תניא מנוקד/חלק ג/ב
פרק ב
[עריכה]אַךְ כָּל זֶה לְעִנְיַן כַּפָּרָה וּמְחִילַת הֶעָווֹן, שֶׁנִּמְחַל לוֹ לְגַמְרֵי מַה שֶּׁעָבַר עַל מִצְוַת הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְאֵין מַזְכִּירִין לוֹ דָּבָר וַחֲצִי דָּבָר בְּיוֹם הַדִּין לְעָנְשׁוֹ עַל זֶה חַס וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם הַבָּא, וְנִפְטָר לְגַמְרֵי מִן הַדִּין בָּעוֹלָם הַבָּא. אָמְנָם שֶׁיִּהְיֶה לְרָצוֹן לִפְנֵי ה' וּמְרֻצֶּה וְחָבִיב לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ כְּקֹדֶם הַחֵטְא לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְקוֹנוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ, הָיָה צָרִיךְ לְהָבִיא קָרְבַּן עוֹלָה אֲפִלּוּ עַל מִצְוַת עֲשֵׂה קַלָּה שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת וּמִיתַת בֵּית דִּין, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַזַ"ל בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים עַל פָּסוּק "וְנִרְצָה לוֹ", וְכִדְאִיתָא בִּגְמָרָא פֶּרֶק קַמָּא דִּזְבָחִים דְּעוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל מִצְוַת עֲשֵׂה. וְהִיא דּוֹרוֹן לְאַחַר שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה וְנִמְחַל לוֹ הָעֹנֶשׁ, וּכְאָדָם שֶׁסָּרַח בַּמֶּלֶךְ וּפִיְּסוֹ עַל יְדֵי פְּרַקְלִיטִין וּמָחַל לוֹ, אַף עַל פִּי כֵן שׁוֹלֵחַ דּוֹרוֹן וּמִנְחָה לְפָנָיו שֶׁיִּתְרַצֶּה לוֹ לִרְאוֹת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ (וּלְשׁוֹן "מְכַפֶּרֶת", וְכֵן מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה "וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו", אֵין זוֹ כַּפָּרַת נַפְשׁוֹ, אֶלָּא לְכַפֵּר לִפְנֵי ה' לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְקוֹנוֹ, כִּדְאִיתָא שָׁם בִּגְמָרָא, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן").
וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין לָנוּ קָרְבָּן לְהָפִיק רָצוֹן מֵה', הַתַּעֲנִית הוּא בִּמְקוֹם קָרְבָּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּגְמָרָא, שֶׁיְּהֵא מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי שֶׁנִּתְמַעֵט כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּי לְפָנֶיךָ וְכו'. וְלָכֵן מָצִינוּ בְּכַמָּה תַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים שֶׁעַל דָּבָר קַל הָיוּ מִתְעַנִּים תַּעֲנִיּוֹת הַרְבֵּה מְאֹד, כְּמוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שֶׁהָיָה מַתִּיר שֶׁתְּהֵא פָּרָה יוֹצְאָה בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ בַּשַּׁבָּת, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים, וּפַעַם אַחַת יָצְאָה כֵּן פָּרָתוֹ שֶׁל שְׁכֵנְתוֹ וְלֹא מִחָה בָּהּ, וְהֻשְׁחֲרוּ שִׁנָּיו מִפְּנֵי הַצּוֹמוֹת עַל שֶׁלֹּא קִיֵּם דִּבְרֵי חֲבֵרָיו. וְכֵן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאָמַר: "בּוֹשְׁנִי מִדִּבְרֵיכֶם בֵּית שַׁמַּאי", וְהֻשְׁחֲרוּ שִׁנָּיו מִפְּנֵי הַצּוֹמוֹת. וְרַב הוּנָא פַּעַם אַחַת נִתְהַפְּכָה לוֹ רְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין, וְהִתְעַנָּה אַרְבָּעִים צוֹמוֹת, וְכָהֵנָּה רַבּוֹת.
וְעַל יְסוֹד זֶה לִמֵּד הָאֲרִיזַ"ל לְתַלְמִידָיו עַל פִּי חָכְמַת הָאֱמֶת מִסְפַּר הַצּוֹמוֹת לְכַמָּה עֲווֹנוֹת וַחֲטָאִים, אַף שֶׁאֵין בָּהֶן כָּרֵת וְלֹא מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, כְּמוֹ עַל הַכַּעַס קנ"א תַּעֲנִיּוֹת וְכו'. וַאֲפִלּוּ עַל אִסּוּר דְּרַבָּנָן, כְּמוֹ סְתָם יֵינָם יִתְעַנֶּה ע"ג תַּעֲנִיּוֹת וְכו'. וְכֵן עַל בִּטּוּל מִצְוַת עֲשֵׂה דְּרַבָּנָן, כְּמוֹ תְּפִלָּה יִתְעַנֶּה ס"א תַּעֲנִיּוֹת וְכו'. וְדֶרֶךְ כְּלָל, סוֹד הַתַּעֲנִית הִיא סְגֻלָּה נִפְלָאָה לְהִתְגַּלּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ הַקָּרְבָּן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'". וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּישַׁעְיָה: "הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה'", מִכְּלַל שֶׁהַצּוֹם הַנִּרְצֶה הוּא יוֹם רָצוֹן.