שירים (שאול טשרניחובסקי)/שירים/על המים

עַל הַמָּיִם / שאול טשרניחובסקי

I

הָלְאָה מְשׁוֹטָי! בָּא וּמְרַפְרֵף
צִלְצוּל נָעִים: עֵדֶר רוֹעֶה ...
סְעִיפֵי-סְלָעִים, סְעִיפֵי-תְּכֵלֶת,
אֲנִי רֹאֶה וְאֵינִי רֹאֶה.
 
וּמִנֶּגְדִּי בִּירַת קוֹסֵם,
דְּבִיר פִּלַּגְשָׁיו אֲשֶׁר אָהָב:
זָהָב נִמְתָּח עַל פְּנֵי רֹאשִׁי,
וּמִתַּחְתַּי יֻצַּע זָהָב.
 
זָהָב נוֹטֵף, שׁוֹתֵת, נִגָּר,
פּוֹרֵץ, עוֹלֶה וּבוֹלֵעַ
הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ ...
זָהָב בְּזָהָב טוֹב נוֹגֵעַ!
 
קוֹרֵץ מִכָּל רֻכְסֵי הָרִים,
סָגַר עַל כָּל גּוּשׁ וּבְלִיטָה,
נֶאֱחָז בְּצַמֶּרֶת בָּצִיר,
בַּת-צְחוֹק לוֹ מֵרְצוּעַת חִטָּה.
 
חָל עַל חוֹל הַיָּם בִּזְדוֹנוֹ,
נִתְקָל בְּשִׁבֲּלֵי-אֵבֶה –
וּלִרְסִיסִים אֲפוֹצְצֶנּוּ,
לִכְשֶׁאֶרְצֶה, לִכְשֶׁאֹבֶה.

II

– "עָלַי עֵינַיִךְ הַעִיפוֹת –
חֲלוֹמוֹת-פָּז עִטְרוּנִי,
וְאֵין לִשְׁמֹעַ, אֵין לִרְאוֹת,
מִבְּעַד מַסֶּכַת-זָהָב זֹאת
גַּעְגּוּעִים שֶׁעִוְּרוּנִי".
 
– אֶל לֵב הַיָּם פְּרָץ וַחֲתֹר,
פּוֹצְצֶנּוּ לְנִיצוֹצוֹת,
וִיהִי הַגַּל לְנִטְפֵי אוֹר,
לִמְטַר רְשָׁפִים וְלִמְקוֹר
נְגֹהוֹת-פָּז נְפוֹצוֹת.
 
– "עַל פַּלְגֵי זָהָב צַר לִי, צָר,
עַל חֲלוֹמוֹתַי חָסְתִּי:
כִּי אִם יִתְפּוֹצְצוּ, וְסָר
עֲנַן הַכְּשָׁפִים בָּם, וּכְבָר
עוֹלָמִי לִי הָרָסְתִּי".
 
– וְאִם חֲלוֹמְךָ פָּשַׁט, עָף,
שִׁירֶיךָ הֵם יָרִיעוּ.
– "אֵין אַנְקוֹר אֶל קַן אִמּוֹ שָׁב!
בִּנְגִינוֹת-גִּיל עַל גַּבֵּי כְּתָב
חֲלוֹמִי כְּבָר לֹא לִי הוּא".

II

מַגַּל-הַסַּהַר עוֹד טֶרֶם
נִתְקַע בְּנִקְרַת-הַצּוּר,
וְרֶטֶט קַל עָבַר בַּזֶּרֶם,
הִדְלִיק קִלּוּחַ דִּי-נוּר.
 
הִרְגִּישׁ בּוֹ סוּף – וְכִתָּה לְכִתָּה
לָחֲשָׁה: הִנֵּה הוּא בָּא!
נֶעֶנְתָה כִפָּה לְבִתָּהּ,
אֵבֶה רָם זָע וְלֹא זָע.
 
וּבְהַעֲבִיר חִפּוּשִׁית בַּחֹרְשָׁה
רִנָּה זוֹ, לָאַט כָּל בַּד,
עֵדָה שֶׁל צְלָלִים כְּבָר פֹּרְשָׂה,
נִבְהֲלָה דַמָּה לָעַד;
 
תַּאֲמִין וְלֹא תַאֲמִין הַבְּרִיאָה,
רֶגַע – וְיוּטַל הַפּוּר ...
וְהַסַּהַר עוֹד טֶרֶם הוֹפִיעַ
וְנִתְקַע בְּנִקְרַת הַצּוּר.

IV

אַף הֶגֶה קַל עָדַי לֹא בָא,
וְלֹא נָגְעָה יָד בַּיָּד, –
וּבְשׂוֹרַת פְּלָאִים הָיְתָה לִי
בַּמַּבָּט הָאֶחָד.
 
וּנְגִינוֹת גִּיל וַחֲלוֹמוֹת אוֹר
שָׁת הֶאֱהִיל עָלָי:
לִקְרָאתִי נִפְעָם, הוֹלֵם, שָׂשׂ
לֵב מָלֵא גִּיל, לֵב חָי.
 
וּנְגִינָה לוֹ לַלֵּב הַקָּט,
הַמְפַרְפֵּר וְהַשָּׂח,
וְחָרֵד הוּא וּמוֹדֶה הוּא:
אֲנִי שֶׁלָּךְ, שֶׁלָּךְ! ..

Lausanne

V

נִרְדָּם, חוֹלֵם הָאֲגָם
עָבִים בּוֹ נִבָּטִים.
 
סוּף לָאֵבֶה דוֹבֵר, שָׂח
דְּבָרִים מְפֹרָטִים.
 
מַעְיָן-פֶּלִי אוֹמֵר שִׁיר,
לַחַשׁ לוֹ וּלְהָטִים,
 
וּמְשַׁלֵּחַ גַּל בְּבִיב
קוֹצֵף וּבָרְהָטִים.
 
דָּגִים פְּזִיזִים, דְּגֵי-הָרְקָק,
פּוֹרְצִים – וְנִמְלָטִים;
 
מִנְיָן קָרֵב לָבָן צַח:
בְּנֵי-אַוָּזִים שָׁטִים –
 
פְּנֵי הַמַּיִם, רְאִי-הַפָּז,
נַעֲשִׂים קְמָטִים-קְמָטִים.

1904, Bas des Bioux