תמיד עכשווי - מקאמות מקראיות/מסע שורשים אל ירכתי צפון

מאת: ד"ר שלמה בכר

אז מה היה לנו שם בלוחות אוגרית //?אחות בכירה לערבית ועברית?//

אל ישיש ותָשוּש ששולט ביקום// אך מ"אפיקי תהומותיים" לא יוכל עוד לקום // משפחתו, לא עלינו, היא כמו בסרטים// עד הסוף הטוב ,השורדים מעטים// ותמיד כמו בסרט רְווי מתחים // העלילה מלאה מריבות ותככים// כי כל הגיבורים, איך לא? הם אחים.// וכולם, כמובן הם גם בני מלכים.//

ים ועשתר, ענת, מות ובעל// משפחה כוחנית, סיסמתם היא: "אף שעל"// במו עינינו קראנו איך עולם האֵלים// הוא עולם כשלנו - תחרותי ואָלים.// וכל הגיבורים ב"מרומי צפון"// ובהם נכבדים כמו "אל עליון" // נוהגים כמו המאפיה בעולם התחתון //.

ובכל זאת, היה זה מסע חוויה// כמו סיור אנתרופולוגי בארץ חבויה// זה היה כאילו נחשפנו ממש// לשורשי תרבותנו שנתגלו מחדש// וקלטנו בתוך ובתום המפגש// את נועזות החידוש ועוצמת המהפך// שחולל בעולם העתיק התנ"ך // והוא כמו פרפר הנחלץ מן הפקעת// גם שייך גם פורץ מסגרות מדעת// מושגי המזרח הקדום הוא עמוס// רק כדי להתריס כנגדם בפולמוס//. הוא בָּשָר מבשרו של עולם קדמון// שבא לבשֵר כמו פעמון.// בשורה של שחרור מכבלי אלילות,// המשבחת איבה בגידה ושפלות.// וגם בו (נודה נא) לא הכל כשורה// בעיני קוראיו אחרי אלפיים שנה.//

והנה מה מתמיה, שדווקא עכשיו// בהכירנו את עולם האֵלים האכזב// ולמדנו, שהאלילים באמת הם אך שווא// מְחָלים בני אדם שוב את פני האלים// בתקווה שיוכלו מחוליים להחלים// והכסיל, שבחושך הולך בעליל// מחפש ישועה בין רופאי האליל//, בכוחם, כביכול, לרפא אנשים // על ידי עשבים שוטים ולחשים.// וכך שַב הדד, אל ביתו שוב הלך// הבעל להיכלו חזר ומלך// שוב אלפי שדות ושנים הוא צלח// לחגוג שוב עַל עַם עובד אלילו.// המאמין כי בידיו נתון גורלו.//