנזכר למעלה זהו מה שנראה לי בשאלתך וחתמתי שמי יצחק ב"ר רבי ששת זלה"ה: