תמיד עכשווי - מקאמות מקראיות/בחזרה ממצרים

מאת: ד"ר שלמה בכר

בהגדה של פסח כתוב לאמור:// "חייב אדם לראות עצמו בכל דור// כאילו הוא יצא מ "ארץ היאור "".// שכך יוכל להרגיש את התקופה// שהייתה בתולדותינו לגלגל תנופה.// אכן, אפשר בימינו לקיים את מצוות ההגדה:// לחצות את התעלה מגדה לגדה// וללמוד מעט על חיי תקופה בהיסטוריה// בדרך חווייתית ולא רק בתיאוריה.//

כזכור, היינו אז רק משפחה מדברית,// שניצבה משתאה מול טכנולוגיה מצרית.// וכשירדו בני יעקב למצריים, לשבור שבר// כבר ניצבו פירמידות גיזה מעֵבֶר// והספינקס כבר רבץ שם כאלף שנים// כשראוהו בני יעקב הקרתנים.// ובכול ארצות הסהר הפורה// לא היה למצרים מעמד מתחרה.// התל "ג, כמו הפירמידות, גרד את השחקים// ושיעור הצמיחה השנתית זינק למרחקים.// ולמצרים הגיע תור הזהב// לאחר השפל של שנות הרעב.// וכשכול הארצות ניסו לעבור את המשבר// רק מצרים הצליחה עליו להתגבר.// אבל איך מלאה הארץ לפתע תבואה למלוא העין?// על כך נכתב בבראשית בפרק מ "ז.// איך נושלו איכרים מחלקתם הפעוטה// אדמתם לנגדם, זרים אוכלים אותה*.// וכפונדקאי שמחייתו בידי טפיל נסחטה// הממסד סחט אותם משקל עד פרוטה.// בתירוץ הידוע שלעם עושים רק טובה.//

מה פלא שלרדיפת הבצע לא היה גבול// ופרעה כשנסחף, שעבד את העברים כקוצרי היבול.// והעם את הטיט ברגליו בוסס// כדי לבנות את פיתום ואת רעמסס.//

כך מתגלה אמת כלכלית האומרת:// שמדינה, גם אם רוב עושר צוברת,// אם לא תחדל בה עוולה מצטברת.// לא תיכון בה חברה חופשית, מאושרת.// וגם נלמד מכאן עוד חוק כלכלי כללי,// שצמיחה כלכלית היא לא מדד בלעדי// לשגשוג המשק ולאושר עתידי.//

וכך נפעם אתה מביט היום בפירמידות כמותם// ומתרשם מתפארת המקדשים ועוצמתם// ורואה את עושרם - והוא שמור לבעליהם למותם// ולנתיניהם ועבדיהם – לרעתם.// ואתה עומד משתאה מול גודל הממדים// וכמו מתגמד אל מול גֹבה העמודים// ורק אז אתה תופס את משמעות המילים// האצורה בביטוי השחוק: 'בית עבדים'.// שכל העוצמה והעושר אשר עיניך רואות// הם מִגְבָּש של דם, יזע ודמעות// ושל זעקת עשוקים אשר אין להם מנחם.**// ואומר באנחת רווחה: "אל יהי חלקי עמכם".//

---

* מאולתר מישעיה א' 7. ** קוהלת ד' 1.