תשובות ריב"ש/צב
עוד שאלת מה שאמרו רז"ל (חולין ז:) למה נקראו שמם כשפים שמכחישים פמליא של מעלה אם [הוא] לשון כחש וכזב או הוא לשון כחישה ותשות כח:
תשובה ודאי לשון כחש הוא לפי שמשנין על ידי כשפים טבע הדבר המסודר מן השמים ולעשות מן המטה נחש כמו שעשו חרטומי מצרים בלהטיהם שהם מעשה כשפים ואמרו רז"ל במדרש שהם נעשים ע"י מלאכי חבלה והמלה מגזרת אש לוהט להבה תלהט רשעים והעלין כי הם נעשים ע"י מלאכי אש מלהטת בה וכתב הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה שאולי יקראו כן המלאכים השוכנים באויר היסודות שקורין אותם שדים והם ממונים על האומות כמ"ש בדניאל שר פרס ושר יון ואמרו ז"ל אין אומה נופלת עד שנופל שר שלה תחלה כענין שכתוב יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה אח"כ ואמרו במדרש שיר השירים ונסו הצללים אלו שרי אומות העולם והמלאכים שלהם כי הם צל על האומות אבל בלטיהם אמרו שהם מעשה שדים והמלה נגזרת מלשון דברו אל דוד בלט כי השדים באים בלט כי הם בעלי גופות מאויר שאינו נרגש ומעשים יש בתלמוד שבמעשה הכשוף משנין הדבר להפך ממה שהוא כדאמרינן בסנהדרין (ס"פ ארבע מיתות סז:) ינאי איקלע לההוא אושפיזא אמר להו אשקין מיא קריבו ליה שתיתא חזייה לההיא אתתא דהות מרחשן שפוותה שדא פורתא מיני' והוו עקרבי אמר אנא שתאי מדידכו אתון נמי שתו מדידי אשקייה הואי חמרא רכבה סליק לשוקא וכו' וכן שם דרבי אליעזר אמר שיש לו שלש מאות הלכות בנטיעת קשואים ולא היה אדם ששאלו אלא ר"ע שאמר לו פעם אחת רבי למדני דבר בנטיעת קשואין אמר דבר אחד ונתמלא כל השדה קשואין אמר לו ר' למדתני נטיעתן למדני עקירתן אמרתי דבר אחד ונאספו כלם אל מקום אחד והקשו שם והיכי עביד הכי והתנן העושה מעשה חייב והיתה התשובה להתלמד עבד כלומר ללמד לר"ע וכתיב לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות ומעשה האוב וידעוני מעשה כשפים הוא כמו שאז"ל שם אוב וידעוני בכלל מכשפים היו ולמה יצאו לומר לך מה אוב וידעוני בסקילה אף מכשף בסקילה ובפרק ערבי פסחים אומרים שעושים הכשוף בשערות ובסמים ועשבים ידועים שאמרו שם (קי.) האי מאן דפגע בנשים מכשפניות לימא להו הכי חרי חמימי בדיקולי בזייא לפומייכי נשי דחרשייא קרח קרחייכי פרח פרחייכי איבדור תבלונייכי פרחי' זיקא למוריק' חדתא דנקיטיתו וכו' פי' צואה חמה בסלים נקובי' יזדמנו לפיכן נשים כשפניות יה"ר שימרטו אותן שערות שלכן שאתם מכשפות בהן יבא הרוח וישא אותם פירורי לחם שאתם מכשפות בו יהיו מפוזרים תבלין שלכם ישא הרוח אותו כרכום חדש שאתם אוחזות לכשף בו וכדומה לזה ביחזקאל הוי למתפרו' כסתות וכל הפרשה ואין ספק שאין הסמים ההם פועלים הכשוף בטבעם אלא שעושין מהן הקטרה ואומר בהן השבעות ולחשים כמו שפי' הרמב"ם ז"ל (פ' י' מהלכות ע"ז) במעשה האוב והידעוני והנשאל בגולגולת וכן במעשה דינאי שכתבתי למעלה שמזכיר בו חזיה לההיא אתתא דהות מרחשן שפוותה ומעשה שדים הוא שעל ידי הקטרות או השבעות שעושין לשד הוא מזיק למי שמשביעין אותו עליו וכן מראה לאנשים הדבר בהפך מה שהוא מבלי שישתנה הדבר בעצמותו וכן משביעים השד ליכנס בגוף האיש כעובדא דבן תמליון בברתיה דקיסר המוזכר במס' מעילה (יז:) וכן השד יכול להביא ממרחק איזה בעל חיים ברגע קטן אבל לא יכלו החרטומים להביא הכנים מרחוק במעשה שדים לרוב קטנותם כמו שאמר שם רב פפא (בפ' ד' מיתות סז:) ואמר אביי התם דקפיד אמנא שד דלא קפיד אמנא כשפים ופרש"י ז"ל דקפיד אמנא מי שמקפיד על הכלי שאינו יכול לעשות הדבר בלי כלי הראוי לאותו דבר כגון שרי בוהן שצריכין סכין שקתו שחור ושרי כוס שצריך כוס של זכוכית דלא קפיד אמנא אינו חושש באיזה כלי עושה וכתב הרא"ה ז"ל לאו למימרא דמאן דקפיד אמנא שד הוא ואינו בכלל כשפים ומותר אלא אלו כשפים על ידי שד ואלו כשפים שלא על ידי שד והכל אסור. מה שאמרו בברייתא בפ' חלק (סנהדרין קא.) אין שואלים בדבר שדים בשבת ר"י אומר אף בחול אסור אמר ר"ה הלכה כר"י ואף ר"י לא אמר אלא מפני הסכנה ועתה קשה שאם מעשה שדים הוא אסור כמעשה כשפים והלא העושה מעשה במיתה ונשאל בהם באזהרה ותירץ הרמב"ן ז"ל שבכלם יש מיתה בישראל העושה מעשה שהרי מצינו בהם אזהרה דכתיב לא ימצא בך מעביר בנו וכו' מעונן ומנחש ומכשף ועונש מדכתיב מכשפה לא תחיה אבל הנשאל בהם לא כתיב בהו אזהרה אלא בשואל אוב וידעוני אבל בשאר כשפים השואל בהן כגון שכותי המכשף עושה מעשה ישראל השואל בו אינו אסור אלא משום תמים תהיה עם ה' אלהיך כענין שואל בכלדיים ובתוספתא יש גירסא אחרת אין לוחשין בדבר שדים בשבת ר' יוסי אומר אף בחול אין לוחשין בדבר שדים ולפי גירסא זו יש לומר שחכמים לא התירו בחול אלא ללחוש ולהשביע השדים לצאת מן האיש כדרך מעשה דבן תלמיון ורבי יוסי אוסר מפני הסכנה שמא יזיק כשמוציאין אותו בעל כרחו ומה שהתירו שם שרי שמן הגרסא הנכונה שם מפני שמכזבין לומר שאין להם השבעה ואינן בכלל כשוף כלל שהם משחקין בבני אדם ומכזבין בהם ללעוג כל זה כתב הרמב"ן ז"ל בתשובה: