תורת העולה/חלק ג/פרק לה

פרק חמשה ושלשים

כתב עוד הרמב”ם (מעשה הקרבנות ח א) חומר בחטאת הבהמות משאר קדשי קדשים, שדם חטאת בהמה שניתז מן הכלי שקבלו בו הדם קודם הזייה על הבגד טעון כיבוס במים, שנאמר (ויקרא ו כ) ואשר יזה מדמה וגו', הטעם בזה כבר אמרו במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינן עומדים, לכך נתן הקדוש ברוך הוא קדושה בדם חטאת שבאה לכפר על חטא גדול יותר משאר קרבנות בהיות כי דמו ונפשו יותר קדושים מצדיקים גמורים, ודווקא לאחר שהותז מן הכלי, בהיות הכלי מורה על התורה כמו שנתבאר למעלה, ולזה אם נפרד נפשו מן הכלי אז הוא קדש ומקודש מה שאין כן קודם לכן, ודווקא קודם הזייה אבל לא אחר כך, וזה כי בהיותו נטהר לגמרי שהוא מורה על הזאת הדם כבר שב להיות צדיק גמור, ואינו מקרי בעל תשובה אלא בהיות עדיין עומד בתשובתו.