תורת העולה/חלק ג/פרק ט

פרק תשיעי

כתב עוד הרמב”ם (תמידין ומוספין ג יח) חביתי כהן גדול היו מקריבין בכל יום מחציתן בבקר עם תמיד של שחר ומחציתה בערב עם תמיד של בין הערבים כו'. כבר ידעת מה שכתבתי לעיל פרק שלשים חלק שני מעניין המנחות שהיו מורים על דעת המדברים. ונתבאר גם כן העניין המרומז בחביתין ומה שהיה מחציתן בבקר ומחציתן בערב הוא גם כן מכח הטעם שנתבאר כי בקר וערב הם עניין קניין והעדר נעשים מקנין האור והעדרו ועל זה באו עניין מנחת חביתין כמו שנתבאר לעיל והם נקראים טוב ורע כי האור נקרא טוב והחושך רע והם דברים שמחלקים כל ענייני המציאות והם עצמם חיוב ושלילה שמורה ענייו מנחה זאת והיתה נקרבת לחצאין כי אין להקריב רק הטוב ממנו והחצי מכל נמצא הוא החלק הטוב ממנו והיתה מנחת כהן גדול כי הוא היודע עיקר הכוונה. ועוד יתבאר ענייני החביתין והקרבתן בפרק שאחר זה שהיו רומזים על החדוש הוראה עצומה כמו כל קרבן התמיד ולזה היו ראוין להקריבן עם התמיד שחרית וערבית וכבר נתבאר למעלה עניין המנחות ולכן אין צורך להאריך בזה.