תשובות ריב"ש/פא
ברשך לרבי שמואל חלאיו י"א
שאלת ראובן נשא אשה בין שהיתה מעירו בין מעיר אחרת בין שנשאה בעירו בין שנשאה בעירה בתוך בני משפחתה ואביה ואמה ואחיה ודחקה לו השעה באותה העיר שנשאה ולא מצא כדי פרנסתו ורצה לצאת משם וללכת אנה ואנה הן למזרח הן למערב ולגור כאשר ימצא כדי פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו היוכל להכריח אשתו ללכת עמו מעיר לעיר עד שימצא מבוקשו אם לאו והבאת ההיא דתנן (בפרק אחרון דכתובות ק"י.) ג' ארצות לנשואין יהודה ועבר הירדן והגליל וכו' והתוספתא שהביא הרי"ף ז"ל כהלכות ובקשת לבאר לך ההלכה הזאת באר היטב זהו תורף שאלתך:
תשובה אין ספק שאין האיש יכול לכוף את אשתו ללכת עמו על הספק מעיר אל עיר ולהוליכה מדחי אל דחי כמו שנראה שבא השאלה על זה לפי לשונך ובזה לא נסתפק אדם מעולם אבל כשרוצה האיש להעתיק דירתו ממקומו למקים אחר מיוחד לקבוע שם דירתו אם יכול לכוף את אשתו בזה ובאיזה ענין בזה הוא ששנינו המשנה ההיא ולשונה הוא כך ג' ארצות לנשואין יהודה ועבר הירדן והגליל אין מוציאין מעיר לעיר ולא מכרך לכרך אבל באותה הארץ מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך אבל לא מעיר לכרך ולא מכרך לעיר ומוציאין מנוה הרע לנוה היפה אבל לא מנוה היפה לנוה הרע רשב"ג אומר אף לא מנוה הרע לנוה היפה מפני שהנוה יפה בודק עד כן במשנה ופירושה וכונתה הוא כך שהנושא אשה אין יכול להוציאה ממלכות הנשואין למלכות אחרת כמו שתאמר ממלכות תלמס"אן למלכות פא"ס ואפי' למקום השוה למקום הנשואין כלומר מעיר לעיר כמו שתאמר מהוניי"ן לתז"ה ומתז"ה להוניי"ן מכרך לכרך כמו מתלמסאן לפאס או מפא"ס לתלמס"אן מאחר שהם שני מלכיות חלוקות זו מזו ולזה שלו במשנה שלש ארצות לנשואין יהודה ועבר הירדן והגליל ר"ל שהם שלש מלכיות חלוקות זו מזו לענין זה שהנושא במלכות אחת אין יכול להוציאה למלכות האחרת אפילו למקום השוה למקום הנשואין וזהו שבארה המשנה אין מוציאין מעיר לעיר ולא מכרך לכרך כלומר כל שהוא ממלכות האחת למלכות האחרת אבל באותה מלכות עצמה מוציאין כל שהמקומות שוין וזהו פי' אבל באותה הארץ מוציאין מכרך לכרך ומעיר לעיר אבל לא מעיר לכרך ולא מכרך לעיר והטעם מבואר בגמרא שיש יתרון לכרך מן העיר דבכרך שכיחי כל מילי משא"כ בעיר וכן יש יתרון לעיר מן הכרך משום דישיבת כרכים קשה ופירש רש"י ז"ל שבכרכים הכל מתישבין שם ודוחקין ומקרבין הבתים זה לזה ואין שם אויר אבל בעיר יש בה גלות ופרדסים סמוכי' לבתים ואוירם יפה ע"כ ולזה כיון שיש יתרון לעיר מן הכרך בדברי' וכן יש יתרון לכרך מן העיר הנה יש לה קפידא בדבר עוד בארה המשנה ומוציאין מנוה הרע לנוה היפה אבל לא מנוה היפה לנוה הרע פי' אפילו באותו מלכות במקומות השוין ר"ל מעיר לעיר ומכרך לכרך אין מוציאין מנוה היפה לנוה הרע כמו שתאמר ממליאנ"ה לתנ"ס לפי שהוא מקו' עלול לחליים למי שלא הורגל בו אבל בהפך מוציאין ורשב"ג חולק ואומר שאפי' מנוה הרע לנוה היפה אין מוציאין מפני שהנוה יפה בודק ופירש רש"י ז"ל בודק את הגוף לפי שבא מנוה הרע ומתוך כך חליים באים עליו ע"כ וכן אמרו בגמרא מאי בודק כדשמואל דאמר שמואל שנוי וסת תחלת חולי מעים וכן הביאו בגמרא כל ימי עני רעים והא איכא שבתות וימים טובים ופי' כדשמואל דאמר שמואל שנוי וסת תחלת חולי מעים ר"ל לפי שהורגל בימות החול במאכלים רעים כשמשנה מנהגו בשבתות ויו"ט אפי' לטובה רע לו והרמב"ם ז"ל כתב כל אלו הדינין מבוארין (בפרק י"ג מה' אישות) אלא שפירש פי' אחר בנוה היפה בודק שכתב כלשון הזה כשמוציאה ממדינה למדינה או מכפר לכפר באותה הארץ אינו מוציאה מנוה היפה לנוה הרע ולא מרע ליפה מפני שהיא צריכה להטפל ולבדוק עצמה בנוה היפה כדי שלא תהיה בו קלה וכעורה עכ"ל ואינו פי' נכון ואינו כפי לשון הגמר' והתוספתא בארה דין אחר שמי שהלך לישא אשה במלכו' אחרת ונשאה שם יכול להוציאה משם ולהביאה למקומו אפילו ממלכות למלכות שעל מנת כן נשאה אע"פ שלא פי' וכ"כ הרמב"ם ז"ל (בפ' הנזכר) ומה שפסק הרמב"ם ז"ל כרשב"ג שאין מוציאין אפי' מנוה הרע לנוה היפה הוא מוסכם מכל הפוסקים ז"ל מן הכלל שבידינו שכ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה והם סימני הלכות ערב בפ' אחרון מב"ב (קעג.) צידן בגיטין פ' מי שאחזו (גיטין עד.) ראיה אחרונה בסנהדרין פרק זה בורר (סנהדרין לא.):