תפארת ישראל (מהר"ל)/פרק נו
אחר שבארנו יש לשאול למה לא הגיע אל התורה שהיא נצחית מה שראוי אל הנצחית, כי הדבר שהוא נצחי עומד קיים בלי שנוי ומצאנו כי התורה יש בה שנוי, כי אין הדור הזה יודעי תורה כמו שהיו הדורות הקודמים וכאלו נשתכחה תורה מישראל. ובפרק תולין (שבת קל"ח ע"ב) אמר רב עתידה תורה שתשתכח מישראל שנא' והפליא ה' את מכותך הפלאה זו איני יודע מהו כשהוא אומר לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר הוי אומר הפלאה זו תורה, תנו רבנן כשנכנסו חכמים לכרם ביבנה אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר הנה ימים באים נאם ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה', וכתיב ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו, דבר ה' זו הלכה דבר ה' זה הקץ דבר ה' זו הנבואה. ומאי ישוטטו לבקש את דבר ה' אמרו עתידה אשה שתטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לידע אם טמאה היא אם טהורה היא ואין מבין. אם טמא אם טהור הוא בהדיא כתיב מכל האוכל אשר יאכל אלא לידע אם ראשון הוא אם שני הוא ואין מבין הא נמי מתניתין היא וכו'. תניא אמר רבי שמעון בן יוחאי ח"ו שתשתכח התורה מישראל שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו ומה אני מקיים ישוטטו לבקש דבר ה' שלא ימצאו הלכה ברורה במקום אחד ע"כ. וביאור זה כי ראוי שתקרא שכחת התורה מישראל הפלאה, וזה כי לשון והפלא בא על מכה גדולה בתכלית והיא מופלאת ודבר זה הוא שכחת התורה, וזה כי הדבר והחרב והרעב והשבי מפני שהם מכות בגוף האדם הגשמי לא נחשב המכה כל כך אבל התורה לפי מעלתה ומדרגתה העליונה שהיא שכלית נחשב המכה והחסרון בה מכה מופלאת, ועוד כי לשון והפלא בא על מכה תמוהה שהיא פלא וזהו על דבר שיש לו מציאות גדול ונחרב ונפסד ונתבטל, ואין לך דבר שיש לו יותר מציאות כמו התורה לכך היא מכה מופלאת כי לפי מה שנחשב מציאות התורה כך יחשב הפקדה ודבר זה מבואר. ואמר כשנכנסו לכרם שביבנה אמרו עתידה שתשתכח תורה מישראל לגמרי, פירוש בסוף הקץ והגלות יהיה ארוך והשם יתברך נתרחק מישראל לגמרי בגלות הארוך ומאחר שנתרחק מישראל לגמרי דבר זה שכחת התורה כמו שנתבאר לך למעלה, כי כאשר היה התורה עם ישראל מיד היה השם יתברך עמהם ולפיכך מיד אחר נתינת התורה אמר הכתוב ויקחו לי תרומה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכמו שבארנו למעלה שהיא משל למי שיש לו בת יחידה וכו', וזה מורה כי הקשור בתורה קשור בו יתברך והתורה היא עמו, ולכך גם כן כאשר נתרחק הקדוש ברוך הוא מישראל לגמרי כמו שיהיה בסוף הגלות שיקח הקדוש ברוך הוא עמו התורה ותשתכח תורה מישראל, וזה שאמרו עתידה שתשתכח התורה מישראל. ויש לך לדעת כי שכחת התורה על ידי ארבע סבות. האחת קוצר המשיג, והשני עומק המושג, השלישי קושי המזונות והפרנסה שהאדם צריך שיהיה טורח בפרנסתו ואין לו פנאי לעסוק בתורה, הרביעי כובד הגלות והעול מן האומות. וכנגד ארבע אלו סבות אמר לעתיד כאשר יהיה הגלות ארוך וקושי הגלות מוסיף תמיד ולכך תשתכח תורה מישראל, וכנגד קוצר המשיג זכר שתטול אשה כי האשה דעתה קצרה וכך יהיה האדם דעתו קצרה להשיג, וכנגד עומק המושג זכר תרומה שהוא מדין טהרות שידוע כי סדר טהרות יש בו מן עומק יותר בפרט תרומה ששעור שלה אחד מחמישים מורה זה על עומק המושג, וזהו ידוע לחכימין, וכנגד כובד הפרנסה אמר שתטול ככר לחם שבשביל קושי המזונות תטול ככר לחם ותחזיר אותו בכל בתי כנסיות ומדרשות כי קשה לטמא אותו מפני כובד הפרנסה לכך זכר ארבעה דברים אלו בפרט. ומה שאמר רבי שמעון ח"ו שתשתכח תורה מישראל, ר"ל כי אי אפשר שתשתכח תורה מישראל כי התורה היא כמו הצורה לישראל ואי אפשר שתתבטל צורתן, ולכך מספר בני ישראל כמו מספר המצות שהם תר"ג מצות ועוד עשרה שהם עשרת הדברות סך הכל תרי"ג ועשרת הדברות בו נכללו כל תרי"ג מצות ועשרה הם כמו אחד במספר קטן עד שהתורה היא אחד לגמרי כמו שהתחלת עשרת הדברות באל"ף לומר שהתורה היא אחת, כי התורה היא הברית בין השם יתברך שהוא צוה עליהם ובין ישראל שקבלו המצות, ועשרת הדברות שכוללים כל התורה יש להם יחוס אל השם יתברך שהוא אחד כמו שנאמרו כל עשרת הדברות בדבור אחד. כי כבר התבאר למעלה כי כל ברית הוא בין שני דברים האחד כורת הברית והאחד המקבל, והברית שהוא התורה מצד אחד קרוב אל כורת הברית ומצד אחד קרוב אל מקבל הברית, ולפיכך עשרת הדברות שנאמרו מפי השם יתברך קרוב אל כורת הברית הוא השם יתברך ובכל עשרת הדברות כל התורה כולה ועשרת הדברות הם כמו אחד לומר שהתורה היא אחת כמו השם יתברך אשר כורת הברית ותר"ג מצות קרובים אל מקבל הברית ומפני שקרובים אליהם הם צורתם לכך עולים אלו מצות שהם תר"ג כמספר בני ישראל ובכל המצות הפרטיים האלו יש בהם הכלל שהם י' הדברות כמו שהפרט בתוך הכלל כך הכלל הוא בפרט שהמצות הם תר"ג שהוא מספר בני ישראל והכלל הוא עשרת הדברות כי עשרת הדברות מתיחסים אל השם יתברך הנותן הברית שהוא אחד ותר"ג מצות פרטיים הם כנגד ישראל שקבלו המצות ולכך התורה היא צורת ישראל ולא תשתכח מישראל. וזה שאמר רבי שמעון בן יוחאי ח"ו שתשתכח תורה מישראל אלא שלא תמצא הלכה ברורה במקום אחד, ר"ל כי בודאי כך הוא כי התורה היא צורת ישראל וכפי מה שהם ישראל בעצמם כך התורה וכאשר גזר השם יתברך גלות על ישראל והם מפוזרים ומפורדים בכל העולם כך לא תמצא התורה רק מפוזר ומפורד ולא תמצא הלכה ברורה במקום אחד כמו שהם ישראל ומביא הכתוב ישוטטו לבקש דבר ה' וגו', ר"ל כי נתרחק השם יתברך לגמרי מישראל כי הקרוב אל השם יתברך הוא על ידי שלשה דברים, האחד הוא על ידי האמצעי שהיא התורה שהיא אמצעי בין השם יתברך ובין ישראל כמו שהתבאר למעלה דבר זה באריכות, והדבר השני הוא מצד הנמצאים שמצד גדולתם ורוממותם ומעלתם יש להם דבקות בו יתברך וזהו כאשר יהיה הקץ ויחזרו ישראל לרוממותם וגדולתם כאשר היו בראשונה, והשלישי מצד השם יתברך היא הנבואה שנתן השם יתברך רוחו ומוריד אותה על האדם וכל אחד ואחד בחינה מחולקת לעצמו. ואלו שלשה דברים כוללים כל חלקי הדבקות כאשר תבין כי הדבקות הוא על ידי האמצעי שהוא הברית שהוא התורה ואם אין תורה אין כאן דבקות, וגם על ידי השם יתברך הוא הדבקות שהוא מתחבר להם ואז באה הנבואה על ישראל וכאשר אין כאן נבואה אין השם יתברך מתחבר להם, וצריך שיהיה המקבל גם כן מוכן לזה וזה כאשר ראוים לחשיבות ומעלה וזה כאשר יהיה הקץ שאז ישראל מוכנים ולכך אמר כי כל אלו אינם נמצאים. אמנם עיקר פירוש זה כאשר פירשנו במקומו כי מ"ש דבר ה' זו הלכה דבר ה' זה הקץ דבר ה' זו הנבואה אין הפירוש כמו מ"ש התוספות דכתיב דבר ה' מפי ירמיה שאין זה קץ כי הקץ הוא קץ משיחנו, אבל הפירוש דבר ה' כולל תורה נביאים וכתובים כי כל אלו שלשה הם דבר ה' לכך אמר זו הלכה היא התורה שיש בה כל המצות ובירור המצוה היא ההלכה, ואמר כי אף אם יודעים התורה לא יהיו יודעים בירור ההלכה, וכנגד הנביאים אמר דבר ה' זו נבואה שלא יהיה בהם הנבואה וזה כנגד נביאים, ואמר דבר ה' זה הקץ וזה כנגד כתובים, כלומר כי אף שיהיו יודעים להבין כתובים מכל מקום הקץ שהוא שייך אל כתובים והוא נרמז נכתב בספר דניאל לא יהיו יודעים:
ובפרק קמא דמגילה (דף ג' ע"א) איתא בהדיא כשבא יונתן בן עוזיאל לתרגם כתובים אחר שתרגם נביאים יצאת בת קול ואמרה דייך וקאמר מאי טעמא משום שיש בו הקץ פי' בספר דניאל הוא הקץ, ולא קאמר שלא רצה לתרגם דניאל מפני הקץ אלא הקץ ראוי שיהיה דוקא בכתובים והוא סוד עמוק ומופלג, ואלו היה מתרגם כתובים אף אם לא היה מתרגם דניאל היה מתחיל לתרגם דבר שבו הקץ הזה והיינו כתובים. ונגד אלו זכר אלו שלשה דברים שכל אחד הוא עיקר, כי ההלכה הוא עיקר בתורה והנבואה עיקר בנביאים, והקץ עיקר בכתובים והוא פירוש ברור ואמת. אמנם רבי שמעון בן יוחאי סבר כי דבר זה אי אפשר שתשתכח תורה מישראל כי התורה צורת ועצם ישראל וכמו שלא יתבטל עצם ישראל כי איך יסולק מהם דבר שהוא עצם ישראל, וכך מוכח בפרק גיד הנשה (חולין ק"א ע"ב) שלא נקרא להם שם ישראל עד סיני שקבלו התורה ואז נקרא להם שם ישראל, והכי איתא התם אמרו ליה לרבי יהודה וכי נאמר על כן לא יאכלו בני יעקב גיד הנשה והלא לא נאמר אלא בני ישראל לא נקראו בני ישראל אלא בסיני אלא שנכתב במקומו וכו' ע"כ. הרי בפירוש כי לא נקראו בני ישראל רק בשביל התורה ומורה זה כי בני ישראל בגימטריא תר"ג נגד תר"ג מצות בלא עשרת הדברות. אך בזמננו זה היה עוד סיבה נוספת, ונמשלנו כאדם הסכל שאין לו ממון רב כמו אדם אחר שיש לו ממון רב לעסוק בו בסחורה ואותו שיש לו ממון רב משתכר בחריצותו ובהשתדלותו וזה שאין לו ממון רב מחשב בלבו בממון זה המועט אשר יש לי אינני מגיע לעשירות גדול ולכך הוא יושב בטל מבלי אשר הוא עושה דבר מה ומפזר כל אשר לו ועוסק בדבר שאין לו תועלת כלל ומתיאש עצמו מן העשירות, ובודאי זה סכלות גדול כי אם היה חכם היה חושב בלבו אם לא אוכל להגיע אל העשירות הגדול בממון המעט שיש בידי אגיע להיות כאחד מן הבינונים או לכל הפחות למדרגת העניים שאין חוזרין על הפתחים מכל מקום לא אהיה חוזר על הפתחים והיה לו דבר מה להתפרנס בו, וכך הם מעשי הדור הזה כאשר ידעו בעצמם כי לא יגיעו אל המעלה שהגיעו אליה הראשונים בחכמתן מפני קוטן שכלם נתיאשו מן הדבר לגמרי והוציאו ימיהם בדברים אין מועיל לתלמודם בהוויית משא ומתן שאין בו ממש. ואשר הם צעירי ימים מזניחים תורת אמת והולכים אחר דברים אלו כי האדם חושק לדברים האלו כמו שהאדם בוחר בדברי שחוק וכיוצא בזה מן השבושים כאילו היה מועיל להם עד שהם היו דומים לאדם שמאבד ככר זהב ומרויח כלי שהוא שוה פרוטה, אבל הדבר הוא הפך זה במקום החדוד הוא מבלבל ומעקם שכלו. כי אין המבולבל מפולפל בדבר זה רק כי במקום חדוד בלבול השכל ואינו מתיחס ומתדמה לפלפול רק שהוא מעוות האמת וכי בזה יאמר לחדודי בעינא. ויותר היה ראוי שיהיה מתעסק באומנות שיש בו חכמה כמו הנגרות וכיוצא בזה מן האומנות ויאמר לחדודי בתורה בעינא, ואם יאמר שאין חדוד האומנות מתדמה ומתיחס לתורה הלא חדוד זה שהם מתעסקים בו הוא יותר רחוק מן התורה, כי החדוד של אומנות הוא תחת סוג אחד עם חדוד התורה ששניהם הם מבקשים לעמוד מתוך החדוד על האמת, והחדוד שלהם כונתו הראשונה לשקר והאמת והשקר הפכיים. ועוד דבר רע יותר מגונה כי לפי מעוט השכל שיש לנו היה ראוי שיהיה הלמוד מסודר כדי לתקן חסרון השכל כי האיש אשר אינו יכול לילך כמו שאר אדם יש לו מקל ומשענת לתקן החסרון, ולכך הדור אשר הם חסרי השכל היה ראוי להם שיהיה להם יותר תקון ומשענת שיהיה הלמוד שלהם מסודר בתכלית ובדבר זה היו מגיעים אל מדרגה מה. וגם זה רחק מאתם כי כל הדרכים אשר תקנו הראשונים לסדר הלמוד במה שצריך האדם החמרי תיקון אל שכלו כמו שאמרו ז"ל (חגיגה ט"ו ע"א) דברי תורה קשים לקנותם כזהב ונוחים להשתבר ככלי זכוכית ולכך הם סדרו ותקנו סדר הלמוד בכל יכולתם, וגם בזה לא הלכו כמו שהארכנו הדבור וההתעוררות בחבור גור אריה ובכמה מקומות. כי לגודל שברון רוחי בקרבי אמצא מרגוע לנפשי הוצאת רוחי הנשבר על דבר זה בכל מקום שידי מגעת, ולולא הבטחת כי לא תשכח מפי זרעו כבר ח"ו נאבדה תורה מישראל. כי סדר הלמוד שסדרו אבותינו שהיו חכמי עולם אין אחד הולך בזה, וזה כי השכל שהוא רחוק מן האדם צריך הבנה יתירה לקנות אותו ואחר שקנה אותו צריך הכנה יתירה שלא יוסר ממנו, ולכך סדרו לנו כי תחלה צריך שיקנה האדם המקרא שהוא השורש והוא ההתחלה, ואח"כ המשנה כי התורה שבכתב הוא כמו שורש האילן ועדיין לא יצא אל הפעל שיקנה על ידי זה איכות המצוה ומהותה, ולכן סדרו אח"כ המשנה ובזה יכול לעמוד על איכות המצוה ומהותה לעמוד על טעמי הדברים הנזכרים במשנה עד כי יצא מזה כמה חלוקים. ודבר זה דומה לאילן שהוא נטוע על פלגי מים אשר שורש יסודו עומד בארץ ואח"כ מתחיל האילן לצאת אל הפעל ומוציא ענפים, ועדיין אינו בפעל הגמור עד שהאילן הוא מוציא ענפים הקטנים אל הפעל ואף אם עדיין לא הוציא כל הענפים כלם אל הפעל ותמיד הוא מוסיף מכל מקום שם אילן עליו ומתחיל להוציא פירות שהם לאכילת האדם, וכך התורה היא שורש שממנה מסתעף הכל, אבל התורה אין יכול להבנות ממנה ללמוד איכות ומהות המצוה איך יעשה אותה עד שיבא אל המשנה אשר המשנה היא ללמוד ממנה איכות המצוה ומהותה. אבל ללמוד מן המשנה כל החלוקים אשר שייכים למצוה שהם חלוקים דקים זה אינו כי אם על ידי הלמוד שמכח הטעמים יש ללמוד חלוקים הרבה עד כי מוציא ענף אחר ענף עד כי יגדל למעלה למעלה ברוחב ובגובה עד אין קץ. כי תמיד יכול להוסיף ולהוציא מתלמוד דבר מתוך דבר עד אין קץ ובזה יגדיל תורה ויאדיר ובזה יש קיום תמידי אל האילן הזה אשר נטוע על פלגי מים ועל יובל ישלח שרשיו. ודבר זה ראוי לאדם אשר הוא באפשרי להוציא שכלו תמיד אל הפעל ואין אל זה תכלית, ולכן ראוי אל האדם להיות מתדבק בתלמוד כי על ידי התלמוד יכול להוציא שכלו אל הפעל ולהבין דבר מתוך דבר כאשר ראוי לאדם. ומפני כך המשנה לא פרשה הדברים כלם בביאור ובפירוש גמור ובודאי היו יכולין לפרש גם כן המשנה בביאור ובפירוש גמור, רק מפני כי בענין זה צריך לפרש המשנה וכאשר מפרש המשנה הוא מחלק גם כן את אשר אפשר לחלק ועל ידי זה המשנה היא כמו השורש שמוציאה ענפים ומן הענפים יוצאים ענפים אחרים עד שיתפשט על ידי זה התורה מאד מאד. וכמו שבארנו כי אלה השלש שהם מקרא משנה גמרא הם נגד שלשה חלקי השכל שנקראים חכמה דעת תבונה, שהתורה היא חכמה והמשנה הוא הדעת שבמשנה הוא יודע להבחין בין דבר לדבר ודבר זה נקרא דעת כאשר יבדיל בין דבר לדבר ולכך קבעו ההבדלה בחונן הדעת, והתבונה הוא הלימוד שמוציא ומבין דבר מתוך דבר. והכתוב שאמר ואמלא אותו וגו' בחכמה ובתבונה ובדעת דמשמע הדעת הוא יותר שחשב אותו באחרונה, מפני כי עיקר התבונה שמוציא דבר מתוך דבר הוא לקנות הדעת. ובודאי מי ששנה המשנה הגיע אל ההלכה שהיא במשנה על ידי התבונה, ולכך נזכר זה אחרונה אבל לענין ההשכלה הלימוד הוא יותר במדרגת ההשכלה וזה מבואר. ומפני כי נתן השם יתברך לאדם חכמה ודעת ותבונה ועל ידי שלשתן הוא אדם שלם, ולכך אמרו (קידושין ל' ע"א) לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא ושליש במשנה ושליש בגמרא כדי שיתן לכל אחד חלקו ובזה יושלם האדם הן בחכמה הן בדעת הן בתבונה. וכאשר התורה היא על דרך זה אז היא כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול, ויש לתורתו קיום כמו שראוי להיות. ובמדרש (ויק"ר פ' כ"א) בתחבולות תעשה לך מלחמה ר' בניא פתר קרא במשניות דאמר ר' בניא לעולם ישקיע אדם עצמו במשניות שאם ירתק יפתחו לו אם לגמרא לגמרא אם לאגדה לאגדה, רבי אלעזר בשם רבי יהושע עמוד ברזל משנה. ופירוש זה כי האדם הוא גשמי וצריך האדם אליו הכנה יתרה שיקבל השכל ושלא יוסר ממנו לכך דבר זה צריך תחבולה והמשנה היא התחבולה לזה שלא תנתק ולא תוסר, ועתה בדורות אלו נוסף על הסבה הזאת שהראשונים בשביל חסידותם ומעשיהם הטובים השם יתברך קרוב להם ולכך היה משפיע ומלמד להם התורה תמיד כי השם יתברך משפיע למי שהוא קרוב אליו, אבל נוסף על זה היה להם קנין התורה בדרך הסדר הראוי עד שהתורה היתה קיימת אצלם. אבל בדורות אלו כל מה שאפשר להיות הפך הסדר הכל הוא אצלינו, וזה שכאשר הוא בן שמונה או תשע שנים מתחיל הנער הקטן גמרא וכי ערך שכל זה ראוי אליו, ובודאי השכל אשר אינו מתיחס אל האדם אין לו קיום אצל האדם ובפרט התורה שהיא שכל עליון אלקי על הכל, ובשביל כך אין דבר קל להיות נאבד מן האדם כמו התורה כמו שהתבאר למעלה, שכך אמרו במסכתא חגיגה (ט"ו ע"א) לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז אלו דברי תורה שקשין לקנותן כזהב ופז ונוחים לאבדם ככלי זכוכית, ואם כן מה ערך יש לנער אל הגמרא והרי עיקר התורה אשר יש לה קיום אצל האדם הוא גירסא דינקותא וכל זה הוא לבטלה כאשר יקנה הקטן בשנים דבר שאינו מתיחס אל שכלו, ואי אפשר שיהיה קיום אל דבר שאין ערך ואינו מתיחס אליו לכך גרסא דינקותא אינו מועיל כמו שנראה לעינים, כי כאשר יצאו מבית רבם כבר הוסר מהם הכל עד שאין יודעים מאומה. וכל זה הוא המנהג היותר רע, וכאשר הוא גדול והגיע לגמרא היה ראוי שיהיה לו יסוד קיים המשנה שהיא היסוד שעליו נסמך הגמרא כמו שאמרנו כי זה מחויב מן השכל שיהיה תורתו אשר היא קשה לקנות ונוחה לאבד כזכוכית שיהיה לו הכנה אל קיום התורה ועל זה דרשו ובתחבולות תעשה לך מלחמה, וזה כמו שאמרנו כי המשנה היא עמוד ברזל לתורה ומי שחסר ממנו המשנה אין לו יסוד. ויותר על כל שאינו מבקש ואינו חפץ שיהיה קיום אל תורתו שאינו חוזר על למודו, והראשונים עם גודל הכנה שהיה להם לקנות התורה כמו שאמרנו היו גורסין יום ולילה בתורה עד שקנו התורה כמו שנמצא זה בכמה מקומות, והם אינם חפצים כלל שתהיה התורה קיים אצלם ועומדים בעונש הגדול אשר אמרו (אבות פ"ג) השוכח דבר אחד ממשנתו ואיך הוא השכחה בכל, וכבר בארנו במקום אחר בענין זה ובשביל כך אין אצלם מן התורה מאומה. ומה הם עושים לקנות דיני המצות, הם עוסקים בחבור אחד מן הפוסקים למען יקנה הדינים בדרך קצרה ובזה הם הפך מה שיסדו וסדרו חכמים כי המשנה היא קודם ומן המשנה יבא האדם אל הגמרא ובדרך הזה קונה התורה שתהיה אצלו כאילן אשר הוא שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו וכל אשר יעשה יצליח וכמו שאמרנו כי כך הוא סדר השכלי, והם באים מן הגמרא אל פסקי הלכה השנוים בקיצור, והנה הפכו האילן כי השורש ראוי שיהיה נטוע קודם והוא נושא לענפים והם עושים הפך זה. ויש לך לדעת כי הראשונים שחברו הפוסקים לא היה חבורם כלל עד"ז כי אם שיהיה הגמרא בהם בדרך קביעות רק שיהיה הפוסקים מורה הדרך לאדם באיזה דרך ילך כאשר עוסק בגמרא עד שילך בדרך הישר ולא יטעה ויבא אל אמיתת ההלכה, כי דרכי הגמרא ונתיבותיו נעולים וחתומים מאד מאד ומי ימצא הדרך אשר ילך בו ולפיכך חברו הפוסקים למצא דברי חפץ, ובדבר הזה הארכנו במקום אחר. ואיך הפליא ה' את מכותנו הפלא ופלא כי הדור שהוא בעצמו רחוק מן התורה היה ראוי שיעשה הכנות ותחבולות ראוים וכל זה שיהיה להם התורה ואנו עושים הפך זה, וזהו שאמרו והפלא ה' את מכותך הפלאה זו היא שכחת התורה. אף כי פרשנו זה כמו שאמרנו יש לפרש גם כן כי המכה שהיא באה על האדם ממקום אחר ואין ביכלתו לעמוד כנגד זה אין זה מכה שהיא פלא, אבל שכחת התורה היא מצד האדם עצמו ואלו דבר זה שאין חכמה אצלינו בודאי אין זה פלא, כי בודאי היה לדורות הראשונים שכל יותר אבל שכחת התורה הוא הפלא אחר שלמד התורה וכבר היא אצלו מה שלמד וישכח אותה דבר זה אין תולה בשכל כל כך שתאמר שאין שכל אחרונים דומה לראשונים כי ההסרה והשכחה הוא על ידי האדם עצמו כמו שאמרנו למעלה כי אנחנו הם הפושעים בזה, ועל זה אמר והפלא ה' את מכותך הפלא ופלא עד שראוי שיהיה האדם משתומם על זה. אמנם כאשר מגיע לימי הזקנה וכבר סרו ממנו ימי הילדות אשר בימי הילדות הוא אוהב לרדוף ולנצח בהלכה הן בפלפול שיש בו ממש הן בפלפול שאין בו ממש ויכול לומר כי יודע ציד אני ולעת זקנתו כבר סר תשוקה זאת מאתו ומוצא עצמו חסר ויראה אחריתו, כמו שאמרו ז"ל בפרק אלו עוברין (פסחים נ' ע"א) רב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי אחלש ואתנגד אמר ליה אבוה מאי חזית אמר ליה עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה א"ל בני עולם ברור ראית ושמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ושמעתי שהיו אומרים אשרי הרוגי לוד שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם ע"כ. ויש לשאול מה ענין אלו שניהם זה לזה אשרי מי שבא ולמודו בידו והרוגי לוד, אבל פירוש זה כי מפני שהעולם הבא הוא עולם קדוש נבדל מן הגשמי והעולם הזה הוא עולם גשמי ולכך היו אומרים אשרי מי שבא לכאן וגמרא בידו כי כאשר גמרא בידו הוא שכלי, ולא כן כאשר אין עמו התורה ותורתו הוא הספר המונח על השלחן שבשביל זה אינו אדם שכלי ואין עולם הבא שהוא עולם הנבדל בלתי גשמי ראוי לו, ולכך אמרו אשרי מי שבא לכאן וגמרא בידו שבזה נחשב אדם שכלי מוכן אל העולם הנבדל הבלתי גשמי. וכן היו אומרים אשרי הרוגי לוד כי גם אלו בשביל שמסרו נפשם למות ולסלק גופם בשביל קדוש שמו בודאי הם ראוים לעולם אשר הוא בלתי גשמי מאחר שנתנו עצמם להריגה לאבד גופם הגשמי בשביל קדושת שמו יתברך, ולכן כאשר מגיע לעת זקנתו כאשר רואה נפשו חסירה ומבקש לקנות התורה בודאי נאמר עליו כשרציתי לא רצית אף עתה כשתרצה לא רציתי כי אי אפשר לקנות התורה לעת זקנתו. ובמדרש (ד"ר פ' ח') מחורף עצל לא יחרוש אמר רבי שמעון בן יוחאי זה שאינו לומד תורה בילדותו ורוצה ללמוד תורה בזקנתו ואינו יכול וזהו ושאל בקציר ואין, פירושו כי מפני השכחה אין התורה עומדת בו. ואין לדבר הזה תקנה לצאת ממנו אם לא שיתחברו חבורא קדישא יחד להיות ת"ת שלהם כאשר היה אצל הראשונים ללמוד מקרא משנה גמרא ולחזור תמיד על גרסתם ולא יסורו מזה, ומי ששונה לבנו ללמוד תורה ילמד אותו עד שהוא בקי במסכתא אחת או שתים שיהיה שגור מאד בגמרא, ואם הולכים בדרך הזה ומלמדים לאחרים שילכו גם כן בעקבות הראשונים בודאי עליהם אמרו בירושלמי (ברכות פ"ט ה"ה) תניא ר' שמעון בן יוחאי אומר אם ראית דור שנתייאשו מן התורה עמוד התחזק בה ואת מקבל שכר כלם מאי טעמא הפרו תורתך עת לעשות לה' ע"כ. ואין הפרו תורתך יותר מזה כאשר אין התורה נמצא אצל האדם. וכלל הדבר כל מה שלמד האדם לא יוסר ממנו ולא יאבד מה שטרח וקנה ובזה יהיה עולה מדרגה אחר מדרגה, לא כמו הטפשים בדור הזה יחשבו כי יקנו התורה במעט זמן עד שיהיה נחשב כאחד מן החשובים לבסוף לא נמצא אצלו אף דבר מן התורה. כל זה ראיתי בעו"ה ועל עצמי אתאונן ואקונן על חסרוני והוא יתברך המשלים חסרון ברואיו ישלים חסרוננו וימול את ערלת לבבנו במהרה בימינו אמן:
אמנם עם כל זה אין עליך לומר ח"ו כי יש שנוי לתורת משה או שתאמר שתהיה שכחה לתורת משה ואפשר שיגיע הסתלקות התורה מכל וכל, כי דבר זה הכל הוא מצד המקבל ואין נקרא הסרה מצד המקבל אף אם נאמר שתשתכח לעתיד תורה מישראל לא נחשב זה שנוי כלל כי המקבל מקבל מה שאפשר לו לקבל ולא נחשב שנוי כאשר אי אפשר לו לקבל, ואם יקבל דור זה הרבה ודור זה מעט לא נחשב שנוי בעצמה של תורה כי נתינת התורה קיימת בלי שנוי. דבר זה רמזו חכמים ואמרו (שמו"ר כ"ח) קול גדול ולא יסף מאי ולא יסף מלמד שקול של הקדוש ברוך הוא קיים לעולמי עולמים, וכמו שהביא מדרש זה רש"י ז"ל בפ' ואתחנן, ורצו בזה כי קול הקדוש ברוך הוא שנתן תורה והשפיע אותה לישראל היה בלי שנוי כי הוא יתברך משפיע התורה והחכמה תמיד בלי שנוי כלל כי אין שנוי בתורה, רק ישראל באותו דור היו ראוים לקבל מאתו השפעת התורה והיו מקבלים הקול ולא היה ראוי לזה דור אחר מכל מקום קולו של הקדוש ברוך הוא הוא נצחי בלי שנוי רק השנוי הוא מצד המקבלים. ודבר זה רמזו חכמים בברכת התורה ברוך אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וחתימת הברכה ברוך אתה נותן התורה לשון הוה ולא נתן התורה, ולפיכך התורה היא נצחית מצד עצמה בלא שנוי כלל אף עם היה שנוי מצד המקבלים כי דור זה מקבל בפחות ודור זה מקבל ביותר אבל שתהיה הסרה לתורה מישראל לגמרי דבר זה אי אפשר, כי כבר אמרנו כי התורה היא צורת ישראל לגמרי. לכך תקן משה שלא יהיו ישראל שלשת ימים בלא תורה כמו שאמרו בפרק מרובה (ב"ק פ"ב ע"א) וילכו שלשה ימים ולא מצאו מים דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים כיון שהלכו שלשה ימים בלא תורה נלאו כו' עמדו נביאים שביניהם ותקנו להם שיהיו קורין בשבת ומפסיקין בא' בשבת וקורין בשני בשבת ומפסיקין בשלישי וברביעי וקורין בחמשה בשבת ומפסיקין בערב שבת שלא ילינו בלא תורה שלשה ימים ע"כ. הרי כי מיד שלא היה להם שלשה ימים שהיא הצורה לישראל וכאשר הם בלא צורה הם נוטים אל החומר והיו מתפעלים כמו כל דבר שהוא חמרי הוא מתפעל ונלאה, ולכך תקנו שלא יפרשו מן התורה שלשה ימים ואז לא ילאו לצד החמרי, ודבר זה מבואר: