תולדות שלמה מימון/מבוא

את יושבי מדינות פולין נוכל לחלק לשש מפלגות או מעמדים: אצילים רמים, אצילים שפלים, אצילים למחצה, אזרחים, איכרים ויהודים.

למפלגת האצילים הרמים יחשבו בעלי האחוזות העשירים ופקידי הממשלה העליונים. אומנם גם לאצילים השפלים יש הצדקה לרכוש נכסים ואחוזות ולכהן בכל פקודות הממשלה, אך יען כי עניים הם לכן מונעים אותם מכבוד כזה. ואולם האצילים למחצה אינם רשאים לרכוש אחוזות או לכהן בכל פקודה גבוהה במדינה, ובזה הם נבדלים לרעה מיתר האצילים. אומנם יש אשר גם האציל למחצה בעל אחוזת-שדה הוא אציל גם אז עוד טרם יעבוד ברשות עצמו, כי עליו לשלם מס שנתי לאדון החבל אשר ברשותו נמצא שדה אחוזתו.

האזרחים הם העניים והבזויים בכל המפלגות. אומנם האזרחים אינם עבדים לאצילים, וגם זכויות אחדות נתנו להם, וגם שופטיהם מקרבם יצאו; אבל באשר אין ידם משגת לרכוש נכסים הנותנים פרי למדי, ומבלתי עוסקם באומנות ובכל מלאכה בחפץ כפיים, לכן לא יתרוממו ממצבם הדל והבזוי.

שני המעמדים האחרונים: האיכרים והיהודים, הם המועילים בכל יושבי הארץ. האיכרים עוסקים בעבודת האדמה, בגידול צאן ובקר, בתרבות דבורים ובכל אשר תוציא האדמה. והיהודים עוסקים במסחר, עושים בכל מלאכה: הם האופים, המוזגים והמוכרים כל משקה אשר ישתה האדם. הם רק הם חוכרים את השדות בערים ובכפרים , מלבד שדות הכהנים: כי הכהנים החסידים חושבים להם לעוון להמציא פרנסה לאדם מישראל, ולכן הם נותנים את שדותיהם בחכירה לאיכרים. ואומנם חסידותם זאת גורמת להם הפסד מרובה, כי האיכרים אינם חרוצים וזריזים כיהודים, ושדות החכירה ידלו ויאבדו בידיהם - אבל הכהנים הצדיקים נושאים בארך-רוח את הנזק הזה.

בקץ המאה שעברה ירדו החכירות בפולין פלאים, בגלל הבערות של רוב האצילים הפולנים, בגלל העוני והלחץ של עם הארץ, ומחוסר ידיעה בכלכלה ובחשבון; ויוזל מאוד מחיר החכירות עד כי החכירה המביאה עתה בפריה אלף זהובים, ניתנה אז ליהודי במחיר עשרה זהובים, ובכל זאת לא מצא לחמו גם חכירה בזול כזו, מחוסר בינה ומפני עצלותו הגדולה. אבל מקרה אחד שינה כליל את מצב הדברים: שני אחים, מיהודי גליציה הערומים והחריפים שבעתיים מיהודי ליטא, חברו בתור חוכרים ראשים („דערזאַווצעס”) את כל אחוזות הנסיך רדזיויל, ובידיהם החרוצות ובחשכונם הטוב הצליחו לא רק להיטיב את מצב האחוזות ולרפא את הריסותן, כי אם גם לעשות עושר גם הם במשך במשך זמן לא רב.

הם העלו את שכר החכירות מבלי פנות אל צעקת אחיהם ויגבו את כסף החכירה מאת אריסיהם בתוקף ומבלי חנות. לעיתים קרובות הלכו לבקר את החכירות העומדות ברשותם, ובמוצאם שם את אחד האסירים המבלה את יומו בחיבוק ידיים או בשיכרון, תחת לעבוד עבודתו בשקידה ובחשכון לטובת אדון האחוזה ולטובתו גם הוא, ויורידוהו מן התנור אשר שכב עליו בעצלתיים, וייסרוהו בשבטים להעירהו מתרדמת עצלותו. אומנם בדבר הזה העלו עליהם את חמת בני עמם, אשר קראו לחוכרים הראשים "עריצים ואכזרים", אבל "עריצותם ואכזריותם" הביאה ברכה רבה גם להם, גם לאריסים אשר תחת ידיהם. החוכר, אשר לפנים נבצר ממנו לשלם במועדו גם את השכר המצער, ואשר בעד עשרה זהובים בא עד הבור וייאסר באזיקים, — הנה עתה, עקב נגישת החוכרים הראשים, צלחה עליו רוח-עבודה, ויחרץ וישקוד על עבודתו, עד כי תחת עשרת הזהובים שילם על נקלה חמש מאות וגם אלף זהובים מחיר חכירתו, וגם כלכל את ביתו ברווחה ובאין מחסור כל דבר.

היהודים גם הם יחלקו לשלוש מפלגות: לאנשים לא מלומדים העושים בכל מלאכה, ללומדים אשר תורתם פרנסתם, וללומדים שאינם עושים תורתם קרדום לחפור בה, ואשר פרנסתם מוטלת על העובדים הבורים. אל המפלגה השנייה ייחשבו הרבנים, הדיינים, ראשי הישיבות, המגידים, המלמדים ודומיהם. אל המפלגה השלישית ייחשבו "עילויים" אשר בכישרונותיהם המצוינים ובתורתם הרבה מצאו חן בעיני האנשים מהמפלגה הראשונה, ויתנו להם את בנותיהם לנשים, והם סמוכים על שולחן חותנם שנים אחדות, הם ונשיהם וילדיהם. ואחרי אשר יפסק המן, אחרי תום שנות הארחה על שולחן החותן, נטל על אשת העילוי לפרנס את בעלה הבטלן הנאדר בקודש ואת צאצאיה הרבים (כי המפלגה הזאת פרה ורבה עד בלי חוק); וכמובן היא חושבת לה את העבודה הזאת לצדקה גדולה, לכבוד ולגאון.

כמעט אין ארץ בעולם, אשר בה גברו חירות הדת ושנאת הדת גם יחד כבארץ פולין — מעבר אחד ייהנו בה היהודים מכל זכויות האזרחים ואין מפריע אותם לעבוד את אלוהיהם ולעשות את כל חוקות דתם, וגם בכל דבר משפט הם משועבדים רק לבית דין של ישראל. ומעבר השני גברה מאוד שנאת הדת בארץ הזאת, השם "יהודי" לחרפה ולקליסה הוא, והמשפטים הקדומים אשר היכו שורשם בלב העם הפולני בימי החושך, בימי הביניים, עודם חיים וקיימים עד היום הזה. ודרך תהפוכות כזה לא ייפלא בעינינו בחוקרנו לדעת את מקור חירות הדת ואת מקור שנאת הדת השוררות גם יחד במדינה הזאת. הזכויות הדתיות והאזרחיות אשר ניתנו ליהודים בפולין אינן תולדות הכרה פנימית שהכירו הפולנים לחשוב ולכבד את משפט האדם וזכויותיו הטבעיות; וכמו כן גם שנאת הדת והרדיפות אינן תולדות פוליטיקה בחשבון ודעת המתאמצת להכחיד מקרב הממלכה את כל היסודות המריעים והמזיקים לטוב-החיים ולמוסר יושביה, כי כאלה כן אלה הן רק תולדות הבערות והעצלות הפוליטית השוררות בארץ הזאת. בהיות היהודים, למרות כל מגרעותיהם, המפלגה היחידה בפולין המשכילה בכל דבר מסחר ומלאכה, נאלצו הפולנים לתת להם כל מיני זכויות, למען ייבנה העם הפולני מהם ולמען ישיג על ידם את צרכיו ומחסיריו; ואולם הבערות המוסרית של היהודים ועצלותם היו מחויבות להוליד ולהצמיח את שנאת הדת ואת הרדיפות אשר בעקבה.