מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
|
וְהִנֵּה אַחֲרֵי הַעֲמָקַת הַדַּעַת בְּכָל הַנַּ"ל, יוּכַל לְבַקֵּשׁ בֶּאֱמֶת מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא: "כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעַי" וְכו', כִּי אֲזַי תִּקָּבַע בְּלִבּוֹ בֶּאֱמֶת גֹּדֶל הָרַחֲמָנוּת עַל בְּחִינַת אֱלֹקוּת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ וְשֶׁלְּמַעְלָה כַּנַּ"ל. וּבָזֶה יְעוֹרֵר רַחֲמִים הָעֶלְיוֹנִים מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים, הַנִּמְשָׁכוֹת מֵרָצוֹן הָעֶלְיוֹן בָּרוּךְ הוּא הַנִּרְמָז בְּקוֹצוֹ שֶׁל יוֹ"ד, שֶׁלְּמַעְלָה מַעְלָה מִבְּחִינַת הַהַשְׁפָּעָה הַנִּשְׁפַּעַת מֵאוֹתִיּוֹת שֵׁם הֲוָיָ"ה.
|
|
| – תניא מנוקד/חלק ג/ח
|
