תפארת ישראל על זבחים ו

משנה זבחים, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

קדשי קדשים: וכ"ש קדשים קלים:

רבי יוסי אומר כאילו נשחטו בצפון: מדאורייתא אפילו לכתחילה, וכדכתיב וזבחת עליו, ורק מדרבנן לכתחילה לא, שמא תרביץ גללים. [ואף למאי דקיי"ל דעל לא משמע על ממש, וכמ"ש ועליו מעה מנשה [כמנחות דס"ב א' וצ"ו א']. והא דאמרינן בוסכות על הארון הפרוכת, דניכף בי' פורתא. ומשם משמע לכאורה דעל על ממש [כסוכה ד"ז ב'], היינו על כרחך מדכתיב התם וסכות דמשמע לשון סכך, אבל אי הוה כתוב ונתת עליו הפרוכת ודאי הוה משמע נמי מהצד, ורק אי על בסמוך משמע או לא, בהא פליגי אמוראי, וקיי"ל דלא משמע בסמוך [כפסחים ס"ג ב' ועי' תוס' שם] וא"כ היכי אמרי' הכא דוזבחת עליו משמע על ממש. נ"ל דהכא שאני, דאי נימא דעל בסמוך, לא אפשר, דהרי כתיב בשלמים כמה פעמים לפני אהל מועד [כזבחים נ"ה א'], ואי נמי נימא דעל שלא בסמוך משמע, כולה קרא יתירא הוא, דכבר כתיב בעולה ושחט אותה על ירך המזבח צפונה, א"כ ע"כ לאכשורי על ממש שעל מזבח אתא קרא]:

כצפון: וכשר גם לק"ק:

כדרום: וכשר רק בקדשים קלים:

המנחות היו נקמצות בכל מקום בעזרה: ואין טעונים צפון, [והא דהפסיק בדיני מנחה בין דיני דמים של בהמה לדיני דמים של עופות. נ"ל דה"ט, דדיני מנחות עיקר מקומן במסכת מנחות והכא רק דרך גררא נקט לה במילי בצירי ופסק ושדא לה, והדר מאריך בדיני עופות]:

משנה ב

בכל מקום היתה כשרה: למלקה:

אלא זה היה מקומה: ר"ל מפני ששם היה מקומה להזאת דמה, ומפני שדמה מועט, ויאבד בדרך, להכי אורחא הכי למלקה במקום שמזה, אבל מצד הדין מותר למלקה בכל מקום:

ושלשה דברים היתה אותה הקרן משמשת מלמטן: שהכהן עומד בשעת עשייתן למטה ברצפה כנגד אותה זוית:

ושלשה מלמעלן: שהכהן עולה לראש המזבח ועושה כל הג' העבודות שם באותה זוית:

מלמטן חטאת העוף: משום דהזאת דמה למטה מחוט הסיקרא:

וההגשות: של מנחות, דקודם קמיצה מקרב הכלי עם המנחה נגד חודה של אותה קרן [סוטה די"ד]:

ושירי הדם: של כל הקרבנות נשפכות שם על יסוד דרומי, חוץ מחטאות הפנימיות, ששיורי דמן נשפכין ליסוד מערבי:

ניסוך המים: שמנסכין בסוכות:

והיין: שמנסכין בכל יום בתמיד של שחר ובתמיד של ערב, ובאותו קרן היה למעלה בראש המזבח הספל שמנסך לתוכו, ובאמצעיתו היה נקב שבו שותתין ויורדין הנסכין לשיתין, והוא חלל גדול כמין מערה שתחת הקרקע בצד המזבח:

כשהיא רבה במזרח: דעיקר מקומה למלקה הוא למעלה מחוט הסיקרא בקרן, וכשאפשר מולקה בקרן דרומית מזרחית, דשם יהיה קרוב לבית הדשן, לזרוק שם מוראה ונוצה קודם שיזרקנה לאישים, רק כשהכהנים רבים שם שעוסקים בעבודה זו, ואין לזה מקום ביניהן, הולך ומולק בקרן דרומית מערבית, מפני שקרן זה ג"כ קרוב לבית הדשן שהיה בדרום המזבח למזרח הכבש, יותר משאר ב' הקרנות:

משנה ג

עולין דרך ימין: ר"ל במזרח הכבש שהוא לצד ימין של העולה למזבח כשפניו למזבח:

ומקיפין: את המזבח דרך עבודתן, זריקת דם ולהעריך עצים ולהפוך אברים בצינורא:

ויורדין דרך שמאל: במערבה של כבש וצריכים להקיף כולו משום דכל הקפה הוא דרך כבוד כלפי מעלה כדאמרי' [מגילה כ"ו א'] חופף עליו כל היום שבנימין היה מצטער עליו לבלעו, והכי נמי אשכחן הקפה בהנכנסין לעזרה שמקיפין דרך ימין [מדות פרק ב' מ"ב]:

חוץ מן העולה לשלשה דברים אלו: שנעשין בקרן מערבית דרומית למעלה:

שהיו עולים: למזבח והוא פונה מיד בעלותו בכבש לשמאלו לבוא למערב:

וחוזרים לעקב: שחוזר ויורד בדרך עלייתו, דאם קודם עבודתו יקיף כל המזבח דרך המזרח עד שיבוא לאותו קרן שמנסך או מולק, יש לחוש בניסוך המים או היין שביני ביני יפיגו טעמן וריחן, והרי גם בנסכים בעינן תמימים, ובעולת העוף יש לחוש שתמות בעשן המערכה:

משנה ד

הי' מולק את ראשה ממול ערפה: ערפה הוא אחורי פני העוף, ומול ערפה הוא כל אחורי הצואר, שהוא רואה את העורף. וסדר מליקה כך הוא, בעולה, הכהן עולה בכבש ופנה לסובב, ובא לו לקרן דרומית מזרחית, ובחטאת הכהן עומד על הרצפה למטה כנגד קרן דרומית מערבית של מזבח, ומושיב העוף על אחורי כף ידו השמאלית, ופני העוף לצד גב ידו, וערפו לצד מעלה, דהיינו שאוחז ב' רגלי העוף בין ב' אצבעות זרת וקמיצה של יד השמאלית, וב' גפי העוף אוחז בין אמה לאצבע, ומותח עור הגרון עם ב' הסימנים בידו הימנית על צד פנימית של אצבע ואמה, ואוחז להעור ההוא בין אצבע לאגודל [ולרמב"ם מותח עור הגרון ממעלה לאמה ואצבע עד בין אצבע לאגודל], ואח"כ קוצץ בצפרנו השדרה והמפרקת [פי' רש"י דשדרה ר"ל חוט השדרה, דמדהוא רך נפסק תחלה, אח"כ קוצץ בצפרניו המפרקת, ר"ל עצם חוליות הצואר], אבל אינו מחתך עדיין רוב הבשר שמקיף הצואר [כך כ' רש"י זבחים דס"ה ב', ובחולין ד"כ ע"ב כ' רש"י רוב בשר שאחורי הצואר], ואח"כ מחתך בצפרנו את רוב הוושט ורוב הקנה בעולה או רוב אחד מהן בחטאת, ואח"כ מחתך בצפרנו את רוב הבשר שמקיף המפרקת [כל זה מרש"י זבחים דס"ה ב' ומחולין ד"כ ע"ב, ומרמב"ם פ"ו ופ"ז מקרבנות].:

ואינו מבדיל: הראש מהגוף:

ומזה מדמה על קיר המזבח: אוחז בהעוף ומזה מדמה למטה מחוט הסיקרא, ואינו מזה בהכלי ולא באצבע, אלא בגופו של עוף מזה מרחוק:

שירי הדם היה מתמצה: נסחט:

על היסוד: שאחר שהזה מקרב ודוחק בית מליקתו. בקיר המזבח והדם שותת ויורד להיסוד. וזה מצוי הדם מעכב [כזבחים נ"א א']:

משנה ה

עלה בכבש: דעולה צריך להזות דמה למעלה מחוט הסיקרא:

ופנה לסובב: נ"ל דסובב דהכא ר"ל מקום הילוך רגלי הכהנים בראש המזבח [כרתוי"ט במ"ג], דהרי אמרי' בש"ס [דס"ה א'], ומלק והקטיר, מה הקטרה בראש המזבח אף מליקה בראש המזבח:

היה מולק את ראשה ממול ערפה: כמו בחטאת העוף:

ומבדיל: חותך בצפרניו כלעיל, ומבדיל בהן הראש לגמרי מהגוף:

וממצה את דמה על קיר המזבח: שדוחק מקום מליקת הגוף לקיר המזבח, הכא לא תני שהדם מתמצה ליסוד משום דעולה נעשה למעלה ואין בדם עוף רב כל כך עד שיתמצה למטה, מה שאין כן בחטאת לעיל (מ"ד) שנעשה למטה, שפיר אפשר:

והקיף בית מליקתו למזבח: שאח"כ גם הראש הנמלק דוחקו במקום מליקתו בקיר המזבח, כדי שיתמצה ממנו הדם:

וספגו במלח: רש"י פי' לשון קנוח שע"י שמפזר עליו מלח הרבה, מתקנח רטיבות שעליו. ולי נראה שהוא לשון ספוג שסופג את הכל, ור"ל בולע, שנותן מלח על הראש, רק כשיעור שיהא נבלע בו הרטיבות, ולא יותר, מדאסור לעשותו כבניין [כמנחות דכ"א א']:

וזרקו על גבי האישים: שעל המזבח:

בא לו לגוף והסיר את המוראה: זפק:

ואת בני מעים היוצאים עמה: קודר כמין ארובה נגד הזפק, ונוטל כל העור והנוצה שכנגד הזפק, ומושך הזפק ויוצאין הבני מעיים עמו, ומשליך הבני מעיים והזפק התלוי בהן לבית הדשן שבדרום המזבח למזרח הכבש:

שיסע ולא הבדיל: ר"ל אח"כ קורע הגוף בידיו בין האגפיים, ואינו מבדיל וקורע ב' חלקי הגוף זה מזה:

משנה ו

הבדיל בחטאת: שמלק ב' הסימנים:

ולא הבדיל בעולה: שמלק רק סי' א':

פסל: מדשינה קודם עבודת הדם:

פסולה: דרק בגוף שכיח רבוי דם:

משנה ז

חטאת העוף שמלקה שלא לשמה: דמליקה בעוף דינה כשחיטה בבהמה:

מיצה דמה שלא לשמה: נ"ל דנקט מיצוי, לאשמעינן דאע"ג דהוה דומיא דשפיכת שיריים בבהמה, עכ"פ מדמיצוי מעכב, כלעיל סי' כ"ו, להכי דינו כזריקה, ומכ"ש בהזה שלא לשמה. ונ"ל ראיה מש"ס [מעילה ד"ח א' ורש"י שם, ורש"י שם ד"ט א' ד"ה קתני מיהת]:

או שלא לשמה ולשמה: שעשה א' מב' עבודות הללו בב' מחשבות, או שחישב בשעת מליקה לשמה ע"מ למצות דמה שלא לשמה:

פסולה: דדינה כחטאת בהמה:

עולת העוף כשרה: דדינה כעולת בהמה שכשרה שלא לשמה:

לאכול דבר שדרכו לאכול: דהיינו חטאת עוף:

להקטיר דבר שדרכו להקטיר: היינו עולת העוף:

חוץ למקומו: שאמר בא' עבודות הנ"ל שעושה אותה ע"מ לאכול או להקטיר כזית חוץ לעזרה:

חוץ לזמנו: שכשעשה א' מב' עבודות, אמר שעושה אותה כדי לאכול או להקטיר כזית אחר זמן הראוי:

פגול וחייבין עליו כרת: אפילו אכלו תוך זמנו:

ובלבד שיקרב המתיר כמצותו: ר"ל שמצוי הדם שהוא המתיר גוף העוף לאכילה או להקטרה יהיה כדינו בלי פסול אחר:

מלק בשתיקה: ר"ל בלי מחשבה הפוסלת, ואח"כ מיצה וכו':

מלק חוץ למקומו: שמלק על מנת לאכול או להקטיר כזית ממנו חוץ לעזרה:

לאכול כזית בחוץ וכזית למחר: רישא דחוץ לזמנו וחוץ למקומו היינו נמי בכה"ג, רק רישא מיירי בב' עבודות, שמלק לאכול כזית בחוץ, ומיצה לאכול כזית אחר זמנו, אבל הכא מיירי בעבודה א', שמלק לאכול כזית בחיץ וכזית למחר:

פסול ואין בו כרת: מדמעורב בו פסול אחר:

אמר רבי יהודה זה הכלל אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום: בין בעבודה א' או בב' עבודות פליג, דס"ל תפוס לשון ראשון, כלעיל [ס"פ ב']:

ולהקטיר כחצי זית: ושניהן במחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו:

שאין אכילה והקטרה מצטרפין: ואילה"ק הרי אפילו מצטרפין אפ"ה כשר, דממ"נ בין שהוא עולה או חטאת הרי יש בו חצי זית א' שאין דרכו לאכול או להקריב ובכה"ג אפילו כזית שלם לשם כך אינו פוסל כלעיל בריש משנתינו. נ"ל דאפ"ה סד"א דדוקא כשכל הזית הוא שלא כדרכו אינו פוסלו, אבל כשחצי זית הוא רק שלא כדרכו מצטרף קמ"ל. מיהו בש"ס [דל"א ב'] משמע דאין זה סברא, ולפיכך נ"ל דהכא רק אגב גררא דספ"ב נקטא:

בועז

הלכתא גבירתא