תורת העולה/חלק ב/פרק לו
פרק ששה ושלשים
[עריכה]ואני בתומי אלך ואחזיק בדרך שדרכנו בו עד הנה, ואכתוב טעם לפי הכוונה הנמשכת עד הנה, ויהיה לרצון לפני אבינו שבשמים ומקובל לפניו כקטורת והוא ישמרני שלא אקריב קטורת זרה. והנה תחלה אזכיר דינו ואחר כך טעמו. דגרסינן במשנה (כריתות ו א) פטום הקטורת, הצרי, והצפורן, והחלבנה, והלבונה, משקל שבעים שבעים מנה. מור, וקציעה, שבולת נרד, וכרכום, משקל ששה עשר ששה עשר מנה, הקשט שנים עשר, וקלופה שלשה, וקנמון תשעה מנים. וכתב הרמב"ם פרק שני (הלכה ב-ג) מהלכות כלי המקדש, אחד עשר סמני הקטורת נאמרו למשה בסיני, והיה משקל הכל שס"ח מנה, כי הקושט שנים עשר רצה לומר מנה, וכן בקלופה שלשה וקנמון תשעה, רצה לומר שלשה מנים ותשעה מנים. עוד היו מוסיפים רובע הקב מלח סדומית וכפת הירדן ומעלה עשן כל שהו, ומקטיר בכל יום מנה, שס"ה מנה לימות החמה ושלשה מנים הנשארות, שוחק אותן ערב יום כפורים דקה מן הדקה עד שמוציא ממנו מלא חפניו להקטיר ביום הכפורים, והשאר היה מותר הקטורת שאמרנו בשקלים, עד כאן לשונו.
כבר כתבתי למעלה חלק ראשון פרק שנים ועשרים, כי מזבח הקטורת והקטורת שעליו, היה מרמז על האדם השלם במעשיו הנעימים הנמשלים לקטורת. ולכן בא ציווי ענין מזבח הקטורת, אחר כל עניין המקדש, להורות כי כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, כמו שכתבתי שם. ומטעם זה בא עניין הקטורת אחד עשר סמנים מלבד השלשה דברים, דהיינו מלח סדומית וכפת הירדן ומעלה עשן, והיה בין הכל ארבע עשר, ולא נאמרו בתורה בפירוש רק ארבע מינים הראשונים הנזכרים במשנה, והאחרים נדרשו במדרש הכתובי', והכל הוא להורות על עניין שאנחנו בו.
וזה כי ידוע שאין לך המקטיר קטורת זה אלא ישראל בלבד, המאמינים ביחוד השם יתעלה ומעשיהם נעימים כקטורת, על כן בא המספר אחד עשר וארבע עשר וארבע בסמני הקטורת, אשר מורה על כל ישראל כאשר יתבאר. ובהיות כי הם המקשרים הכחות ביחד, שיהא העולם בכללו כאיש אחד, כאשר ביארנו בחלק זה פרק שני שהעולם בכללו הוא כאיש שהוא דוגמת הקרבן הנקרב, כאשר נתבאר במה שעבר. לכן היו מקריבין אותו ערב ובקר בזמן הקרבת התמיד, שהיה מורה על החדוש כאשר נתבאר, ולהורות הכוונה לא נאמרו בתורה רק ארבע מינים סמנים, להורות על ארבע דגלים שהיו ישראל חלוקין במדבר. אמנם נתוספה עוד שבעה סמנים, כי היו אחד עשר שבטים בלא שבט לוי ובלא שבט יהודא, שהם עלו לגדולה וראויין להיות נרמזים בפני עצמן. והיו מוסיפין עוד נגד שבט יהודא ושבט לוי שהיה נחלק לשנים כהונה ולוייה, ובין הכל ארבע עשר משפחות.
והיה הקטורת ממולח טהור קודש מעורב זה בזה, כי באמת כל הסמנים האלו לא היו אלא כלל אחד, והוא אומה הישראלי'. ולכן אמרו (אבות ה ה) שאחד מעשרה נסים שנעשו במקדש היה אחד מהן שהרוח לא מסלק ענן הקטורת, כי אפילו כל הרוחות שבעולם אינן עוקרין ישראל ממקומן, כמו שנאמר (שיר השירים ח) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. והיה מקטירי' קטורת זה עד שהיה מעלה עשן למעלה, כי מעשיהן הטובות והנעימים של ישראל עולין למעלה ומעוררים הכחות עד שירדו הטובות והשפעות למטה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (איכה רבה א לג) שישראל מוסיפים כח בגבורה שלמעלה. ודע והבן שלזה הסוד רמזו ז"ל באמרם (כריתות ו ב) כל אגודה שאין בה מפושעי ישראל אינה אגודה, שהרי הכתוב מונה חלבנה עם לבונה כו' והוא מבואר. ואמרו רבותינו ז"ל (תמיד ל ב) שהיו מריחין ריח הקטורת מיריחו, על שם שכל באי עולם היו מכירין ריחן ומעלתן של ישראל מיריחו, מה שאירע להם בנפילת חומות יריחו אשר לא תבנה עוד, להזכיר גדולת הנס.
ואמר רבותינו ז"ל (כריתות ו ב) שבשעה שהיו מפטמין לקטורת היו משמיעין קול ואמרו הדק הטיב הטיב הדק מפני שהקול יפה לבשמים, וזה המאמר אי אפשר להולמו אם לא על פי כוונתינו. וזה כי ידוע שהקול קול יעקב, ויפה הוא לבשמים שבארנו, ולא היה יוצא אלא בשעה שהיו מהדקים את הבשמים הטיב, והוא מורה הדקת ישראל בגלות כבשמים אלו בתוך המדוכה. ואמרו במנחות סוף פרק כל הקרבנות (פז א) כשם שהדבור יפה לבשמים, כן הוא רע ליין. וכן הוא פרק קמא דכריתות (ו ב). והכוונה להם כמו שהדבור הנזכר יפה לבשמים שהם ישראל, כן הוא רע ליין שהם שבעים נגד שבעים אומות, שנפרעין מהן על ידי הדבור והוא מבואר. ואמר הדק הטיב הטיב הדק, על הדרך שאמר רבותינו ז"ל (חגיגה ט ב) יאי עניות' לישראל כו'. וזה כי מתוך עניותן שמהדקים אותן שבים בתשובה. ועוד כי מתוך שהן סובלין עול העניות שהוא קשה מכל מיני יסורין שבעולם, כמאמרם ז"ל (שמות רבה לא יב), ומצדיקים עליהם את הדין, הרי מקבלים עליהם שכר. כן ראיתי טעם ברעיא מהמני (חלק ג רעג ב), והוא טוב טעם ונאות. ומכל מקום נתבאר למה הקול יפה לבשמים ולמה אמרים הדק הטיב כו'. ומזה נתבאר למה היה הקטורת עוצר המגפה, כי כעלות העשן מבשמים אלו למעלה והזכרתם נזכרת למעלה, שישראל הם דוגמת הקטורת בדרך שנתבאר למעלה, ראויים שתעצר המגפה בפרט, במה שמורה על מעשיהם הישרים והנעימים כקטורת כמו שנתבאר למעלה, שהקטורת היא דוגמת כלל ישראל, וכשהם מרוקחים מעשה מרקחת והם מעורבים ביחד ושלום מתווך ביניהם, אין לשטן לקטרג עליהם, כמו שנאמר (הושע ד) חבור עצבים אפרים הנח לו. ונאמר (פרקי דרבי אליעזר מו) ביום הכפורים, כשהשלום מתווך בישראל אין לשטן מקום לקטרג. ובהיות כי אהרן עליו השלום היה רודף שלום כידוע ממדרשם ז"ל (סנהדרין ו ב), לכן היה הוא עוצר המגפה, כמו שנאמר (במדבר יז יא) ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ושים קטורת וגו'. כי צוהו להקטיר קטורת בנגלה ובנסתר, דהיינו בין איש לחבירו ולהשקיט המחלוקת שהיה ביניהם, וזהו שאמר קח את המחתה. שהוא רמז ללב אדם כמו שנתבאר למעלה. ושים קטורת כאשר תדבר על לבם להשלימם ולקשרם ביחד על האש אשר לקח מעל המזבח ושמו על המזבח, וכבר נתבאר עניינו למעלה ועל ידי זה המגפה נעצרה. וקרח ועדתו נענשו על ידי הקטורת, כי לא היה נאה להם בין מצד עצמם בין מצד מחלוקתן שרצו להתגאות, כי הקטורת נאה לצדיק השלם במדותיו, רודף שלום ונכנע ונידק כבשמים של קטורת, שהוא נאה לאומה הישראלית הנמשלים לקטורת כמו שנתבאר. ולהורות מה שנתבאר מעניין שחיקת סמני הקטורת, אמרו חכמים ז"ל שאחד מן הנסים הנעשה במקדש, שהיו ישראל עומדים צפופים ומשתחוים רווחים כמוזכר במשנתן (אבות ה ה). ומייתי לה סוף פרק קמא דיומא (כא א). והרמז כי ישראל בעולם שהוא דוגמת המקדש צפופין ודחוקין, אבל כשמשתחוים ועובדים השם יתעלה, הם ברווחה.