תכלאל עץ חיים/כח,א
ואם התחיל לענות קדוש לא יפסיק כדי לענות אמן יהא שמיה רבה שם.
טעם שאומרים הקדיש בלשון תרגום, כתב הטור סימן נ"ו וז"ל: יש אומרים מפני המלאכים שלא יתקנאו בנו שאנו משבחים שבח נאה כזה וגם שעל ידי זה הקב"ה נזכר לחרבן הבית וגלות ישראל כדאיתה בפרקא קמא דברכות בשעה שישראל עונים אמן יהא שמיה רבה הקב"ה מנענע ראשו ואומר אוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם ומה לו לאב שככה מקלסין לו בניו וריחקם מעל שולחנו וכביכול שיש דאגה לפניו ואם יבינו המלאכים זה יקטרגו עלינו על כן אומרים אותו בלשון שלא יבינו שאינם מכירים ארמי ורבינו יצחק פירש הטעם לפי שהיו רגילים לומר אותו אחר הדרשה כדאיתה בשלהי סוטה דף מט אמאי מקיים עלמא אסדרא דקדושה ואזהאקיא שמיה רבה דאגדתא והיו שם עמי הארץ שאינם מכירין אלא בלשון ארמי שהוא לשונם לכך נוהגים לאמרו בלשון שהכל מבינים בו עכ"ל הטור.
והכל בו סימן ז' כתב. מצאנו בהגדה (עי' דברים רבה פ"א) לעתיד לבוא יהיו צדיקים גדולים מן המלאכים ואנו מתפללים בקדיש שימהר הקץ ואם נאמר אותו בלשון הקודש שיבינוהו המלאכים אפשר שיקטרגו עלינו כי ידל כבודם ויגדל כבוד הצדיקים ע"כ .
ומה"ר יחיא הרופא פירש מפני שהתרגום מרחיק הגשמות לכך ניתקן בלשון תרגום ע"כ.
ובזוהר פרשת תרומה דף קכ"ט ע"ב כתוב וז"ל תא חזי קדושתא דא לאו איהי כשאר קדושתאן דאונן משלשין אבל קדושתא דא סליק בכל סטרין לעילא ותתא ובכל סטרי מהימנותא ותבר מנעולין וגושפנקין דפרזלא וקלפין בישין לאסתלקא יקרא דקב"ה על כולא ואנן בעינן למיסר ליה בלישנא דסטרא אתרא ולאתבא בחילא תקיף אמן יהא שמיה רבה בגין דיתבר חילא דסטרא אחרא ואסתלק ביקריה יקרא דקב"ה על כולא וכד אתבר בקדושתא דא חילא דסטרא אחרא קב"ה אסתלק ביקריה ואדבר לבנוי ואדכר לשמיה ובגין דקב"ה אסתלק ביקריה בקדושתא איהו בעשרה ובלישנא דא על כרחיה דסטרא אחרא אתכפיא ואתבר חיליה ואסתלק יקרא דקב"ה ותבר מנעולין וגושפנקין דשלשלאין תקיפין וקלפין בישין ואדכר קב"ה לשמיה ולבנוי זכאין אנון עמא קדישא דקב"ה יהב לון אוריתא קדישא למזכי בה לעלמא דאתי ע"כ.
והרב בית יוסף (סימן נו) הביאו.
והרב תולעת יעקב כתב דטעם הפשט אי אפשר להעמידו, והעיקר הוא מה שנאמר בספר הזוהר מפי משרתי עליון יעויין שם שפירש מאמר זה. ועיין בזוהר פרשת פנחס דף ר"כ סוף ע"א.
כתב של"ה ידגיש גימ"ל דיתגדל דלא לשתמע יתקדל ולא ידגיש בי"ת דיתברך יותר מדאי דלא לשתמע יתפרך ויחתוך ה"א דיתהלל דלא לשתמע יתחלל חס ושלום דף רנ"א ע"ב.
כתב הרד"א וז"ל; כתב רבינו סעדיא כשאומר שליח צבור יתגדל ויתקדש שמיה רבה עונין הקהל אמן בעגלא ובזמן קריב עונין אמן יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא וכשהוא אומר יתברך כל העם עונין אמן וכשהוא אומר בריך הוא כל העם עונין אמן וכשהוא אומר בסוף ואמרו אמן כל העם עונין אמן. וכן כתב הרמב"ם בסדר התפלות וכן הוא מנהגינו. בענין הכריעות שכורע בקדיש חמש ארבע של חובה ואחת של רשות. כשאומר יתגדל כורע וכן ביהא שמיה רבה וכן ביתברך וכן בבריך הוא אבל בעושה שלום כריעה של רשות היא. כן כתב הרד"א בשם רב נחשון ורבינו סעדיא. וכן כתב מר"ן בבית יוסף שמן בשם הכל בו. ואומר במדרש תלים שארבע כריעות אלו הם כנגד ארבעה שמות שבפסוק (מלאכי א,י"א) כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים וגו' ושמי נורא בגוים וכתב בספר נאמן שמואל סימן א' יש מקשים אמאי אנו אומרים יתגדל וכו' תחלה ואח"כ ויצמח פורקניה וכו' שגדולתו יתברך לא תהיה ניכרת רק אחר ביאת הגואל? והשיב וז"ל כוונת הקדיש שאנו שואלים שישלם שמו וכסאו בעולם שברא ברצונו ויראה מלכותיה עלינו ואיך יהיה זה במה שיצמח פורקניה ויקרב משיחיה וכו' דבזה יהיה השם שלם ויתקדש וימלוך עלינו ועל זה עונין הקהל אמן יהא שמיה רבה מברך שכל עיקר הקדיש אינו אלא לשאלה זאת שיתגדל ויתקדש שמו הגדול וכו' עש"ב. שמיה רבה יש מפרשים יהא שם יה רבה כלומר שאנו מתפללים שיהא שמו גדול ושלם. וזהו לעת הגאולה שיתנקם מעמלק שהוא מזרעו של עשו שנשבע שלא יהיה שלם עד שיתנקם ממנו שנאמר כי יד על כס יה, הוי"ה לא