תורת העולה/חלק ג/פרק כו

פרק ששה ועשרים

אמרו, אחר כך נטל הסכין והפריש הריאה מן הכבד, ואצבע הכבד מן הכבד ולא היה מזיזה ממקומו. ידוע כי מה שאמרו כאן נטל הסכין, ולא אמרו קודם לכן אצל נתוח הראש ושאר אברים שקדמו, שבא להורות לנו ענין, ועל כן אומר שבא להורות באברים אלו היסודות הארבעה, אשר תוך קערורית הגלגלים ומתנועעים בתנועתן, ולכן יפסדו ג"כ בהפסדן, ועל כן האברים הרומזים עליהם, הם תוך הגוף המורה על השמים כאשר נתבאר, וכבר נתבאר פרק ב' חלק ב' תמונת הבעל חי כתמונת העולם כולו, ולכן כלליהם וחלקיהם קשורים זה בזה, וידוע כי תועלת הריאה בבעל חי להוציא קול, להוציא רוח ולהכניס רוח, ולקרר הלב שלא ישרף מחום הכבד שאצלה, והכבד היא מחממת כל הגוף ומבשלת המאכל, ועל ידי זה היו ענינם מורה על הארבע יסודות עמ' לו:' יפה וקשורם ביחד, כי הארבע יסודות נחלקים לשני חלקים, האש והאויר הם קלים וחמים בערך המים והעפר, שהם בטבעם קרים וכבדים בערך האש והאויר, והנה המים והאויר הם הממוצעים בין שניהם, והוא רומזים בריאה כי הריאה מוציאה אויר ומכניסה אויר, ושואבת כל מיני משקה ומוציא קול כקול מים רבים, ונאמר קול השם על המים, והוא קלה במאכלה כמו האויר הקל בלכתו. אמנם, הכבד שהיא כבידה בטבעה למאכל, מורה על יסוד הארץ הכבד, ומצד החום שבה הוא מורה על יסוד האש, ובהיות כי אלו השני יסודות הם מרוחקים זה מזה, ואי אפשר לקרבן ביחד אלא מצד התמזגות היסודות, שעליונים ירדו למטה והתחתונים יעלו למעלה, ויהיה מהם בטבור הארץ האדים הקטורים אשר מהם יתהווה כל הוה, כמו שכתב הרמב"ם פרק ד' לספר המדע (יסודי התורה הלכה ב), לזה היה מפריד הכבד מן הריקה, כי בהסתלק האמצעי אי אפשר שיתקרבו המרוחקים.

והיה מפריד היותרת מן הכבד ולא היה מזיזה ממקומה, להיות כי היותרת הוא מלשון יתור, והוא מורה על דברים המתהוים בסבת קטורים אלו, שהוא דבר נוסף בכל יום, ולא היה מזיזה ממקומה, כי אין ראוי להפריד ביניהם לגמרי, ובהיות כי עיקר ההוייה וההפסד הוא בתחתונים מצד הרכבתן, על כן אמרו בנתוח זה, נטל הסכין שהוא המשחית ומפסיד והמהווה הדברים, כי עיקר המלאכות נעשים ונפסדים על ידי הסכין. ואמרו נוקב החזה ונתנן למי שזכה בה, וכבר מבואר פרק כ"ג ענין החזה כי הוא רומז על מעשה יום שלישי, וקדמו לו הקרביים בסדר הנתוח אף על פי שהם מורים על מהות השמים שהוא מעשה יום שני כמו שנתבאר פרק הנזכר, להיות כי יש לו יחוס גדול בין נתוח האברים שקדמו לו כמו שנתבאר, ואף כי לא נשלם מלאכת יום שני עד יום שלישי, ועל כן לא היו חוששין בדבר בסדר הנתוח אם היה מקדים נתוח הקרביים לנתוח החזה. עוד אמרו, עלה לדופן הימנית והיה חותך ויורד עד השדרה, ולא היה נוגע בשדרה עד שמגיע לבין שתי הצלעות דקות, חתכה ונתנה למי שזכה בה והכבד תלוי בה, כבר כתבתי לעיל פרק כ"ג כי הקרבת הדפנות מורים על הפסד מלאכת יום שני, הנגמרת ביום השלישי שנאמר בו (בראשית א ט) יקוו המים מתחת השמים ותראה היבשה, כי אז נראו הדפנות שהם שמים וארץ השומרים מה שבתוכן, כדפנות אלו השומרים מה שביניהם, ולכן מיד אחר שרמז בענין נתוח של מעלה הפסד היסודות וערבובן, שמהן נתהווה כל מה שבין הדפנות האלו, בא לו לדופן הימנית, כמה שנאמר במלאכת יום שני, שנאמר בו (שם) יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה, כי אז נתיישבה(?) הארץ והיתה ראויה להוציא דשא ושאר בעלי חיים אשר עליה, לכן היא כדמות דופן הימני בדבר זה, להיות היא תכלית המכוון במעשה זה.

אמנם השמים הם הדופן השמאלית בדבר זה, ואף כי בדופן השמאלית הלב והריאה תלויים שהם האברים היקרים בחיות בעל חי, כדמות השמים שהם הנותנין בסבובן חיים לכל חי בכח הבורא יתעלה, ולכן כוונו באמרם אחר כך, כי הדופן השמאלית הוא דופן הגדול, אלא שהימנית נקראת גדול בעבור שהכבד תלויה בה, רצה לומר, להיות מלאכת יום השני היה עיקר המכוון בשביל הארץ שהוא מרומז בכבד כמו שנתבאר, על כן נתנה לה הגדולה והימין וכמו שיתבאר למטה, ועל כן מיד כשרמזו על עירוב יסודות בנתוח הריאה והכבד, חתכו הדופן הימנית, ומורים ההשחתה כי ישובו המים לכסות הארץ, ונפרצה הדופן במילואה במים.

ואמרו, שהיה חותך ויורד עד השדרה ולא היה מגיע בה, כי השדרה שהיא רוב בנין בעל חי ראוי לישאר עם דופן השמאלית כמו שיתבאר. ואמרו בא לו לגרה, הניח לו שני צלעות מכאן ושני צלעות מכאן, חתכה ונתנה למי שזכה בה הקנב והלב והריאה תלויה בה, כבר כתבתי כי הגרה היה רומז על ענין בעלי חיים שהוא מעלה גרה, ועל כן מיד אחר נתוח הדופן הימנית, שהוא לצורך בעלי חיים אשר על הארץ בא נתוח הגרה כי בשוב מים על הארץ אי אפשר לבעלי חיים להתקיים, כמו שמצינו בענין המבול, שנאמר (בראשית ז כג) ??ויגוע כל היקום אשר על פני האדמה, ולרמוז על עניני בעלי חיים, היו נשארים הקנה ולב וריאה בגרה, להיות אלו הכלין כלים ואיברים הנותנין חיות לכל חי ומוציאן קולן לחוץ, ולכן היה נשארים עם הגרה.

ואמרו, בא לו לדופן השמאלית והניחו בו שתי צלעות דקות מלמעלה, וכן מלמטה, וכך היה מניח בחברתה, חתכה ונתנה למי שזכה בה והשדרה עמה, והטחול תלוי בה, והיא היתה גדולה אלא של ימין קרוי גדולה, שהכבד תלוי בה. הנה, אחר שנחתך ונפסד הדופן הראשון, בא גם כן נתוח והפסד דופן השני, כי הראשון מורה על יבושת הארץ כמו שנתבאר, והדופן השני על עמ' לז' יפה השמים והם למים כדופן השני, כי כבר נאמר יקוו המים מתחת השמים (בראשית א ט), שנראה משם כי ענין הקוייה לא היתה אלא מתחת השמים, בחלק המים אשר על הארץ, והם המים אשר מתחת השמים, לאפוקי המים אשר מתחת לארץ, כי הם על השמים התחתונים, והם הדופן השנית למים אשר עליהן, וזהו ענין מים העליונים ותחתונים, שהעולם מתקיים בהן, כמו שאבאר בפרק שאחר זה.