שער הגלגולים/הקדמה לג
הנה נתבאר, כי זיהרא עילאה דאדה"ר, הם נשמה רוח נפש שלו, מצד עולם האצילות. והנה חנוך שהוא מטטרו"ן, הוא נשמה דזיהרא עילאה. ואמנם קין לקח נפש של זיהרא עילאה דאדם. וכבר ידעת, כי כל הנפשות היו כלולות באדה"ר, וכשחטא נתמעט, ולא נשאר בו רק התרומה, הנקראת תרי ממאה, חלתו של עולם. והנה בבחי' הנפש שהיא מצד העשיה, נשארו בו תרי ממאה היותר מובחרים שבכל הנפשות. וגם בחי' תרומת נפש זו נתנה לקין, ושאר חלקי כל הנפשות פרחו מאדם כשחטא, ונשרו ממנו:
וכבר הודעתיך כי קין מעורב מטוב ורע, והוא מוליד נשמות דוגמת הבל אחיו, כנזכר בסוף אדרא רבא דפרשת נשא. והנה מהטוב שבו, מוליד נשמות צדיקים. ומבחי' הרע שבו, מוליד נשמות רשעים. והנה מבחי' הטוב שבו, יצאו קינן ומהללאל, כנזכר בזוהר בפרשת תרומה דף קס"ח ע"א. ואחר כך נולד ראובן בכור יעקב, והיה ראוי שיטול חלק הבכורה של קין בכור אדה"ר, ובשביל מעשה דבלהה אבד בכורה זו, כמ"ש התרגום על פסוק ראובן בכורי אתה יתר שאת ויתר עז, שהם, בכירותא, כהונתא ומלכותא. וסוד יתר שאת, היא הכהונה הנרמזת בקין, הלא אם תטיב שאת. וכיון שחטא, אבד הכהונה הנקרא שאת. ואחר ששב ראובן בתשובה זכה שהביא הדודאים ונולד בסבתם יששכר, והוא מצד הטוב של קין הבכור. וזהו מה שאמרה חוה בלידת קין, ותאמר קניתי איש את ה', לרמוז כי חוה ולאה שתיהם בחי' בינה, הנקראת אימא עילאה כנודע אצלינו. ורמזה לומר, כי תקון שלמות קין, יהיה ביששכר, הנולד ע"י אותה הקניה, שקנתה לאה מן רחל את יעקב, ע"י הדודאים, כמש"ה כי שכר שכרתיך בדודאי בני, ונולד הבן ההוא, והיה חלק ה' מצד הטוב, והוא יששכר. ולהיותו מבחי' נפש הנקראת עשיה כנז"ל, יש בו אחיזה אל הקליפות וזוהמת הנחש כנודע, ולכן עשו שהוא הנחש נאחז בהם, ונקרא עקב עשו, כי הם בעשיה, הנקראת עקב. ויעקב חטפם מעשו, בסוד וידו אוחזת בעקב עשו, ואח"כ נולד יששכר מבחי' הנפש הזו. ואח"כ מבחי' עקב זה, נולד ר' עקיבא בן יוסף, ע"ש העקב הזה. וכמו שרמזנו בדרוש שקדם, ממ"ש בשם מדרש רות מהזוהר, כי יששכר הוא רבי עקיבא:
אחר כך באו נדב ואביהוא מצד הטוב של קין, וז"ס הבכור נדב ואביהוא, והקשו בזוהר בפרשת אחרי מות, דהיל"ל ואלעזר בתוספות וא"ו, אך הענין לרמוז, כי קין בכורו של אדם הראשון, והנה הבכור הזה שהיה בכור הא' שקדם בעולם שהיה קין, הנה הוא נתגלגל בנדב ואביהוא אבל אלעזר ואיתמר הם משרש א', ולכן לא נזכר תוספת וא"ו באלעזר, שלא להחבירו עם נדב ואביהוא. ואמנם נדב היתה רוחו לבד מבחינת קין, וז"ס פסוק ורוח נדיבה תסמכני. אבל נפשו היתה משרש זקנו, עמינדב אבי אלישבע אמו, ולקח ממנו שלשה אותיותיו האחרונות, והם נדב:
אבל אביהוא, היו נפשו ורוחו מן קין, ולכן נקרא אביהוא, לרמוז כי כל בחינותיו הם מן קין, שנטל נפש אדם עצמו, הנקרא אב לכל העולם, וזהו אביהוא, כי הנה הוא עצמו בחי' אדם אבי כל העולם. וז"ס אנחנו טמאים לנפש אדם, כי נדב ואביהוא, הם נפש אדה"ר ממש. האמנם לפי שנדב לא היה בו מבחי' נפש אדם, רק חלק הרוח שבו בלבד, משא"כ באביהוא שכל חלקיו היו מנפש אדם, לכן אמר לנפש אדם, ולא אמר לנפשות אדם בלשון רבים, כי עיקר נפש אדם הוא באביהוא לבדו. והנה אביהוא נמשך משרש נחשון אחי אמו, כי גם הוא משרש קין הנקרא נפש, ולפי שעיקר אחיזת זוהמת נחש באדה"ר, היא בנפש דעשיה כנז"ל, לכן נקרא נחשון ע"ש הנחש. והענין הוא, כי הנחש העליון, מסיר ומסלק ב' המוחין דנוקבא שהם ב' פעמים אור אור, כמבואר אצלינו בכונת ואהבת את ה' אלהיך, והם בגימטריא נחשון, להורות, כי נחשון במעשיו הטובים, החזירם בנוקבא:
וכאשר עוד נתגלגל בישי אבי דוד, אז נתקן לגמרי בחי' קין, ולכן נקרא נחש, כמ"ש הפסוק אשר בא אל אביגיל בת נחש, ואמרו רז"ל בת מי שמת בעטיו של נחש, לרמוז כי ישי גמר להתקן כל זוהמת הנחש, שנתערבה בנפש זו של קין. אך עכ"ז מת בעטיו של נחש, בחטאו של אדם. ואז בישי נשלם לגמרי יותר מנחשון:
ונחזור לענין נדב ואביהוא, כי הנה להיותם בחי' נפש הנקראת עשיה, נתאחז בהם זוהמת הנחש, וחטאו במעשה הקטרת, ונענשו ומתו. והנה אליהו הנביא שהוא פינחס, היא נפש זיהרא עילאה דאדם, ולכן נתעברו בו נפש נדב ואביהוא במעשה זמרי, כי גם הם נפש אדם מצד נפש דעשיה כנז"ל. ואמנם אלו לא חטאו ישראל במעשה העגל, היתה זוהמת הנחש נפסקת לגמרי כנודע. ואע"פ שנדב ואביהוא היו חוטאים במעשה הקטרת, היה מספיק להם שימותו בלבד, אבל כיון שחטאו ישראל בעגל, גרמו להחזיר דבוק זוהמת הנחש בנפש אדם, ואז נשרפו נדב ואביהוא ולא הספיק במה שימותו מבלי שריפה. וזהו טעם ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה, כי חטא ישראל בעגל גרמו השריפה הזאת של נפש אדה"ר, אב לכל העולם, ולכן כל ישראל כלם יבכו את השריפה. וזהו טעם היות נדב ואביהוא שקולים ככל ישראל, ושקולים כמשה ואהרן, כי הנה הם נפש אדה"ר עצמו כנזכר. וכאשר נתעברו בפנחס, אז כתיב זכר נא מי הוא נקי אבד, כנזכר בזוהר פרשת פנחס והענין הוא, כי נדב ואביהוא שהם ר"ת נ"א, והם משרש קין אותיות נק"י, לא נאבדו, כי נתעברו בפנחס, כי גם הוא מקין, וכשחטא פנחס במעשה דבת יפתח כנז"ל בדרוש שקדם, נסתלקו ממנו עבור נדב ואביהוא, והלכו בשמואל הנביא:
ודע, כי קרח בן יצהר, הוא מבחי' הרוח של קין מצד הרע שלו, כמו שנתבאר בפסוקים, ויקח קרח וע"ש, כי נתלבש זה הרוח הרע של קין בו, ולכן היה מקטרג להבל אחיו שהוא מרע"ה. משא"כ יתרו, כי גם הוא מן קין, כמש"ה וחבר הקיני נפרד מקין, אלא שהוא מבחי' הטוב של קין, ולכן נתן את צפורה בתו למשה, והטיב עמו, והאכילו לחם. משא"כ בקרח שהיה מצד הרע של קין כנזכר. וקרח חשב, כי בו יתוקן קין הבכור, ולכן נתגבר על משה שהוא הבל, וטעה בזה, כי אין תקון קין בקרח, לפי שהוא מצד הרע שבו, אלא בזרע היוצא ממנו, והוא שמואל הנביא, שהוא מצד הטוב של קין. וז"ש רז"ל קורח ניבא ולא ידע, כי ראה אש יוצאה מאמתו, והבן זה. וז"ס וירא את הקיני, כי קני הוא קין, ושמואל הוא מן קין. ונרמז בתיבת אוי מי יחיה משמו אל אותיות משמואל, פירוש, כי למעלה אמר וירא את עמלק וכו', שהוא מצד הרע של קין, כמו שנתבאר במקומו, ואמר כי אוי לו לעמלק כשיבא שמואל, שהוא אשר זרז לשאול על מלחמת עמלק, שנאמר וישסף שמואל את אגג:
וז"ס מ"ש בזוהר בפרשת ויצא, כי מ"ש ויגע בכף יריכו, דא אינון נדב ואביהוא. גם אמרו בסבא דמשפטים דף קי"א, כי שמואל חטף מסמאל, אותה הירך שלקח מן יעקב. והענין הוא, כי נדב ואביהוא הם תרין ירכין נצח והוד, שמשם נשרשים הנביאים, ובהם נאחז סמא"ל כנז"ל, וכשבא שמואל חטף מסמא"ל את הירך ההוא, שהם נדב ואביהוא, וזכה לנבואה על ידיהם, כי ירכין תמן אינון נביאים. וקודם שמואל שהיה הירך ביד סמאל, אין חזון נפרץ ונפסקה הנבואה, כמ"ש חז"ל. וז"ס מ"ש ז"ל במסכת ברכות בפ"ה על פסוק אם ראה תראה בעני אמתיך, שאמרה חנה, אלך ואסתתר ותשתה מי סוטה, ואז בהכרח שיהיו לה בנים. וזה יובן במ"ש הסבא דמשפטים, כי שמואל חטף הירך מן סמא"ל, ונתן לו תמורתה ירך הסוטה, ולכן אמרה חנה לשי"ת, כ"א לא תוכל היא ללדת את שמואל, ולחטוף הירך מן סמא"ל, תלך ותסתר, ואז יאבד סמא"ל שני הירכין ירך יעקב והוא שמואל, וירך הסוטה, כי היא טהורה, ולא ישלוט בה:
גם ז"ס משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, כי שקול שמואל כמשה ואהרן והטעם הוא, לפי שהיו בו נדב ואביהוא, השקולים כמשה ואהרן, כמ"ש ז"ל על פסוק בקרובי אקדש. גם דע, כי כמו דאלישע לקח שלשה אותיות אלי מן אליהו כנז"ל בדרוש שקדם. כן שמואל לקח שני אותיות א"ל שבאליהו, לרמוז על לקיחתו את נדב ואביהוא, שהיו בתחלה באליהו כנזכר שם:
ואמנם צריכים אנו לבאר ענין שמואל, ולכן נתחיל נדב ואביהוא, דע, כי כמו שנדב ואביהוא חטאו במעשה הקטרת וגם ישראל שחטאו במעשה העגל, גרמו להם לישרף, כנז"ל בפסוק ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'. כן אהרן גרם מיתתם, לפי שהוא עשה העגל ומתו בסבתו, כמש"ה ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, זה כלוי בנים וכו'. ואמנם אהרן הכהן, הוא משרש הבל בן אדה"ר, כמו שנתבאר בדרושים שקדמו, כי שרש הבל נחלק לכמה בחי' שרשים. והנה שני שרשי נשמות, יש בשרשי הבל, והם, שרש הרן אחי אברם. ושרש נחור. והנה נחור, נתגלגל בחור בנה של מרים. והרן, נתגלגל באהרן הכהן. וכבר הודעתיך, כי חו"ר לקח ג' אותיות מן נחור, ואות נ' של נחור נשארה לשרש אחאב מלך ישראל, כמבואר אצלינו ואמנם אהרן, ג' אותיות מן הרן, ונוסף עליו אות א'. וגם לוט בן הרן, משרש הבל, ולכן ר"ת ואת "לוט "בן "הרן, הוא הבל למפרע, כי לוט והרן שניהם משרש הבל, ומן לוט נמשך רחבעם המלך, כמבואר אצלינו. ונמצא כי מרע"ה, ואהרן אחיו, וחור בן מרים, ולוט, ואחאב, כלם משרש הבל בן אדם, רק שהם שרשים מחולקים זה מזה, וכלם משרש הבל:
ונחזור בענין אהרן, כי הוא הרן בן אחי אברם. והרן בא לתקן חטא אדה"ר שעבד ע"ז, ולא די שלא תקן, אלא שגם עתה לא האמין בה' אלא עד שיצא אברהם מכבשן האש, כמ"ש ז"ל ולכן נשרף הרן באור כשדים. ואח"כ נתגלגל באהרן לתקן חטא הנזכר, ואדרבא חטא במעשה העגל, והוצרך ליהרג, והיה מן הראוי לו שימסור עצמו להריגה, כשקמו עליו הערב רב וא"ל קום עשה לנו אלהים, והוא טעה, כי חשב שהיה מספיק במה שהרגו את חור, שגם הוא משרש הבל כנזכר. וז"ס ויבן מזבח לפניו וארז"ל ויבן מזבח מן הזבוח לפניו, שהוא חור. ולכן נמנע, ולא מסר עצמו להריגה, וחטא בזה, ולא נתקן חטא זה, עד אוריה הכהן, כמו שיתבאר לקמן. ואמנם תחלה נתגלגל ביעבץ השופט, ואז חטא, שתמיד היה נודר נדרים כמ"ש ז"ל על פסוק ויקרא יעבץ לאלהי ישראל, ויאמר אם ברך תברכני, ולכן נתגלגל אחר כך בתולע בן פואה השופט, ונקרא תולע, ע"ש התולעת, שאין כחה אלא בפיה, ורמז בזה שבא לתקן ענין הנדרים שיצאו מפיו. ואז חטא באופן אחר, כמ"ש ז"ל על פסוק והוא יושב בשמיר בהר אפרים, כי קבע ישיבתו בעיר א', ולא היה מסבב כל המדינות לשפוט את העם, ועי"כ נמנעים העם מלבא אצלו לדין לפניו, מסבת טורח הדרך, ולכן נתגלגל אח"כ בשמואל הנביא, ותקן חטא הנזכר, וסבב כל המקומות לשפוט את ישראל, כנזכר בפסוק. ואז נתעברו בו נדב ואביהוא, הנקראים ירכי קשוט, דמתמן נביאים, וזכה לנבואה על ידם כנז"ל. וכאשר הוליד את אביה בנו, הוריש לו אביהוא, ונתגלגל בו, ולכן שמותיהם שוים. אבל נדב נשאר בשמואל, וז"ס ומשנהו אביה וגו'. פירוש, כי נדב נשאר בשמואל, ומשנהו שהוא אביהוא, משנה של שמואל, נתגלגל בבנו, ונקרא אביה. ואחר כך נפטר שמואל, ונתגלגל באביה בן ירבעם. וכמו שנאמר בשמואל ויספדו לו כל ישראל, כך נאמר באביה בן ירבעם, וספדו לו כל ישראל, יען כי נמצא בו דבר טוב, ואמרו במדרש איכה בזוהר, כי דבר טוב, הוא משיח בן יוסף שיצא ממנו. והטעם, כי הוא גלגול שמואל כנזכר:
ואחר כך חזר אהרן, ונתגלגל עוד באוריה הכהן מקרית יערים, ואז נהרג ע"י יהויקים המלך, ובזה נמחל לו ההריגה שנתחייב במעשה העגל כנזכר. ואמנם גם נדב ואביהוא נתגלגלו עמו אז באוריה הכהן, בסוד גלגול ממש, לפי שהם מתו על ידו, כנז"ל על פסוק ובאהרן התאנף ה'. ולכן נקרא אוריה ע"ש אהרן, כי הם דומים בשמותיהם. גם שניהם היו כהנים. ואע"פ שנתקן באוריה כשנהרג, ע"כ זה הנה גרם שנדב ואביהוא בניו המתגלגלים עמו שם נהרגו עמו בסבתו, ולכך הוצרך להתגלגל שנית:
בזכריה הנביא הכהן, חבירו של חגי ומלאכי. וגם אז נתגלגלו עמו בניו נדב ואביהוא בגלגול ממש. ולכן אוריה הכהן שבא לתקן חטאו של אהרן, נקרא כהן, לרמוז אל אהרן הכהן הראשון, אבל זכריהו שבא לצורך נדב ואביהוא, לא נקרא בשם כהן, אע"פ שהיה כהן, כמש"ה ואעידה לי עדים נאמנים, את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו. גם רמז ענין, כי באוריה לא הזכיר בן, אבל בזכריהו הזכיר בן, לרמוז כי אוריה האב, וזכריהו הבן שהם נדב ואביהוא בניו, והם העיקרים בזכריהו. אבל אהרן הכהן אביהם, עיקרו היה באוריהו. ולכן נקראים עדים נאמנים, לפי ששניהם נפש אחת כנזכר, וכל א' משניהם היו בו מגולגלים שני עדים, בחי' אהרן, ובחי' שני בניו. גם לכן אוריה נתנבא תוכחות, כיון שעדיין היה צריך ליהרג. אבל זכריהו נתנבא דברי נחמות ובנין בית שני כנזכר בספרו: