תשובות ריב"ש/קכג
עוד שאלת זה לשונך בזמן מורי החכם רבי יוסף בן מניר ז"ל נחלק עם אנשי דורו באשה אלמנה שאמר עליה איש אחד שנתקדשה לו והוציא קול שיש עדים בדבר שקדשה אלא שיצאו מן העיר לא הרחיקו יותר ממהלך שני ימים ועתידין הן לחזור והיא מכחשת אותו שלא נתקדשה והמקדש אומר יבאו עדים ויעידו מי חיישינן דעבידי אינשי דמקדשי בצנעה וכ"ש כשהיא אלמנה שאינה רגילה לעשות הארוסין בפרסום מי אמרינן דההיא דקדשתיך והיא אומרת לא קדשתני ומסיק התלמוד (קדושין סה.) כגון שטוען ואומר קדשתיך בפני עדים והלכו להם למדינת הים ההיא בטוען הלכו למד"ה שר"ל מקום רחוק ואינו מייחד עדיו שיהיו ניכרים אבל אם ייחד עדיו והם ניכרים להם לא ליחוש עד דיחקרו מלין הב"ד בזה ואין לחוש משום קדושי אחותה או אם בא אחר וקדשה קדושי ודאי דמה לנו להשבית הקול כיון שהב"ד עוסקין באותו ענין ומההיא דאמרינן (שם יב:) עדים בצד אסתן ותאסר אין שום הוכחה כאן דההיא ר"ל שיש כאן אומר שקול יוצא שם שיש עדים בדבר ולהכי משני עדים בצד אסתן ותאסר הא אם יודעין בברור או טוענין בברור שיש עדים סמוכין לכאן שאין לנו לזלזל בדבר עד יבא ויורה צדק לנו עכ"ל:
תשובה נראה שהקול שהוציאו על אותה אלמנה לא הוחזק בבית דין שזהו שיחקרו ב"ד על הקול אם הוא קול הברה בעלמא או אם הוא קול גמור כפי אותן הדרכים המוזכרין בפ' המגרש (גיטין פח:) גבי הא דתנן יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת ואמרינן בגמרא אמר רבא לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ונשים טוות לאור הנר ושמחות לה ואומרות פלונית מתקדשת היום ואקשינן ודלמא לא אתקדשה אימא פלונית נתקדשה היום וכן הזכירו שם דרך אחרת אמר ר"ה אמר רב לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני ופלוני והלכו להם למ"ה ושני הדרכים האלו הביאם הרי"ף ז"ל בהלכות ולכן אם חקרו ב"ד הקול איך הוא והוחזק באחד משני דרכים אלו חוששין לו אבל אם לא הוחזק בב"ד אין חוששין לו כדאמרינן התם (פט:) אמר רב אשי כל קלא דלא אתחזק בבי דינא לאו קלא הוא ואין בזה חולק וכ' הרמב"ם ז"ל (בפ"ט מהל' אישות) וז"ל האשה שיצא עליה קול שהיא מקודשת לפלוני הרי זו בחזקת מקודשת אע"פ שאין שם ראיה ברורה וכל קול שיוצא שלא הוחזק בב"ד אין חוששין לו וכיצד הוא הקול שתוחזק זו בו כגון שבאו שנים והעידו שראו הנרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ונשים שמחות לה ואומרות פלונית נתקדשה היום. שמעו אותן אומרות פלו' תתקדש היום אין חוששין לה שמא נזדמנו לקדש ולא נתקדשה וכן אם באו ואמרו ראינו כמו שמחת ארוסין ושמענו הברה ושמענו מפלוני ששמע מפלוני שנתקדשה פלונית בפני פלוני ופלוני והלכו להם העדים למדינה אחרת או מתו הרי זה קול שמחזיק אותה מקודשת עכ"ל והרמ"ה ז"ל כתב שלא הוחזק הקול אלא כגון שמגיעין לאחד ששמע מפי השנים שהלכו להם למ"ה והם שנתקדשה בפניהם ואע"ג דליתנהו לדידהו דלסהדו בה בבי דינא כיון דאיכא חד דשמע מפומייהו חיישינן לה ואע"ג דליכא עדי נרות דולקות ומטות מוצעות דכי בעינן הכי היינו היכא דליכא דשמע מפי עדי הקדושין והראיה דהנך פלוני ופלוני שהלכו למ"ה עדי הקדושין גמורין הוו מדאמרי' בלישנא קמא דרבי אבא עד שמגיעין לדבר הברור ומתמיהין עלה דבר הברור עדות מעליא הוא והדר אמרינן בלישנא בתרא דאמרי דשמעו מפלוני ופלוני והלכו להם למ"ה דמשמע דלאו דאיכא עדי קדושין דמסהדי קמן דאיתקדשה באנפייהו אלא דאיכא דשמע מפומייהו ואע"ג דליכא אלא חד דשמע מפומייהו סגיא ובהכי איתחזק קלא א"נ דאיכא תרי חד מינייהו מסהיד ששמע מפי אחד מעידי הקידושין והאחר מסהיד ששמע מפי עד השני מעדי הקדושין ולזה הסכים הרשב"א ז"ל שלא הכשירו בזה אלא עד מפי עד אבל לעולם בעינן שנים אחד ששמע מפי אחד ושני ששמע מפי אחר והביא ראיה מן הירושלמי דגרסינן התם נבדק השם ונמצא מפי נשים מפי קטנים בטל השם רב אמר לא התירו בו אלא עד מפי עד ע"כ. ובקול זה אין נראה שיהיה בו דבר מן הדרכים האלו אלא שאיש ההוא אומר על האשה ההיא שהוא קדשה בצנעה בפני עדים שהלכו להם ואינם כאן והוא המוציא הקול והיא מכחשת אותו ולכן אין בדבריו ממש ואין מעכבין אותה מלינשא והיא תחוש לעצמה שאם לא תאמר כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שתוכל לינשא שיבא אחד ויוציא קול עליה שהוא קדשה בפני פלוני ופלוני שהלכו להם לעיר אחרת ותצטרך להמתין עד שיבואו העדים אלא ודאי אין חוששין לדבריו כיון שהיא מכחשת אותו ואע"פ שמיחד עדיו דההיא דהאומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני כי האי גונא היא שאומר בפני פלוני ופלוני קדשתיך ומזכיר אותן ואין חלוק בין אם הם במקום קרוב או במקו' רחוק כל שאינן כאן וכן לשון הרמב"ם ז"ל והלכו להם העדים למדינה אחרת וכן לשון הגמ' מוכיח בפ"ק דקדושין (יב.) גבי ההוא גברא דקדיש באבנא דכוחלא ורב חסדא היה מתירה לאחר מפני שראה שאין בו שוה פרוטה ולא היה חושש שמא בשעת הקדושין היה בו שוה פרוטה ועתה הוזל ואמרי ליה רבנן לרב חסדא והא אמרי דאיכא סהדי באידית דידעי דההוא יומא הוה בה שוה פרוטה השתא מיהא לא איתנהו הכא לאו היינו דאמר רב חנינא עידיה בצד אסתן ותאסר נראה מלשון זה דכל שאין העדים כאן הרי הוא כאלו הם רחוקים הרבה ומדאמרינן והא אמרי משמע דהאי קלא לא אתחזק בבי דינא דאי אתחזק אפי' ר"ח מודה דחיישינן כדאיתא בפרק המגרש (גיטין פט:) אלא קלא דלא איתחזק הוה ואע"ג דבעלמא לא חיישינן ליה הכא סברי רבנן דאיכ' למיחש ליה כיון דידעי ליה בודאי שהיא פשטה ידה ונתקדשה וליכא ספיקא אהא אלא אי אית בהו בקדושין שוה פרוטה ובכי הא חיישינן לקלא ואפי' קלא דלא איתחזק אבל לאחזוקי לכולה מלתא משום קלא דלא איתחזק הא ודאי לא וההיא דשבויה נמי דומיא דהא דרב חסדא היא שהרי היא שבויה לפנינו אלא דמספקא לן אי נבעלה או לא וס"ל לאביי ורבא דהתם נמי הוה חיישינן לקלא אע"ג דלא איתחזק אי לאו משום טעמא דמנוולא נפשה לגבי שבאי אבל באשת איש דליתיה לההו' טעמא לא נקל כיון דאיכא קלא כל דהו אבל בלא קלא כלל לכ"ע לא חיישינן שמא שוה פרוטה היה ואח"כ הוזל והיינו דאצטריכו למימר והא אמרי וכו':