תמיד עכשווי - מקאמות מקראיות/והנה לא הוגד לי החצי

מאת: ד"ר שלמה בכר

(מלכים א י ז): "והנה לא הֻגד- לי החצי", דברי מלכת שבא.

ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה,// שהוא בן נאמן לאביו ואמו// ורודף נשים גם בזכות עצמו.// וכמלכה שהעדיפה שבא נע על שבא נח// היא יצאה ממזרח// למחוזות התנ"ך// לבחון אם המלך שלמה המהולל// אכן, מבין בשירה, במשל וממשל.// והיא מגיעה לארץ, רכובה על גמל.//

והמלך מקבלה בכבוד מְלָכות בארמון// בתקווה להכניס גם אותה להרמון.// אבל האורחת שלנו היא אישה הגונה// שרק באה להשתלם במדע המדינה.// והיא מתרשמת ממושב עבדיו// וממעמד משרתיו,// ומהמערכת הארגונית, שבה מחויב// חודש בשנה כל ניצב וניצב// לפרנס את המלך ואת אלף נשותיו.// ושבזכותם היא אוכלת ברבורים אבוסים// שנקנו בכספי משלם המסים.//

וכמצופה, היא מתפעלת// מגולת הכותרת:// הלא הוא המקדש, בניין רב תפארת.// ודובר הממלכה מראה לה עד כמה המדינה משגשגת// ושהסטטיסטיקה מצביעה על צמיחה כה מופלגת.// ואומר: "נכתוב בתנ"ך שהמלכה מתמוגגת".// וכשהמלכה יוצאת לסיור מודרך בירושלים// היא נחשפת למרכז, אבל מנגד גם חושפת שוליים.//

ומאחר שמלכת שבא, היא לא מלכת שווא// ויודעת שחצי אמת גם הוא סוג של כזב.// היא נושאת עיניה אל הצד המנוגד לה,// ומגלה שיש חצי, שעד עכשיו לא הוגד לה:// שבשיחות סלון תחת הגפן והתאנה// התמונה נראית פחות מרנינה.// שהממלכה מקטון עד גדול 'מקטרת'// על פער בהכנסות בין התחתית לצמרת// ושמעטים מידי נהנים מן הגודש// ורוב העם, בקושי גומרים את החודש.// ושעל הביקור במשרד האוצר העיב// המידע, שכנראה יש גרעון בתקציב.// כי שלמה, שבנה לאלוהיו בית זְבול,// בו השקיע את מרבית הכנסות היבול// נאלץ לוותר על עשרים עיר בכבול// לטובת העיר צור, שמעבר לגבול.// ... עד שהפרק הבא ב'ספר מלכים'// כבר לא מלא כקודמיו באותם השבחים.// ובעת שנשף פרידה למלכת שבא נערך// מעביר השב"כ למלך מסמך,// שירבעם בן נבט זומם מהפך.// אך למלכת המדבר, כשפנתה לארצה// לא הייתה פעולת מודיעין נחוצה.// גם לא צורך לקרוא הכתוב בתזכיר// כי הכתובת הייתה רשומה על הקיר.//