שערי אורה (חב"ד) שער החנוכה א ד

ד)

וזהו אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות שהוא מקור חוצב כללו' נש"י הראשון כמו הביטו אל צור חוצבתם כו' שמשם דוקא יוכל להתברר ז' מדות רעות דק"נ וכידוע דבחכמה דוקא אתברירו מפני שהחכמה נק' אור בעצם ומקור כל האורות המסתעפי' ממנו ע"כ ביכולתו דוקא לאהפכא חשוכא לנהורא כו' משא"כ ז' המדות דקדושה שאין ביכולתם לברר רק לפי שעה כנ"ל וד"ל (ובזה תלוי ג"כ ענין ב' מיני בליעה הנ"ל דמה דז' פרות הרעות שבולעים לז' פרות הטובות בלי שביעה כלל וכלל רק מראיהן רע כו' וכמו חיל בלע ויקיאנו כנ"ל זהו מצד שאור החכמה מאיר בז' מדות דקדושה שא"א שיקבלו החיצונים משם שום יניקה ע"כ יקיאו הכל וכן והוצאתי את בלעו מפיו כמו שהוא בלי גרעון כלל אבל כשאין אור החכמה מאיר במדות דקדושה נבלעו בז' מדות דק"נ בבחי' שביעה שניתוסף כח ויניקה להם וכמ"ש כי ישבע לחם וע"ז א' נבלע ישראל עתה היו בגוים כו' ואמנם כתיב אם רעב שונאך האכילהו לחם דחכמה שבמדות כי גחלים כו' וסימן לזה הוא מה שנמצא בחי' הטוב בע' שרים כי ישבעו לחם ולהיפך כאשר מראיהן רע כו' זהו הסימן והאות מפני שלא בלעו את בחי' הקדש דחכמ' בבחי' שביעה כלל וז"ש קדש ישראל לה' כל אוכליו יאשמו כו' וד"ל) וז"ש וכבודי לאחר לא אתן כבודי הוא בחי' אור החכמה שבה גלוי אא"ס והוא מקור נש"י הראשון כו' וכך הוא בכל נשמה בפרט בחי' כ"ח מ"ה שבנפשו לא יובלע בבחי' יניקה כדי שביעה במדות הרעות שהרי גם ההולך בשרירות לבו רק רע מ"מ נקודת יהדותו שבנפשו מתעורר תמיד להחזירו בתשובה שלימה כנ"ל כי אין המדות הרעות מקבלים רק ממדות דקדושה ששם הי' השבירה ואמנם אם מתגבר מהקליפה לנגד אור החכמה דקדושה כמו בימי חשמונאי שטמאו כל השמנים שבהיכל כו' ובקשו להשכיחם תורתיך דוקא על כן היה עיקר הנס דחנוכה בהדלקת הנרות במקדש שזהו להאיר אור חדש ממקור החכמה מפני שבזה נצחו לחכמה דקליפה במלחמתם וזהו שהיה הנס שמפך א' הדליקו ח' ימים שהוא הנקרא אור ז' הימים (כמשי"ת) וזהו הטעם שהיה עיקר הדלקת הנרות במקדש בלילה דוקא אבל בבקר היה די בהדלקת נר א' שהוא נר הששי לפי שבלילה הוא התגברות החשך דק"נ ברוחניות להסתיר אור האלקי ע"כ אז אילנא דמותא שלטא ותרעי' דג"ע אסתימו בליליא כו' כידוע ע"כ אז דוקא צריך להארת אור היותר עליון דחכמה להאיר בז' נרות ודוקא בכל הז' כי בכל מדה ומדה בפ"ע צ"ל בחי' הבירור דחכמה לזככה מן הקצה לקצה כנ"ל אבל ביום שאור החסד מאיר כמ"ש חסד אל כל היום ובחסד מאיר מאור החכמה שנק' אור וטוב כמ"ש וירא את האור כי טוב וחסד נק' טוב והכל א' שג' אלה אור וחסד וטוב הכל בחכמה דוקא שזהו רק להאיר ולהטיב לזולתו ע"כ היה די בנר הוי"ו לבד שהוא בחי' יסוד שנק' טוב שכולל כל הנרות להיות בחי' צד"ע שמשפיע טוב כמ"ש אמרו צדיק כי טוב והיינו ביום דוקא שממילא מאיר אור השמש כו' (שהוא הארת אור אבא ביסוד ז"א) אבל בלילה אין נר הוי"ו לבדו מועיל להיות עי"ז המשכת אור החכמה בכל המדות כי בחי' יסוד אינו מאיר בלילה כ"א ביום כמו שהשמש אינו מאיר בלילה ועכ"ז גם בלילה בנר הוי"ו היה מתחיל ובו היה מסיים וכמ"ש וזרח השמש ובא השמש וכמ"ש בזהר ויצא וד"ל: