תוכחת חיים פרשת וזאת הברכה

סדר וזאת הברכה

י'סוד ה'מצוה ו'עיקרה ה'וא לעשות כתקונה וזהו שאנו אומרים בכל יום "לעשות רצון אביך שבשמים" דאינו תלוי בפעולת המצוה לבד כי אם שיהיה כרצונו יתברך. המשל בזה למי שמזמין שר חשוב בתוך ביתו ועושה לו מעדני מלך אך נותן מאכל מעושן ושרוף ויין חמוץ וכיוצא כי מה יועיל עריכת שלחן כזה כי לא עלה לרצון. וזהו נמי בענין קיום התורה והמצות כגון מאי דקמן בפרשה זו של וזאת הברכה דקורין בכל תפוצות ישראל ביום שמחה תורה על פיהם של חתני התורה כי הלואי לא יהיו חתני התורה כאלו דקורין הפרשה בלתי דקדוקיה וטעמיה והלואי יקראו המקרא כנתינתה מסיני דהרבה שגו בקריאתה וזה דבר רע לפח ומוקש יותר בחתן מסיים ממה שהוא בחתן מתחיל כי מה שקורא החתן מתחיל חוזרין וקורין בשבת בראשית ובשגם הוא מהתחלת הפרשה לבד לא כן הקורא וזאת הברכה הרי היא לחובת היום דיוצאים בה ידי חובה ואיך תצא מפי אדם שאינו יודע לקרות כראוי ומחליף התבות באין מבין וברכותיו לבטלה דעד כמה מגיע העונש. כי כן יזהר הרבה הש"צ של אותו בית הכנסת לבדוק להחתנים שיהיו קורין הפרשה כראוי ויבינו במקרא מה שמוציאים מפיהם וכמו כן שלא יכשלו באמירה לגוי ובקניית דברים לצורך הסעודה דמחללין יום טוב ובפרט כשחל סמוך לשבת דאינן יכולין לאכול דגים ופירות וירקות אפילו שמביאין לו מאתמול ומחללים שבת ויום טוב בעבור כבוד הנכנסים לסעודה ולא בחר ה' בסעודות הללו דהוא מצוה הבאה בעבירה ואמר ה' מי ביקש זאת מידכם. ושתים רעות הללו הנעשות בחתני התורה רחש לבי כי מה שנשתנה עתה דלימים ראשונים היו הכל קופצין להיות חתן ובכל בית הכנסת היו זוגות זוגות ועכשיו קשה למצוא זוג אחד אינו זה מהיצה"ר בשביל ההוצאה דנתייקרו השערים כי אם מהיצר הטוב בשביל שלא יכשלו בשתים אלו שאמרנו והעדר טוב ממציאותו.

וכתב הרב ח"י מדבר פרק ח' דף רל"ו סוע"א בנוסח זה ונמצא כתוב כי סגולת שמחה זו תועיל לתקן את אשר פגם במיני שמחות הרשות בשחוק וקלות ראש ומיני ריקודים של שמחת מרעות בכל ימות השנה. ואני ראיתי חסיד אחד בעת הקפת הספרים היה עומד ומתחנן לפני הספרים ושאלתי את פיו מה מקום לתחינה זו והשיבני כי סגולת יום שמחת תורה לתקן פגמו אשר פגם כל איש ישראל בתורה ולהוציא קדושת התורה ומעשים טובים שהיה עושה בעודו רשע מהקליפה ששם הלכו אז ומגביר כח הקליפה והן בחרטתו וביום שמחת לבו ביום שמחת התורה חיל בלע ויקיאנו וכו' וכן על מ"ש בזוהר פרשת תרומה שיש ממונה בסט"א דמצפה וממתין למי שמוציא מפיו דבר מגונה או כזבים ולשון הרע ורכילות וליצנות וכיוצא בהם ואחר כך מוציא בפיו דברי תורה או תפלה אז נוטלים כל אותן הממונים לאותם דברי קדושה ומטמאים אותה ומתוסף כח וגבורה בהם ועל ידי חרטתו וסגולת יום שמחת התורה יש כח להתחנן לפני ספרי התורה להחזיר כל אותם מילין קדישין שנטמעו בעמקי הקליפות ישובו לאור החיים של קדושה. ועל הכל להתחנן לפני קונו ולשאול סליחה וכפרה על ביטול ת"ת שנאמר עליו כי דבר ה' בזה הכרת יכרת וכו' שביטל בכל ימות השנה ושב ורפא לו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח כי באור פני מלך חיים ביום חתונתו וביום שמחת לבו עובר על פשע לשארית נחלתו ולהתחנן לפני אלקיו דיזכהו ללמוד וללמד לשמור ולעשות את כל דברי התורה הוא וזרעו וזרע זרעו מעתה ועד עולם עכ"ד החסיד בתשובתו לי והנאני ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה בשמחתה של תורה לתקן את פגמי נשמתו אשר פגם בכבוד תורת ה' תמימה ומצא כדי גאולתו. ונוסף על זה מ"ש הראשונים כי כל הזהיר בשמחה של תורה כהיום הזה בטוח שלא יפסק תורה מזרעו ושראו לרב גדול בישראל שהיה מרבה בשמחתה של תורה כהיום הזה והעידו עליו שעד ג' דורות היו מיוצאי יריכו שלשלת חכמים וידועים ומרביצין תורה ברבים זה אחר זה חבל נמרץ וידעו הכל שכל זה זכה על רוב שמחתו ביום שמחת תורה מה שלא ראו מעולם בשום גדול בתורה עושה כן וברוב גדולתו היה מפזז ומכרכר בכל עוז ומעורר לבות בני אדם לאמר [דף קכד] שמח בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישראל ונוסף על זה היה מחזר על כל בתי כנסיות לפקוד אל כל חתני התורה והן עוד היום רבים מיראי ה' וחושבי שמו נוהגים מנהג זה לכבד התורה כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'.

ומכל האמור בענין תבין ותשכיל כמה שגו במנהג הקהלות הנוהגות כשחל להיות שבת סמוך ליום שמחת תורה להקיף ב' או ג' הקפות ביום שמחת תורה ולהשאיר יתר ההקפות ביום שבת שאחר החג ולא אריך למיעבד הכי כי דבר בעתו מה טוב וכל התיקון הזה לא נעשתה כהיום הזה רק לעומת הנעשה היום בשמים ממעל כנז"ל. ומה נועיל ומה יושיענו הנעשה אחר שעבר יומו ישתקע הדבר ואף גם זאת כי עשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר כי כבר הודעתיך כי עיקר הקפת ספר תורה צריכה להיות בליל שמחת תורה כמנהג הרב האר"י ז"ל ואם ביום לא יעשו אין בכך כלום. והן היום עשו עיקר ביום דוקא ואף אשר המה עושים ההקפות פסקי ב' וג' בתפלת שחרית ומשאירים השאר לעת תפלת מנחה וכבר כתבנו כי ז' הקפות אלו הם נגד ז' הקפות דהושענא רבא להמשיך המאורות עליונים ביתר שאת למדה האחרונה היא סוד התיבה וע"כ אין נכון לעשותם פסקי פסקי כי מה ההפסקות משמשות אחר שמפסיק באור הנמשך למעלה ח"ו ומגרעות נתן. וע"כ טוב וישר להנהיגם להקיף יחד כל הז' יחדיו יהיו תמים בלילה קצת יחידי סגולה ואחר כך ביום מפני כבוד הצבור ינהגו כמנהגם. ואין קפידא אם לא יעשו כל הז' יחד מאחר שכבר נעשה התיקון שלם פעם אחת באותו בית הכנסת. וטוב עין יראה הדברים בפנימיותן וסודן ויעשה הדברים לשם פעלם ובפרט מן הכלל החתני תורה צריכים להזהר לעשות הדברים ביום חתונתם וביום שמחת לבם במדה ובמשקל ובמשורה וביותר המה צריכים להזהר בכל מה שכתבנו לעיל להתחנן כהיום הזה על אשר פגמו בתורה. כי סגולת עצם היום הזה לתקן. ואין ספק כי סגולה זו תהיה ביותר נמצא בהם להתם וכלה הרשעה כלה ולהוציא יקר מזולל אשר נטמע בעמקי הקליפות ולכפר עון ביטולה של תורה כאמור. ולכן צריכים החתני תורה להתקדש עצמן במאד מאד בכניסתם לחופה זו כי מאחר שאמרו רז"ל שהחתן הנושא אשה מתכפרים עונותיו ק"ו לחתן תורה הנעשה מעין דוגמא של מעלה שאם יתקדשו ויטהרו ויהרהרו תשובה בלבם ויהיו מודים ועוזבים ויתחרטו חרטה גמורה בשברון לב ויעשו חזקה מהיום והלאה לעבוד את ה' באמת ובתמים אין ספק כי הוא יום כפור עונם ומובטחים כי בשמחתם לא יתערב זר ולעולם לא יכשלו. ולפיכך ראויים לטבול טבילה של מצוה בכניסתם לחופה זו ולהתקדש במחשבותם ולהתבונן בחתונה העליונה הנעשה למעלה אשת נעורים עם דודה. ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו וע"כ יהיו זהירים וזריזים בתפלתם בקדושה ובטהרה ביותר מכל שאר הימים כי יש בכח תפלתם היום והצטרפות מצוה זו לתקן ולהעלות שאר תפלות פסולות שנפסלו מחוסר כונה בשאר הימים וגם תפלתם עושה פירות ותקובל צלותהון ובעותהון. וע"כ הזהירו רבים מגדולי ישראל שאינו ראוי שיהיו חתני התורה אלא מי שהוא מוכתר בתורה ולפחות שיהיו מגדולי הקהל ורע עלי המעשה לכמה בוערים בעם המקילים היום בתפלתם ביום חתונתם ותפלתם חטופה בהתאחרם לבא לבית הכנסת יותר מדאי ואף בבית הכנסת בעומדם בתפלתם ולא ישקוטו ולא יניחו מחשבותם לתקן סדר שמחת חתונתם בקהל עם ריעיהם וקרובי משפחותם היטב בעיני ה' כי בא להתקרב אליו יתברך ולבו רחק ממנו. ואיזה איפוא אהבת החתן עם הכלה והוא פנה אליה עורף ולא פנים. ע"כ הירא את דבר ה' מעבדי ה' ביום חתונתו וביום שמחת לבו יניח ביד איש אוהבו או קרובו לסדר ענין הקהל בטוב והוא יתבודד עם קונו ולא יפנה ימין ושמאל בתפלתו. ובבקר השכם יסדר סדר הזמירות עד ברוך שאמר בביתו שמא יתאחרו זמן מה לבא בני הקהל להלוותו כנהוג בכמה מקומות ואחר כך בבואו לבית הכנסת יסדר שארית זמירותיו ותפלתו בשמחה ובטוב לבב עד סופה ויקראו לכל מריעיהם וקרוביהם לעלות לספר תורה. ואף אם ירבו הקרובים קורים פרשה אחת כמה פעמים שירצו ואין איסור ברכה לבטלה בדבר כדי לזכות כולם בקריאת התורה ביום סיומה והוא כדמיון הכלה שהכל מריצין מתנות ומנחות כמ"ש כל הפוסקים ז"ל ואחר כך יקראו החתן משלים בשירים ותשבחות כמו חתן נשואין לכבודה של תורה וישלים בספר עצמו שיקרא בצבור מתחילת הפרשה ועד סופה וראוי ונכון לחזר היום אחר ספר תורה כשר ומוחזק בכשרות ביותר כי אף כל הספרים בחזקת כשרות הנה כהיום הזה שמרבים העם לעלות לקריאת ספר תורה ומברכים כמה ברכות ראוי ונכון שיהיה זה בספר תורה ישן נושן מסופרים הקדמונים אשר לא יצאה תקלה מידם והם מוחזקים. ורע עלי המעשה אשר איש נדבה לבו לכתוב ספר תורה לעצמו ולא יחנכנו בקהל רק ביום חתונתו וזה אשר לא כדת לתת מכשול לכמה בני אדם לברך בספר תורה שעדיין לא הוחזק בכשרות. ואחרי כן ימצאו בו שערוריא דמשקר בשמא קדישא וחסרונות ויתרות א' למעלה וז' למטה. ומה גם כי לפעמים גם ביום ההוא ימצא רעותא בו ועין לא תשורינו מבלבול הנעשה מהעולים. וכבר הארכתי בענין זה בליל יום הכפורים בענין סדר כל נדרי והארכתי בסוד הדברים. ולכן הטוב והישר שלא לחנך שום ספר חדש ביום הזה בקהל רק יחזרו אחר ספר תורה היותר מוחזק ושלי"ב אכי"ר.

ובעוד שקורא החתן הפרשה יתקנו ספר החתן מתחיל כדי שאחר גמר הברכה יתחילו פרשת בראשית תיכף ומיד כי אף דבעלמא קי"ל תדיר קודם והיה ראוי לקרות המפטיר ופרשת המפטיר הוא חובת היום ופרשת בראשית אינו אלא מנהג מכל מקום כתבו גדולי הראשונים שסמכו בזה על המדרש שלא יהיה פתחון פה לשטן לומר רבש"ע כבר סיימו התורה ואינם רוצים לקרות עוד ולפיכך סומכים אל גומרה של תורה תיכף ומיד התחלתה. וגם לבא בסוד ה' יבין הדבר לאשורו כי פרשת וזאת הברכה ירמז למדה אחרונה הנקראת ברכה לקשר אותה במדה הנקראת עמק ברכה ומיד בראשית על דרך נעוץ סופן בתחלתן דף קכ"ה] בסוד ה' בחכמה יסד ארץ באבא יסד ברתא וכדמתרגמינן בראשית בחכמתא והיה המשכן אחד ועל כן אין מפסקינן ביניהם כלל. ואח"כ נודרים נדרים ונדבות לחיי קרוביהם בני משפחתו ובחיי כל ישראל כי עת לחננה היא ומקור הברכה פתוח להתברך מפי עליון. אכן לא הותר רק מפיהם זלא מפי כתבם ולא כמו שנוהגים שכותבים לכל קרוביהם בכתב ונותנים אותו ביד שליח צבור להתנדב בעד חייהם כי לא אריך למיעבד הכי וכמ"ש בפרקי שבת באורך. ואחר כך יעשו סעודה לקרוביהם ולעניים בני תורה לגומרה של תורה ולכבודה. וכל המרבה במשתה ושמחה היום הרי זה משובח. והוא מן ארבעה פרקים שמשחיטין את הטבח בעל כרחו דאין שמחה אלא בבשר ויין אכן לא הותר אלא לנעשה בהיתר בלבד לא כמו שדימו רבים מבני עמינו שהותר משום כבוד סעודת שמחת תורה אף הבא באיסור כל שבמינו במחובר או שמחוסר צידה בגוי שהביא דורון שאין היתר רק אם יביאנה ביום טוב ראשון מותר מיד בליל יו"ט ב' בכדי שיעשו אך אם הובא ביום טוב ב' צריך להמתין במוצאי יום טוב כדי שיעשו ובו ביום אסורים אפילו לטלטלם. וכן כל כיוצא בזה צריכין להזהר במאד מאד כי מאין הרגלים להתיר דבר איסור משום כבוד סעודת מצוה ונהפוך הוא כי הואיל וסעודה זו היא לגומרה של תורה הדין נותן שנעשנה בהיתר ולא באיסור כדת של תורה ומי זה אמר ותהי לזמן את המלך על שולחנו ויזמן אויבו לישב לעומתו כי כמו בשער נפשו הוא וכן הדבר הזה ושומר נפשו ירחק מלאכול בבית מי שחשוד על הדבר אם לא ידע בבירור. והן לענין שאמרו להרבות במשתה ושמחה לא אמרן אלא ששון ושמחה של מצוה ולהאכיל לעניים בסעודתן שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמוח לב עניים ויתומים ואלמנות שכל מה שמשמח לב האומללים האלה משמח את קודשא בריך הוא דאינון מאינן תבירין דיליה. אך לא אמרו שמצוה להרבות סעודתן וכל מיני שמחות לקרות ולזמן עשירי עם אשר המה שמחים דשנים ורעננים בקרב ביתם ולב טוב משתה תמיד כל הימים ולא יקוו לבני אדם לשמח את לבם כי המה שמחים מאיליהם בלאו הכי ולסעודה ולשמחה מה זו עושה שקיל טיבותיה ושדי אחיזרא. כי עיקר הכל לשמח למי שאינו שמח ולשבוע למי שאינו שבע בשמחת התורה לא להצבות בטן השבעים ושמחים ולא עוד אלא שמרחיקים מעניי עמו יתברך כמתרחק משור מועד ביומי ניסן כי יבושו ויכלמו להסב איתם יחד עשיר ואביון בקרב סעודתן. חלילה למי שהוא זרע קודש ישראל ברוכי ה' לעשות ככה כי השכינה צועקת עליהם מי ביקש זאת מידכם לעשות סעודות להצבות בטן עשירי עם ולדכא תחת רגליכם את עניי עמי מאנין תבירין דילי אוי להם כי נדדו ממני וזריתי פרש על פניכם פרש חגכם כמו שהארכתי בפרקים הקודמין בעונשם ע"ש. אשרי אנוש יעשה זאת לעשות עיקר סעודתו לשמח לב האומללים ובשמחתו בל יתערב זר להסיתו ולבלעו חנם בפתוי יצרו הרע אשר יפתנו להרחיק העניים מעל שלחנו. וכל עוד שרואה האיש הישראלי את יצרו הרע בתגבורת באיזה דבר מצוה שבא לידו לפי גודל תגבורת גירוי היצר הרע יכיר וידע גודל ערך שכר המצוה ההיא כי רבה היא. וע"כ יצר סמוך להתריס נגדו והחי יתן אל לבו וכלביא יקום לעומתו להשפילו ולהפילו ארצה לא יוסיף לקום ולשים שפלים למרום להביא עניים בני תורה בראש קרואיו ביום חתונתו. ובכן בהיות מסובין לפניו עניי בני תורה הנאנחים והנאנקים יתן אל לבו עונים ומרודים ומורה יעלה על ראשו לבלתי יקל ראשו בשחוק וקלות ראש מתוך אכילה ושתיה כאשר רבים שתו וישכרו בסעודה זו ועושין שמחה של הוללות וסכלות ויביאו אנשים לצים ופוחזים ויוצאים בשיר ונמשכים בשיר וינבלו את פיהם בשירי עגבים וככלותם מקול השיר יחלו מעט בשחוק וקלות ראש כי לא חסר העולם שוטים המטים עקלקלותם ולא יבצר מהם נותן טעם לפגם כי טוב לשמוע שיר כסילים כהיום הזה לאמר כי לשמחת מצוה הם עושים ואין בהם לא דעת ולא תבונה לאמר כי שמחה לחוד ושחוק וקלות ראש לחוד כי אפילו לחסידי עליון חכמי התלמוד אשר להם יאתה לרבות כל מיני שמחות כאשר אזלת ידם יצרם מעליהם ועל כגון זה אמרו בחמישי דברכות מר בריה דרבינא עבד הילולא לבריה חזינהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא אייתי כסא דמוקרא בת ת' זוזי ותבר קמייהו ואעצייבו וכן רב אשי וכו' ויהיה מושבם בבית משתה היין בהתעוררות הנפש היפה ובמקום גילה שם תהא רעדה זכרון המות לנגדם ויהי שירם ווי לן דמיתנן ווי לן דמיתנן וכו'. כל שכן וק"ו אנחנו אזובי קיר ויצר סמוך אינו אלא שרף להבה תלהט סביבותם כאש צרבת לשורפן באש להבת שחוק וקלות ראש ולהיות צופה בנשים העומדות על הקביצ'ה כאש בנעורת ח"ו. שראוי באמת להזהיר כל מי שיש סיפק בידו למחות להרחיק בכל בתי כנסיות של עמי הארץ כי לא יראו החוצה אל העין הנשים המצריות הצדים את נפשותם. וגם (אשר) שלא יקלו ראשם בסעודה של שמחת התורה אשר תחת רבות השמחה התורה חוגרת שק לאמר איה איפה שמחתי ואיזה מקום מנוחתי כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום באפס היות שם משכיל וחכם דורש את אלקים וכו'. וכן כל כיוצא בזה ראוי לדבר על ראשי עם הארץ להשקיט מעט משא כבד הקטרוג עליהם אשר יקטרג עליהם כי הכל הולך אחר החיתום ואיככה השליכו אחרי גוום כל אשר עשינו מיום התקדש ראש השנה עד היום הזה כי הכל כאשר לכל היה הכנה טובה לקדושת היום הזה ואם קדושת היום הקדוש הזה תחולל חלקתה כל המלאכה נמבזה ונמס אותה החרימו מפאת צידם ח"ו. ונהפוך הוא כי מהיום הזה והלאה צריך כל אדם להתקדש עצמו במותר לו ולהרבות בתורה ביותר כאשר ימצא עזר כנגדו מכל אשר התקדש בקרב הימים הנוראים שעברו. ומנהג חסידים הראשונים להתקדש עצמם ביותר ובקדושת מחשבה ודיבור ומעשה מיום שמחת תורה עד י"ב יום אחר החג לעומת י"ב חדשי השנה ונאספים אל בתיהם בקרב אלה י"ב הימים ומחזירין על לימודם כל אחד לפי שיעורו והוא סגולה נפלאה להיות לעושה אלה עזר משדי תמיד כל הימים מראשית השנה ועד אחרית השנה וכל אשר יעשה יצליח הן בתורה הן בחסידות [דף קכו] והן בכל משא ומתן. וכן נהגתי וכן נהגו כל החברים. ואשרי אנוש יעשה זאת לנהוג בקדושה יתירה בימים ההם למשוך משך קדושת הימים הנוראים לכל חדשי השנה משיב הרוח ומוריד הגשם לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו בילא"ו ע"כ נועם אמריו ודבריו חיים.