תשובות ריב"ש/צג
עוד כתבת שאמרו לך משמי אותן הנשים שאני התרתי להן לטלטל נר שהדליקו בו באותו שבת לאחר שכבה ונפלאת על זה דהא במוקצה מחמת אסור קיימא לן כר"י דאסר ולא כר"ש דשרי ונר שהדליקו בו באותה שבת מוקצה מחמת אסור הוא דמגו דאיתקצאי לבין השמשות בעוד שהוא דולק איתקצאי לכולי יומא והארכת להביא ראיה מן ההלכות של הריא"ף ז"ל ומדברי הרמב"ם ז"ל ועוד שקצת נשים מטלטלין המנורה לאחר שכבתה על ידי מעט לחם שנותנין בתוך הנר ומן הנראה לך כי מי שהתיר להם נתלה כמה שאמרו (שבת ל:) גבי דוד המלך שמת בשבת והיה מוטל בחמה ושאל שלמה לחכמים ואמרו לו אביך הטל עליו ככר או תינוק וטלטלו:
תשובה מה שאמרו לך הנשים ההם שהתרתי להן לטלטל נר שהדליקו בו באותה שבת במוחלט להד"ם אבל התרתי להם לטלטלו על ידי תנאי שיתנו מע"ש שיוכלו לטלטלו לאחר שכבה וזה מותר ואפי' בנר גדול וכ"כ הרמב"ן ז"ל והביא ראיה מן הירושלמי דגרסינן התם אם התנה עליו מותר מה אנן קיימינן אי כר"מ אפילו התנה אסור דקסברי התם דלר"מ כלי המיוחד לאסור אסור אי כר"י נר מאוס הוא כלומר ואין אדם יכול להתנות על דבר מאוס שלא יהא מוקצה ואי כר"ש אפילו לא התנה יהא מותר ותרצו דר"ש היא ומיירי בכוס וקערה ועששית דאסר רבי שמעון אפי' לאחר שכבו דאם התלה עליהן מותר הילכך לדידן דקיי"ל דמוקצה מחמת מאוס שרי בין בנר של חרס בין בנר של מתכת מהני תנאה וכ"כ הר"ן ז"ל בפירוש ההלכות מהירושלמי ואע"פ שיש לי לדון בהיתר זה כי לא התירו אלא לר"ש בכוס דלית ליה מגו דאיתקצאי אבל לדידן דאית לן מיגו דאיתקצאי דקיי"ל כר"י בנר לא מהני תנאי כי היכי דלא מהני בנוי סוכה אלא באומ' איני בודל מהם כל בין השמשו' ובנר על כרחו בעוד שהוא דולק אסור הלכך אפי' לאחר שכבה אסור משום מגו אלא שכבר הורה זקן. ומה שמטלטלים הנר שלא ע"י תנאי ע"י מעט לחם אם נותנין הלחם בנר בשבת טועים הם שכבר העלה רב אשי בפ' נוטל (שבת קמב:) לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד אבל אם נותנים הלחם מערב שבת אז מותר לטלטלו לאחר שכבה *( או"ח סי' רעט ס"ג בשם י"א וסיים ואין לסמוך עליו:) לפי שאין טלטול הנר אסור אפי' בעוד שהוא דולק אלא מפני שנעשה בסיס לדבר האסור דאי משום שמא יכבה מחמת הטלטול דבר שאין מתכוין הוא וקיי"ל כר"ש דאמר דבר שאילו מתכוין מותר לכתחלה אפי' באסור של תורה אלא אסור טלטולו מפלי שנעשה בסיס לדבר האסור כמו שמבואר כל זה בסוף פרק כירה (שבת מז.) ואמרו שם הנח לנר שמן ופתילה הואיל ונעשו בסיס לדבר האסור ומפני זה אסור לטלטלן לר"ש בעוד שהוא דולק אבל לאחר שכבה מותר דלית לי' מגו דאתקצאי לבה"ש אתקצאי לכולי יומא אבל לדידן דקיי"ל כר"י דאית ליה מוקצה ואמרינן מגו דאיתקצאי כיון שנאסר בטלטול בעוד שהוא דולק מפני שנעשה בסיס לדבר האסור אף לאחר שכבה אסור משום מגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא וא"כ כל שמערב שבת הניחו בנר דבר המותר הרי נעשה הנר בסיס לדבר המותר ולדבר האסור ומותר לטלטלו כדאמרינן התם ובפרק נוטל (שבת קמב.) שמותר לטלטל הכלכלה והאבן בתוכה ומקשינן והא נעשית בסיס לדבר האסור ותירץ ר"י בכלכלה מלאה פירות עסקינן שנעשית בסיס לדבר המותר ולדבר האסור וכן מוכיח שם (מו.) בההיא דמוכני דמייתי' התם דבזמן שאין המוכני נשמטת מן העגלה הרי הוא כלי אחד עם העגלה ומותר לגוררה בשבת אע"פ שיש עליה מעות ולא נעשה בסיס לדבר האסור לבד אלא גם לדבר המותר מפני הכלים והאוכלין שיש בעגלה וכן נמי אמרינן התם (מז.) דמטלטלין כנונא אגב קיטמא ואע"פ שיש בו שברי עצים וזהו מפני שהאפר מוכן ונעשה הכנונא בסיס גם לאפר המותר אע"פ ששברי עצים אסורים ועל זה סמכו אותם המניחים מעט לחם בנר מע"ש ולדבריהם גם בעוד שהנר דולק הי' מות' לטלטלו שאל"כ אפי' לאחר שכבה יהיה אסור מגו דאיתקצאי לבין השמשות ומ"מ הי' צריך שיהיה הלחם יותר חשוב מן השמן ולא יספיק מעט לחם כי בכל דבר הנעשה בסיס לדבר המותר ולדבר האסור אין מותר לטלטלו אא"כ הדבר המותר חשוב יותר מן הדבר האסור כדאמרינן התם גבי מחתה באפרה שאם אין האפר מוכן אסור לטלטלו ואע"פ שיש שם קורטי לבונה המותרין ואף אם הם חשובין לשאר האנשים אסור כל שאינן חשובין לבעל הבית וכן מתבאר כל אותה סוגיא שבסוף פרק כירה ובמקומות אחרים ולזה מעט לחם אינו מספיק לזה ועוד שאפי' הי' נותן בה דבר חשוב עדיין אין התר זה ברור לפי שהשמן שבנר חשוב לו לעולם יותר מן הדבר המותר שנותן בו לפי שהוא צריך לו עתה למצותו בעוד שהוא דולק וא"כ אף לאחר שכבה אסור מגו דאיתקצאי אלא שיש לומר שהרי זה כאלו התנה שיוכל לטלטלו לאחר שכבה ולדעת הרמב"ן ז"ל תנאי מועיל ואע"פ שאין היתרו נראה לי ברור כדאי הוא לסמוך עליו ומה בשעת הדחק אם הוא צורך ברור:
ואותם ההבלים והשגעונות שספר לך אותו הגר שנתגייר במטמטא שבהשבעות היה מוריד הנבנה מן השמים מי שיש לו לב להבין לא יאמין לאותם הכזבים והנמנעות כ"א פתי יאמין לכל דבר והענין האחר שספר שהי' רוכב על עב קל והולך למרחוק גם פעמי' רבו' שמעתי אומרים שיש משביעין השד והיא בא בדמיון ענן כבד ומוליך האיש למרחוק אם הדבר אמת או שקר מי שירצה להאמין יאמין ואין היזק בזה אבל לא יתפאר הוא שידע לעשות דבר זה שא"כ מדוע לא עשה כן כשהי' נרדף והי' נחבא אל הכלים וחדר בחדר ובא לכמה סכנות והנה בהיותו אצלנו לא נתפאר בזה אבל לפי מה שהוכיח סופו הוא רמאי ואיש כזבים כי שמענו חזר לסורו בתונס יען הסיתוהו הסוחרים אשר שם וניסת ונתרפס ברצי כסף ונשתמד שם ואח"כ רצה לשוב ולא קבלוהו הקהל וחזר לדת ישמעאל והנה הוא עתה ישמעאל ישמע אל ויענך בכל קוראיך אליו כנפשך וכנפש נוטה אליך כלהר שלום נאמן אהבתך אני הוא יצחק ב"ר ששת זלה"ה: