תורה לשמה/א
שאלה: אם לא היה לו טלית ללבוש ורק היו תפילין מזומנים בידו דקי"ל שמניח התפילין אפילו בלא טלית, אם אחר שהניח התפילין הביאו לו טלית אי סגי להתעטף בטלית בעוד שהתפילין עליו, או"ד יסיר התפילין וילבש הטלית ואח"כ יחזור ויניח התפילין כדי שיהיו כסדרן, מאחר שצריך לכתחילה להקדים הטלית לתפילין וכנז' בש"ע או"ח סי' כ"ה. גם עוד נסתפקנו כיוצא בזה בדין התפילין, דקי"ל צריך ללבוש של יד קודם של ראש, וגם קי"ל אם לא היה לו תפילין של יד רק של ראש יניח של ראש לבדו ויברך עליהם, הנה אם אח"כ הביאו לו של יד, אם צריך להסיר של ראש וילבש של יד ואח"כ יניח של ראש, או"ד סגי ללבוש של יד בעוד של ראש מונח עליו. יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה.
תשובה: הטעם שצריך להקדים הטלית, משום דמעלין בקודש. מ"מ מבואר בבית יוסף ב' טעמים לזה, הא' משום דהטלית מקרי תדיר לגבי תפילין, דהטלית נוהג גם בשבתות וי"ט, וקי"ל תדיר קודם. ועוד, משום דציצית שקולה ככל המצוות. אך עיקר הטעם הוא משום תדיר. איך שיהיה יש קדימה לטלית על התפילין.
והנה איתא בגמרא דיבמות דף ק"ה בדין החליצה, שצריך לרוק אחר חליצה. אך שלחו ליה לאבוה דשמואל: יבמה שרקקה קודם חליצה, תחלוץ ואינה צריכה לרוק פעם אחרת. וכתב הריטב"א ז"ל בכ"י: הא דאמרו אינה צריכה, אין הכוונה שאם רצתה לרוק תרוק, אלא הכוונה דלא שבקינן לה לרוק כלל אחר חליצה, והיינו טעמא, משום גזרה, דהא מייתי הש"ס התם עובדא בההיא דאתיא לקמיה דרב אמי, הוה יתיב רבי אבא בר ממל קמיה, רקקה מקמי דתחלוץ, א"ל רבי אמי חלוץ לה ושרי לה תיגרא, א"ל רבי אבא: והא בעינן מירק? הא רקקה לה. ותירוק ומה בכך? נפיק מיניה חורבא, דאי אמרת תיהדר ותירוק אמרי רקיקה קמייתא לית בה ממשא ואתי למשרי חלוצה לאחין. והא בעינן כסדרן? לא מעכבא, ע"ש. משמע הא דלא מצרכינן לה לחזור ולרוק כדי לעשות מצוה מן המובחר, היינו משום כיון דאין צריכה מן התורה לרוק אחר חליצה, דאקדומי חליצה לרקיקה לא מעכבה מן התורה, להכי משום גזרה לא שבקינן לה לרוק. ומשמע דאי לאו משום האי גזרה, הוה מצרכינן לה לרוק פעם אחרת אחר חליצה, כדי לעשות מצוה מן המובחר, דהא מקשי: ותירוק ומה בכך.
גם עוד מצינו בשו"ת מהר"י ברונא ז"ל כ"י סי' למ"ד וסי' ל"א, הביא שאלה א' בב"ד ששכחו להקרות ליבם ויבמה קריאה קמייתא, וחלצה כך, ואח"כ זכרו שלא קראו, והתחילו להקרות על הסדר ולחזור ולחלוץ שנית וירקה וקראה כמשפט. ונסתפק אי דמי נידון זה לדין הגמרא הנז"ל, דחששו שלא לרוק פעם אחרת משום גזרה, או"ד היכא דחלצה שאני ויפה עשו לחלוץ לה פעם ב', כדי שיעשו על הסדר לכתחילה. והסכים דשאני הא מנידון הש"ס, וליכא למגזר ביה האי גזרה, ושפיר חזו שעשו פעם אחרת על הסדר. והסכים עם הגאון מהר"י ברונא ז"ל גם הגאון רבי ישראל בעל תרומת הדשן ז"ל, וכנז' שם בסי' ל"ג, וכתב וז"ל: נראה דזו אינה צריכה לפנים ופשיטא דשפיר עבדו דחזרו לחלוץ ולעשות המצוה על הסדר ולא חיישינן לחורבא, עכ"ל ע"ש. הרי דקילס הגאון ז"ל מעשיהם של ב"ד הנז' וכתב דשפיר עבדו. נמצא אף על גב דמן הדין היכא דאין הקדימה של זה מעכבה, אם שינה יצא י"ח, עכ"ז לכתחילה טוב לחזור ולעשות הדבר פעם שנית כתקונו ולהקדים המוקדם על המאוחר היכא דאפשר בהכי. וא"כ ה"ה הכא בנידון השאלה שצריך להקדים הטלית על התפילין, אך זה מצד ההכרח הקדים התפילין כי לא היה טלית ללבוש, דאה"נ אחר שהביאו לו טלית, כיון דאפשר למיעבד תרי מצוות אלו כסדרן, כי בנקל יוכל להסיר התפילין וללבוש הטלית ויחזור ויניח התפילין, ואפילו ברכה לא בעי, דהא ודאי דיש להורות שיעשה כן לכתחילה.
והנה בוודאי טרחת ב"ד ובע"ד שטרחו לחלוץ פעם אחרת עם כל סדר הקריאה ושאר דברים הוא יותר קשה מחליצת התפילין, ולמה לא יעשה כך בתפילין? והנה ממרוצת לשון רמ"א ז"ל בהגה"ה בש"ע או"ח סי' כ"ה סעיף א' שכתב: וכשמביאים טלית מעטפו, משמע דאין מצריכו לחלוץ התפילין אלא מעטיפו בעוד שהתפילין עליו. אך אין להוציא דין מדקדוק זה, דאפשר לומר לאו דוקא נקיט הכי. ועוד, הנה אנחנו מביאים ראיה והוכחה לדברינו מדין החליצה הנז"ל שכן נראה מן הגמרא ממ"ש "ותירוק ומה בכך", דמשמע אי לאו משום גזירה הוה מצריך לה לכתחילה לרוק פעם אחרת. ועוד נמי מצינו מעשה רב דהגאון מהר"י ברונא ז"ל ובית דינו, שהיו אנשים גדולים, שטרחו ועשו חליצה אחרת. וגם אתיא הסכמת הגאון רבי ישראל בעל תרומת הדשן ז"ל שכתב דשפיר עבדו כן, ומאי שניא נידון השאלה מהתם.
והנה במנחות דף ל"ח ע"א תניא: מצוה להקדים לבן לתכלת, ואם הקדים תכלת ללבן יצא אלא שחיסר מצוה. ופריך: מאי חיסר מצוה? ומשני: אר"י אמר רב, שחיסר מצוה ועשה מצוה. ומאי חיסר מצוה? דלא עבד מצוה מן המובחר. ופירש רש"י ז"ל: חיסר מצוה. מצות ההקדמה, ועשה מצוה, דהאיכא תכלת ולבן, ע"ש. וקשה, למאי נ"מ סיימא הברייתא: "אלא שחיסר מצוה", מאחר דאמרה "מצוה להקדים" שמעינן לכתחילה צריך להקדים, וממ"ש "ואם הקדים תכלת ללבן יצא" שמעינן דבדיעבד יצא, ולמאי אצטריך לומר "אלא שחיסר מצוה"? והלא בכמה מקומות שמזכיר דין לכתחילה ודיעבד ולא מסיים הכי, וכמו דין מצוות דבעו הנץ החמה לכתחילה, ויצא י"ח מעמוד השחר, דנקיט לה מכמה דוכתי ולא מסיים "אלא שחיסר מצוה מן המובחר", ולמה בזה אצטריך לאשמעינן?
על כן נראה דאצטריך הברייתא לומר כן, משום דהכא אפשר לתקן לפעמים ולעשות מצוה מן המובחר, והוא היכא דיכול להתיר התכלת ולא יתקלקל, דהא ודאי שיעשה כן לכתחילה ויתירנו כדי שיניח הלבן ואחריו התכלת לעשות מצוה מן המובחר. אבל היכא דא"א להתירו, וכגון שהיו הקשרים והכריכות עשויים בהידוק ובחוזק הרבה והחוטים דקים וא"א להסירו שלם אא"כ יחתכנו וילך לאיבוד, דאה"נ כל כהא אמרינן כיון דיצא י"ח אין צריך לעשות כן. ועיין ברש"י ז"ל שכתב בד"ה הכנף מין כנף וז"ל: ואם הקדים התכלת ללבן אינה מעכבת ואין צריך להפסיק התכלת אלא יתן הלבן אחריו, ע"ש, דקדק בלשונו לומר "ואין צריך להפסיק" ולא כתב "ואין צריך להתיר" או "להסיר התכלת", והיינו למידק דווקא היכא שהוא צריך להפסיקו, שבזה יתקלקל ויפסיד התכלת, בזה דווקא אמרינן "ואין צריך", אבל היכא דיכול להתירו ולחזור ולתלותו דאינו מפסיד כלום, דוודאי כה יעשה ויתירנו ויקשרנו מחדש אחר שיניח הלבן כדי לעשות מצוה מן המובחר.
מיהו כל זה שכתבתי הוא שייך רק על נידון הראשון הנז' בשאלה, שהוא בטלית ותפילין, שיש מן הדין דין קדימה לטלית על התפילין מכח תדיר או מכח טעם אחר. אבל נידון הב', היכא שלבש של ראש תחילה, לא שייכי ראיות הנז', יען כי מה שצריך ללבוש היד תחילה לאו משום קדימה שצריך להקדים היד על ראש, אלא משום דקי"ל כל זמן שבין עיניך יהיו שתים, והיינו דלכתחילה אין ראוי ללבוש של ראש לבדו בעוד שאין היד מונח. ולכן זה שכבר לבש את הראש מצד הכרח, ורק עתה הוא חסר היד, השתא שהוא מניח היד הנה זה משלים החסרון ומקיים המצוה שכל זמן שבין עיניך יהיו שתים, ולמה יסיר הראש קודם שיניח של יד?
וכל זה אני אומר על פי הפשט. אך לפי סודן של דברים נראה דגם בזה הנידון שלבש תפילין של ראש תחילה, דאה"נ אחר שהביאו לו של יד יחלוץ של ראש וילבש של יד ואחריו של ראש כסדר הראוי, מפני כי לפי הסוד אמר רבינו האר"י זיע"א טעם נכון למה שצריך להקדים תפילין של יד קודם של ראש, ולפ"ז נראה שגם בנידון זה כאשר הביאו לו תפילין של יד יחלוץ של ראש וילבשם אז כפי הסדר הנכון ע"פ התיקון וכניסת האורות הנעשה למעלה.
ודע, דבנידון הא' של הטלית, שאמרנו שמצוה מן המובחר לפשוט התפילין כדי שילבש הטלית והתפילין כסדר, לאו מבעיא היכא דאין עליו טלית קטן, אלא אפילו אם היה עליו טלית קטן כאשר לבש התפילין, עכ"ז כה יעשה כאשר אמרנו, יען כי קדימת הטלית לתפילין היא גם היכא דיש עליו טלית קטן. וכן כתוב בדברי רבינו מהרח"ו ז"ל בפירוש וז"ל: ולהיות כי הציציות הם ממוחין דקטנות אשר קדמו אל המוחין דגדלות, לכן צריך להקדים ולהניח הציצית קודם התפילין, ואפילו הטלית הגדול של העיטוף לסיבה הנז', הפך סברת קצת המקובלים המניחים התפילין קודם הציצית הגדול אחר שהניחו ציצית קטן, ומכ"ש שאין לעשות כדברי האחרים האומרים שהתפילין קודמים לכל בחי' הציצית. ומי שיעיין בס' הזוהר ימצא האמת כדברינו, עכ"ל ז"ל, ע"ש, ותו לא מידי והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי, כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.