תורת העולה/חלק א/פרק יג
פרק שלשה עשר
[עריכה]אמרו רבותינו ז"ל במסכת מדות (ג א) המזבח היה ל"ב אמות על ל"ב אמות עלה אמה וכנס אמה זהו היסוד וכו' וכן פסק הרמב"ם פרק ב' מהלכות בית הבחירה דלא כרבי יוסי (מדות ג א) דאמר דאין ארכו אלא כ"ח על כ"ח ולכן אבאר אם ירצה השם צורתו אליבא דהלכתא ואחר כך אבאר דעת רבי יוסי שהכוונה לשתיהן אחת היא הנה אחרי שקדם לנו ענין הבית הגדול והקדוש בתמונתו שהיה הכל דוגמא לדברים עליונים אי אפשר שלא היה המזבח שהוא מקום הקרבן ותכלית הבית. מורה על דבר יותר עליוני ולכן אומר כי היה מרמז על דעת חכמי האמת חכמי הקבלה. ודבר ידוע הוא כי המקובלים כתבו שהמזבח היה מורה על מדת מלכות שהיא כלולה מל"ב פלאות החכמה כמו שרמז אליו הרמב"ן וביארו הבחיי והרקנ"ט ע"כ היה מדת ארכו ורחבו ל"ב אמה וכתב הרמב"ם פ"ב מהלכות בית הבחירה (ו) שהיה גבהו עשר אמה באמה בת ה' להורות כי הוא מכלל י' ספירות וכמו שאמרו (ספר יצירה) י' ולא ט' והיה באמה בת ה' כי היא ה' אחרונה של שם ומקצת האמות היו בת ו' כי עיקר האלן הם דו פרצופים הנרמזים בהו'.
ואמר (מדות ג א) שעלה אמה וכנס אמה זהו היסוד אמר עלה אמה להורות כי משם ולמעלה ספירה אחת היא עלייה מועטת בסוד ד' מינין שבלולב שהאתרוג אינו נאגד עם שאר המינים וכמאמר הבהיר משל למה הדבר דומה למלך שיש לו גן נאה וחוץ לגן בקרוב ממנו חתיכות שדה וכו' ומשל לי' מלכים ואחד ואינו עשיר כמו שכתב הרקנ"ט פרשת ואתחנן ואמר כנס אמה אחת רצה לומר כי נכנס פתח א' ונמצא כי זהו היסוד ולפי שמשם ולמעלה הוא באחדות יותר מבראשונ' עד שהלולב נאגד עם ג' מיניו והיו ל-א' בידו על כן אמרו בצורת המזבח נמצא ל' על ל' להורות על סוד אות ל' והוא סוד מגדל הפורח באויר שבארו הבחיי (ויקרא כה כג) פרשת בהר שרומז על מגדל עוז שם ה' והוא הכוונה במזבח רצה לומר כי מזה היסוד ולמעלה הוא עיקר המגדל. אמרו עוד עלה חמש וכנס אמה זהו הסובב נמצא כ"ח על כ"ח אמה רוצה לומר שאם תעלה עוד ה' ותכנס אמה רוצה לומר כי שם נשלם הבניין ותעלה למדרגה יותר גדולה והוא הסובב רוצה לומר אם על הבנים וכבר ידעת אמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יב א) זו קו ירוק המקיף כל העולם כולו והוא מורה על מדה זו לדעת המקובלים ונשאר כ"ח על כ"ח להורות על כתר חכמה שהוא ראשי תיבות כ"ח.
ואמר הקרנות (מדות ג א) אמה מזה ואמה מזה נמצא כ"ו על כ"ו מקום רגלי הכהנים אחר שעלה ממטה למעלה בא הרמז על המשכת השפע מלמעלה למטה והוא סוד הקרבנות לדעת המקובלים כמו שאכתוב לקמן (חלק ב פרק א) אם ירצה השם. לכן אמר הקרנות אמה מזה ואמה מזה והקרנות היו ארבע להורות על ארבע חיות שבמרכבה והם מזה ומזה צפון ודרום מזרח ומערב ובאמצעו היה כ"ו על כ"ו הוא מנין שם של ארבע אותיות שהוא באמצע עיקר האילן אמר שזו האמה היתה מקום רגלי הכהנים כי ידוע כי הכהן חסד ואף כי מלאכי מעלה הנרמזים בכהנים עובדי העבודה כמו שיתבאר לקמן אם ירצה הגוזר באה להם השפעתם משם ונאחזי' בקרנות אלו ולא משם ולמעלה.
ואמר עוד אמה מזה ואמה מזה לרמוז על ב' לימודי השם. ואמר נמצא נשאר כ"ד על כ"ד והוא מקום המערכה כי עיקר אותיות השם בן ד' הוא הי"ו שהוא כ"ד במניין עם הג' אותיות ובא הרמז על היסוד הנקרא יה"ו. וה"י אחרונה של שם היא כפולה והוא המזבח בעצמו על כן אינה צריכה רמז במדתו. כל זה הוא דעת חכמים במדת המזבח.
אבל רבי יוסי חולק ואמר שמתחלה לא היה המזבח אלא כ"ח על כ"ח כונס ועולה כמדה זו עד שנמצא מקום המערכה ך' על ך'. הנה ראיתי לבאר אף דעת רבי יוסי החולק אף על פי שלא הלכתי בדרך זה בשאר ענייני המקדש, מכל מקום בעניין המזבח שהוא גדול הערך והם דברים שהם כבשונו של עולם אמרתי לבאר דעתו כדי שלא יהא מחלוקת בדבר.
הנה ידוע שאם היה מתחילתו כ"ח ועלה וכנס במדה זה -- יצאו לך כל המדות הראשונים דהיינו כ"ח כ"ו כ"ד. ובמקום שאמרו חכמים ל"ב אמר רבי יוסי כ"ח כי מקום ל"ב פלאות הוא הכ"ח שנתבאר לעיל כי נעוץ סופן בראשן ותחילת המחשבה הוא סוף המעשה וכ"ח העליון נכלל במזבח על כן בא מדתן כ"ח.
ומנין הכ"ו לדעת רבי יוסי הוא במקום ל' המוזכר בדברי תנא קמא כי במקום כ"ו שנתבאר לעיל הוא עיקר האלן שהוא נרמז באות ל' כמו שנתבאר ומקום כ"ד הוא הסובב דלעיל כי י"ה משם בן ד' הם מורים על החכמה ובינה והוי"ו של שם נאצל {משם על כן נכללה גם כן בכאן והוא יה”ו ועוד הוסיף רבי יוסי ב' מדות והם} כ"ב כ' ומקום כ"ב הוא במקום שאמר התנא קמא כ"ו כי כ"ב אותיות התורה שכתב נאחזו שמה על כן נקרא אותה מדה תורה שבכתב ועשרים מקום המערכה הוא אות יו"ד והוא אות ברית קדש בגימטריא עשרים כלול במזבח והוא בעצמו דעת התנא קמא. ובשמים סהדי כי אחר כתבי זאת מצאתי בספר הזוהר פרשת בראשית שכתב מקצת דברים אלו בסגנון קרוב לזה ושמחתי בו בראותי כי כוונתי לאמת בעזרת האל יתברך שמו הנותן חכמה לחכמים. ואמר עוד במשנה במסכת מדות (מדות ג א) כשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ארבע אמות מן המערב ומן הדרום כמין גא"ם שנאמר האריאל שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב רבוע וגו' ומאמצע הוא מודד אמר כי בני הגלות כשעלו מן הגולה לא היתה שכינה עמהן הוצרכו להוסיף עליה ולמשוך לה חוט של חסד ולכן הוסיפו במערב ובדרום כדי להמשיך ממדת חסד שהיא בדרום לשכינה שהיה במערב והוסיפו כדמות דלת כי הוא דלת גדולה שבאחד ואמרו כמין גא"ם כי אין קורין אבות אלא ל-ג' (ברכות טז ב).
ואמר שהאריאל י"ב הוא לרמוז על י"ב אלכסונית וי"ב הויות. ואמר כי מאמצע הוא נמדד כי עיקר האילן הוא עץ החיים שבתוך הגן. ואמר שחוט של סיקרא היה מקיף באמצע להבדיל בין דמים עליונים לדמים תחתונים רוצה לומר כי באמצע הוא מובדל בין ה' עליונים בין ה' תחתונים ולמה שבכל חלק מדת הדין לבסוף קרא להם דמים עליונים ותחתונים.
ואמרו עוד שיסוד הוא אחוז בכל הקצוות כי הוא כלול מכולן ומה שהיה היסוד נגד כל רוח מערב וצפון והיה אוכל מזרח {ובדרום אמה וקרן דרומית מזרחית } לא היה לו יסוד מצאתי טעם בספר הזוהר פרשת בראשית (וישב קפט ב) כי יוסף הצדיק היה לו מדת יסוד כי שמר ברית הצדיק ולזה נקרא יוסף הצדיק יסוד עולם ולפיכך כתב וז"ל (חלק א רנט א) תא חזי סדרא דדגלים הרי הוא דההוא מזבחה דעולה דמקרי משכנא יהוד' ודסמכינן ליה במזרח מאן סמיכין לי' יששכר וזבולון אפרים ומנשה ובנימין במערב ראובן ודסמיכין ליה בדרום דן ודסמיכין ליה בצפון. תא חזי כתיב בההוא צדיק והוא נער את בני בלהה וכתיב בבני לאה (שם ה) וישנאו אותו בג"כ האי יסוד היה מהלך על פני כל המערב דהיא חולקי דאחין דנטרי ההוא אתרא ודבנויי' הוה ועל כל פני הצפון דהא דהני ודאי שרן תמן לא הוי שנאין ליה. אוכל במזרח חצי אמה כגון דעבד יהודט פלגא הצלה ואמר מה בצע. ובדרום חצי אמה בגין דראובן אמר להציל אוצו מידן וגד דהוה שרא תמן לא הוה שנא ליה עכ"ל.
ודע שאמרו בזבחים פרק איזהו מקומן (נג ב) שקרן מזרחית דרומית לא היה לו יסוד משום דלא הוה בחלקו של טורף אפשר שכוונו לענין זה ורצונם לומר בטורף ענין יוסף שנאמר בו (שם לג) טרף טורף יוסף או בנימין שנאמר בו (שם מט כז) זאב יטרף מיהו אותו טעם אינו אליבא דכולי עלמא כמו שכתבו התוספות פרק קמא דיומא (יב א ד"ה ירושלים) דלמאן דאמר ירושלים לא נחלקה לשבטים צריכין למימר דהכי גמירי לה שלא לעשות יסוד לקרן מזרחית וכמו שנאמר הכל בכתב עכ"ל.
ואמרו עוד (מדות ג ב) כי שת י נקבין היו לו כמין ב' חוטמין הרמז הוא מופלא ואי אפשר לפרש בכאן ובספר האדרא שהביא פרשת נשא בזוהר (חלק ג קלח א) תבין משם כוונות ה-ב' חוטמין כי ה-ב' חוטמין הם אריכת אפים לשתק מדת הדין ועל כן אמרו (זהר ח"ג קל) רב המנונא סבא כד הוה מתפלל אמר לבעל החוטם אני מבקש והמשכיל יבין. ולכן היו הדמים יורדין באותן נקבים כי במדת הדין הבעל חי נפרד מדמו ובהן יורדין הדמים ואף היין והמים שהיו מנכסי' המזבח היו יורדין שם לשיתין והם ב' כחות אלהיות הנקראים מדת הרחמים ומדת הדין הנמשלים ליין ומים היו יורדין שם וכמו שיתבאר לקמן אם ירצה השם בסוד המזבח.
וכתב הרמב"ם פרק ב' (יג) מהלכות בית הבחירה וכבש היה בנוי לדרומו של מזבח ארכו שנים ושלשים אמה על רוחב ששה עשר אמה והיה אוכל בארץ שלשים אמה מצד המזבח ופורח ממנו אמה על היסוד ואמה על הסובב ואויר מעט היה מפסיק בין הכבש למזבח כדי ליתן האברים למזבח דרך זריקה וגובה הכבש תשעה אמה פחות שתות עד כנגד המערכה ושני כבשים קטנים יוצאים ממנו שבהן פונים ליסוד ולסובב ומובדלים מן המזבח כמלא נימא וחלון היתה במערבו של כבש ורבוכה היתה נקראת שבה נותנין פסולי חטאת העוף עד שתעבור צורתן ותצא לבית השריפה עכ"ל.
וכל זה יתבאר בדרך שביארנו אך צריך אני להקדים לך מה שכתב הבחיי פרשת ויקרא (א יג) וז"ל. כלל הבניין נקרא כבש והיה בדרום כי משם מתחיל הבנין ואמרו עלה בכבש ופנה לסובב הוא ראשית הראשית המקיף את הכל ובא לו במחשב' לקרן דרומית היא מדת החסד ומדרומית מזרחית הוא תפארת ישראל ומזרחית צפונית להשלים מדת הגבורה ומצפונית מערבית היא מדת מלכות ומערבית דרומית שהוא חוזר למקום שהתחיל עכ"ל. ובזה כתב הרקנ"ט פרשת תרומה בסוד המזבח והקיפותיו ובזוהר סוף פרשת במדבר (י"ג קכ א) (ח"ג קכ, א) האריך בסוד הקפות אלו עיין עליו. ומעתה אומר כי מאחר שהכל נאצל מן החכמה שהיא שנים ושלשים נתיבות כמו שנאמר (א א) בראשית ברא אלקים. ולכן בא אורך הכבש שנים ושלשים ורחבו ששה עשר כי עיקר הבניין שם (אולי הם) ארבע חיות שבמרכבה ולהם ששה עשר פנים פני נשר פני אדם פני אריה פני שור לכל אחד כי כל אחד כלול מחברתה ובין הכל הוא ששה עשר והיה אוכל בארץ מצד המזבח שלשים אמה. כבר כתבתי כי עיקר המגדל הוא למ"ד מלבד מקום כניסת האמה שתחת היסוד הוא נקרא ארץ החיים. ולכן היה הכבש אוכל בארץ שלשים והיה פורח בדמות מגדל הפורח על היסו ד ועל הסובב כי מוצב בארץ וראשו מגיע לשמי השמים העליונים שהם הסובב הנזכר ואויר מעט היה מפסיק כדי להורות כי בין המזבח ושאר הבניין יש חלוק מדרגות כמו שנתבאר לעיל מאגודת הלולב בלא האתרוג היה גובה הכבש תשעה נגד תשעים הנשארים בלא המזבח והיה שני כבשים קטנים יוצאים ממנו כי הכל נחלק לשני מעלות שהוא דין ורחמים ובהן פונים ליסוד ולסובב והיו מובדלים מן המזבח כמלא נימא ולהורות כי לפעמים הארץ נגובה ואינה מקבלת ההשפעה מלמעלה וזהו ההפסק כמלא נימא. וחלון היתה במערב של כבש הוא רמז על החלון הפתוח שבו נכנס לפני' והוא המערב כי השכינה במערב והוא הפתח והשער נכנס בו לפנים כאשר כתבו כל המקובלים ואמרו שבו מניחים פסולי חטאת העוף כי הרים וקליפות סביב לה והם הגורמים הפסול ויוצאות לבית השריפה כי אש אכלה הוא.
וכתב עוד הרמב"ם (פ"ב מהל' בהב"ח הט"ז) כשבונין המזבח בונין כולה אטום כמין עמוד והוא כי בכל המזבח אין פרוד וקצוץ והוא בתכלית האחדות בעמוד אחד. ולכן כתב הרמב"ם (שם) אין עושין במזבח חלל כלל אלא מביא אבנים שלמים גדולות וקטנות וכולן שלימות בלא פגם ובלא קצוץ ובלא פרוד וזאת היא סבת האזהרה מהיות אבני המזבח גזית שלא יניף עליה ברזל ודרשו ז"ל (מדות ב ד) אינו דין שיונף המקצר על המאריך והוא מבואר כי כחו של ברזל הוא מדת הדין הקשה והרצון במזבח לכפרה ולהמשיך לו חוט של חסד ושלימות וכמו שיתבאר. והיה מדיני המזבח להיות מחובר בארץ ולא על גבי כיפין שנאמר מזבח אדמה תעשה לי להיות כי המזבח היא הארץ העליונה הנקראת ארץ החיים.
וכתב הרמב"ם (שם) כי הקרנות היו חלולות מתוכן כמין משפך שבהן יורד ההשפעה והאצילות מלמעלה למטה. והיה מקום המזבח לפני האולם משוך לדרום (א ו) כדי להמשיך חוט של חסד מן הדרום אל המזבח והיה לפני האולם אף על פי שמן הדין והטעם שהנחנו היה ראוי להיות בחלק קדשי קדשים מכל מקום היה לפני האולם מטעם שעליו היו מקריבי הקרבנות כל יום ויום והקרבנות ראוין להיות לפני האולם כמו שיתבאר בעזרת האל יתעלה: