תשובות ריב"ש/עא
פלסיט לחתני החכם הר"ר יצחק בונפוש בן שאלתיאל נר"ו
שאלת כי עשית שותפות עם ראובן הרופא לחמשה שנים מכל מה שתרויחו במלאכת הרפואה ושאם ירצה הרופא ההוא להעתיק דירתו ממקומכם שיהיה פטור מזה ועשיתם התנאים חתומים מיד שניכם ונשבעתם עליחם והתחלתם ארבע' חדשים לחלוק בכל מה שהרוחתם ועתה הרופא ההוא חוזר בו ואומר שרצונו להעתיק דירתו אך דבר שפתים ושלפי התנאים אף אם לא יעתיק כיון שהוא אומר שרצונו בזה נפטר:
תשובה מענין המחלוקת שיש לך עם הרופא ההוא אם לא היו התנאים ההם בשבועה לא היו התנאין קיימין לפי הדין כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"ד מה' שלוחין ושותפין) וז"ל האומנין שנשתתפו באומנות אע"פ שקנו מידם אינן שותפין כיצד שני חייטין או אורגין שהתנו ביניהם שכל מה שיקח זה וזה במלאכתו שיהי' ביניהם בשוה אין כאן שותפות כלל שאין אדם מקנה דבר של"ב לעולם עכ"ל והראב"ד ז"ל כ' בהשגות שבקנין מועיל אבל הרמב"ן ז"ל כ' (בפ"ק דב"ב ט.) בעובדא דהנהו טבחי ב' או תלתא לאו כל כמינייהו להסיע על קיצותן ואפי' היכא דליכא אדם חשוב ומיהו היכא דאתנו שכל מה שישתכרו באומנותם יהא לאמצע אפי' תרי או ג' נמי מהני לפי שנעשו כשכירים זה לזה אבל הוא יכול נחזור בו כל שעה שירצה דהא פועלים הם זה לזה ופועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום וכ' הרשב"א ז"ל דכי אמרינן שיכולין לחזור בהן הנ"מ בשחזרו בהן בפירוש אבל אם לא חזרו בהם בפירוש אינו נאמן לומר מכבר היה דעתי לחזור דאי לא תימא הכי השוכר את הפועל ללקט מציאות יהא נאמן לומר דעתי היה לחזור ולעצמי זכיתי אלא ודאי דוקא כשחזר בו בפירוש הא לאו הכי לא אמנם זהו לפי הדין אם לא היה בכאן שבועה אבל בנדון זה שיש בו שבועה אין ספק שחייב להשלים מכח שבועתו וב"ד כופין אותו בכך וכ"כ הרשב"א ז"ל במי שהתנה לתת לחבירו מחצית מה שירויח דאע"ג דאין אדם מקנה דבר של"ב לעולם אם נשבע להשלים חייב וחבירו קנה ואני בארתי בתשובה אל ה"ר משה בנימן נר"ו דשלמנק"ה שאין להבין מדעת הרשב"א ז"ל שהשבועה תקיים הקנין ותעשה מה שלא בא לעולם כאלו בא שאין זה נכון אלא שהוא חייב לקיים מכח שבועתו וב"ד כופין אותו ולאחר שהשלים קנה חבירו דלא גרע ממוכר פירות דקל דלא קנה ואמר רב נחמן מודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה דבזביני מחילה בטעות הויא מחילה כדאיתא (בפ' איזהו נשך ס"ו:) וכ"ש במוחל שלא בטעות אלא מדעת כדי לקיים שבועתו דהויא מחילה דאי לא הוי מחילה הרי לא קיים שבועתו וגם לשון הרשב"א ז"ל מורה כן שלא אמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בשבועה אלא שאם נשבע חייב וחבירו קנה אח"כ ונפקא מינה בין אם נאמר שהשבועה תקיים הקנין או שאין השבועה מקיימת הקנין אלא שחייב להשלים מכח שבועתו שאם מת אין היורשים משלימין מכח הקנין אלא שבחייו משמתין אותו אם מתרשל לקיים אותה ואע"פ שאין זמן בפרעון וכל שקיים בחייו הוא נפטר בכך משבועתו מ"מ מיד חל עליו חיוב שבועתו ומיד הוא חייב לקיימה שמא ימות כדאמרי' בריש שמעתא דנדרים (ג':) גבי נזיר דאי אמר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר מן ההיא שעתא הוה ליה נזיר ר"ל חייב לקבל עליו נזירות ומדמי לה התם לאומר לאשתו הרי זה גיטיך שעה אחת קודם למיתתי דאסורה לאכול בתרומה מיד ומה שטוען הרופא מפני שהתנ' שהרוצה להעתיק דירתו יהיו התנאים בטלין אלו דברי שגעון והתול וכל השומע יצחק לו שאין הכונ' בתנאי ההו' אלא בשיעתיק לא ברצון בלי העתקה שאין זה כלום ומעשיו מכחישין את דבריו והוא על דעתו ולא נשבע: