תשובות חכמי צרפת ולותיר/סימן פח

וששאלתם א) קבל ב) על שמעון שיורד(?) וגוזלו מרשות אביו ושמעון טוען אביך נתן לי חצי הנכסים לאחר מותו ואמרו לו ב"ר יש לך שטר ואמר יש לי ולא רצה למסור השטר ביד בית דין ובקש ראובן לרשות עליו ברשות ב"ד שיביא השטר ביד ב"ד ועמד והכהו וכשאמרו לו ב"ר להביא השטר בידם גזמן ג) לאיש אחר מן הדיינים השטר חתום בקרובים ואמר לי הדין לקבל עדות שבעל פה וכן עשה קבלו והביאו כו' כמה שכת' בשאלה. כך נראה לי שאם שטר זה מתנה הוא באות' שטען ד) כתב על הנייר או על החרס שרי מכורה לך שרי נתונה לך הרי זה מכורה ונתונה בענין זה כתוב השטר ובגויה בעי מיקנא כיון שערי השטר קרובים הם ה"ז אינו כלום ואע"פ שיש עדים שיודעים בערות זו אין עדותן עדות מ"ט האי נותן . . . . מפליגו בדברים היה ולהכי לא אקני אלא בשטר דחתים אקרובים דלא לקני בגויה כלום ואע"ג דאיכא סהדי אחריני' בעל פה היכי מצי כתבי ליה בשטרא והרי אין שמעון זה קונה כלום אלא כשמוסר לו אביו של ראובן השטר והאות הלכך אם בשטר הקנה לו אבי ראובן כיון שמשעת מסירת השטר לא היה השטר כשר לא קנה שמעון כלום ואם לא הקנה לו בשטר אלא בחליפין דמשעה שקנו העדים מיד אבי ראובן קנה שמעון מה שהקנ' לו ושטרא לזכרון דברים בעלמא ואע"פ שעדים החתומים בשטר קרובים ויש עדים בעל פה כשרים יכול הוא להחתימם מ"ט דסתם קנין לכתיבה הוא עומד והאי שמעון לאו השתא בשעת חתימת הני עדים כשרים קני אלא משעת תפיסת קנין קנה ואילו אתו הני סהדי ומסהדי בב"ר אע"ג דלא חתימי בשטרא מוקמינן להני נכסי בידיה ואי חתים שטרא דחתימי ביה עדים קרובים שפיר עבר(?) דאמר חזקיה ה) ואם מלאוהו בקרובים כשר ואי אמרת אם אית' דהני סהדי לאו ו) סהדי נינהו בעידנא דאחתים הנהו קרובים איבעי ליה לאחתומי הניכשרים דילמא באפי' כולהו איקנו ליה ובעידנ' דאחתים הני קרובים אימר רחוקים הוו ונתקרבו ואי נמי קרובים הוו מעיקרא משום כבוד חתמינהו ברישא והדר בעי לאחתומי הני החוקים ובעידנ' דאמר להו ב"ר מסור שטרך ליד ב"ד דילמא משום הכי לא מסריה עד דאחתמנהו לכולהו סהדי והדר אמסריניה לב"ד ומשם הכי מהייה לראובן דקם לשמותיה דסבר אי מסרנא שטר' לב"ד דלא אחתמינוה אפסדינהו זכויותי ואע"ג דלא שפיר עביד דמהייה ובר דינא הוא אי מתרמייא עליה שבועה משתבע דלא תנינן גבי אילו נשבעין ונוטלין דתנן ז) אלו נשבעי' ונוטלי' השכיר והנגזל והנהבל וכשכנגדו חשוד על השבועה כיצד אחד שבועת העדות ואחר שבועת הפקרין ואפי' שבועת שוא היה אחד מהם משחק בקוביא ומלוה ברבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית שכנגדו נשבע ונוטל ולא קתנא אחר(?) מכה את חברו שכנגדו נשבע ונוטל ולא דמי לההוא דחטף נסכא מחבריה ולא לההוא רעיא דהנהי גזלני ממון נינהי. ולא דמי להאי דאמר ר' נחמן חוץ מגזלן שאע"פ שהביא ראיה אין ראיתו ראיה דהתם הא אמרינן היכי דמי גזלן א"ר יוחנן כגון שהוחזק בגזלנות על אותו שדה. ושכתוב בשאלה הואיל ויש לו שטר מתנה דלא חתימי עליה ח) הוי ליה בשני שטרות לא הוו כשני שטרות דההוא שטר דלא חתימי עליה אלא קרובים כמאן דליתיה דמי ותו הא דאמור רבנן אין כותבין שני שטרות על שדה אחת שיש בו אחריות ומשום פסירא דלקוחות דלמא טריף והדר טריף אבל שטר לא מפסיל בהני ט) יש כתוב דמי האי לראיה אחריתי לא דמי דחתם אמר אין לי עדים ואין לי ראיה והאי הרי אמר יש לי ראיה והאי דלא מסריה לדיינא דסבר עד דחתימנ' כולהו סהדי והדרא(?) לבי דינא. וששאלתם י) ראובן היה לו מערופיא של כומרים הרבה שנים וראובן זה צורבא מרבנן הוא ומלמד תורה לרבים בחנם והכירו תלמידיו בריוח שמרויח במערופיא שלו ונכנסו להפסירו(?) וקבל עליהם בקהל והפרישום הקהל בחרם ובגזירה מאותה מערופא ונסתפק להם אם רצו להפריש שאר ישראל שאינ' תלמידיו אי לא מתוך שאלתכם יש ללמוד שאין יא) נוהגים במקומכם דין מערופא וכיון שלא נהגתם בכך אין אדם אחד יכול לכפות הקהל שינהגו לו מנהג לעצמו ואע"ג דאמר יב) רב הונא האי בר מבואה דאוקא ריחיא ואתא בר מבואה וקא מוקי גבי' דינא הוא דמעכב ליה דאמר ליה קא פסקת לחיותאי לית הלכתא כר' הונא דאותביניה עושה אדם חנות בצר הנותו(?) של חברו וכו' ואע"ג דאוקמ' כתנאי והוא דאמר כרשב"ג דאמר אף לשכנו כופהו הלכ' כתנא קמא דאמר לשכנו אינו כופהו והני מילי במקום שלא נהגו אבל במקום שנהגו הכל כמנהג המדינה והני מילי בשאר אינשי אבל צורבא מרבנן דעסיק באורייתא ובמילי דשמיא מתבעי למיעבד ליה תקנתא כי היכי דלא נטריד מגירסיה דאמר יג) ר' נחמן בר יצחק ומודה ר' הונא בריה דר' יהושע ברוכלין המחזירין בעיירות דלא מעכב ואפי' בני מתא אחריתא משום דעזרא היקן להם לישראל שיהו רוכלין מחזירין בעיירות והני מילי לאהדורי אבל לאקובעי לא. ואי צורבא מרבנן הוא אפי' לאקבועי נמי ואמרינן נמי כאן ר' דימי מנהרדעי אייתי גרוגרת בספינה במחוזא א"ל ריש גלותא לרבא צורבא יד) הוא או צורבא מרבנן הוא נקוט ליה שוקא ואמרינן תו ר' יוחנן רמי ועשי לך ארון עץ וכתיב ועשו ארון עצי שיטים מכאן שבני עירו מצוון לעשות מלאכתו טו) וא"ר יוחנן איזהו ת"ח שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו זה שמניח חפצו ועוסק בחפצי שמים מכל טעמים אלו יש ללמוד שצריכין הקהל לעשות תקנה לתלמיד חכם זה שמלאכתו מלאכת שמים מלמד תורה לרבים בחנם כדי שלא יטרד מתלמודו ויגזרו על כל ישראל שיפרשו ממערופא שלו ויקבלו שכר על כך ויאריכו חיים כדכתיב עץ חיים למחזיקים בה ותומכיה מאושר. וששאלתם עוד היכי דאתא לקמ' דאי דאחזיק במערופא ואמר פקידו דלא ליתיה אינש וללשרן עלי למערופא . . . פלוני דאוזיפית ליה מן ממונאי כמה זימני בלא רביתא ורפלחית(?) להון בלא עידן(?) ואמר האי דלא אחזיק לא תגזרון עלי דאיהו עד האידנא מערופא דידך לית אינא משגח וממה דיהבת ואוזיפת לך וחייבי' לך לא חיישינן מכאן ואילך והוא מכירי מערופא דידי כו' על משפט המערופא כבר כתבנו שהדבר תלוי במנהג ובמקום שלא נהגו אינו יכול לכופו אבל על ממונו המסור ביד גוי ומבקש שיגזרו שלא ילשין עליו דין הוא שיגזרו ואם ילשין עליו בר ישראל ויגרום לו הזק חייב לשלם וקיימא לן הלכתא דדיינינ' דינא דגרמי דההוא גברא דאחוי אמנוכסא טז) דחבריה יתיב ר' אבוהו ור' חנינא בר פפי ור' יצחק נפחא ויתיב ‏ר' אלעא גבייהו סבר לחיובא מיהא דן את הדין כו' עד אמרו ליה קום זיל לגביה דר' שמעון בן אליקים וקמיה דר' אלעזר בן פדת דדייני דינא דגדמי אזל גבייהו וחייבוה מיהא דתנן אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה ואוקימנא בדאחוי אחויי ואי אמר האי בעל המערופא אע"פ שלא ילשין עלי אם יכנס לאותה המערופא כיון שלא יצטרכו לעבודתי שהוא יעבוד להם ויהנה(?) אותם משלו ימצאו עלילה ויטלו ממוני שבידם יש לחוש לדבריו שלא יאבד ממונו דילפינן מהשבת אבדה וקאמר רחמנא כן תעשה לכל אבדת אחיך לא תוכל להתעלם והשבות לו חלכך מתבעי למעבד תקנתא שישוב ממונא לידו ויגזרו שלא יכנוס(?) ישראל לאותה מערופא עד זמן שיראו הקהל שהציל ממונו מיד הגוים ואחד שיציל ינהגו באותה מערופא כדרך שנוהגת בשאר מערופות. ונשכתבתם יז) על אותו קרוב שקבלו עליהם מאחר שנשבע שמואל והעיד ששמע מפי האיש שהיה קורא הצואה כו' עדות זו אינה כלום דהוה ליה עד מפי עד וכל עד מפי עד אינו כשר אלא לעדות בכור ועוד יש לחוש שמא לא קרא אותו הקורא כמו שכתב בשטר הצואה כי האי דאמרינן ור' יח) נחמן קרי קמיה ספרי דייני וחתים ודוקא ר' נחמן וספרי דייני דאית ליה אימתא אבל ר' נחמן וספרי אחרינא ספרי דייני ואינש אחרינא לא.