שירים (שאול טשרניחובסקי)/שירים/מות התמוז

מוֹת הַתַּמּוּז / שאול טשרניחובסקי

צְאֶינָה וּבְכֶינָה,
בְּנוֹת צִיּוֹן, לַתַּמּוּז,
לַתַּמּוּז הַבָּהִיר, לַתַּמּוּז כִּי מֵת!
הַיָּמִים הַבָּאִים יִהְיוּ יְמֵי עָנָן,
יְמֵי לִקּוּי נְשָׁמוֹת וּסְתָיו בְּלֹא עֵת...
 
עִם הָנֵץ הַחַמָּה
בַּבֹּקֶר הַבָּהִיר
נַשְׁכִּימָה לַחֹרְשָׁה שֶׁחָשְׁכָה מִשְּׁחוֹר,
לַחֹרְשָׁה הַחֲבוּיָה בַּחֲלוֹמוֹת וְרָזִים,
אֶל בָּמַת הַתַּמּוּז, אֶל בָּמַת הָאוֹר.
 
מַה מָּחוֹל נָחוּלָה
מִסָּבִיב לַבָּמָה,
מַה מָּחוֹל נָחוּלָה לַתַּמּוּז הַיּוֹם?
נֵימִינָה, נַשְׂמְאִילָה לוֹ שֶׁבַע וָשֶׁבַע,
נִקֹּדָּה, נִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ: שׁוּבָה הֲלוֹם!
 
נֵימִינָה, נַשְׂמְאִילָה
לוֹ שֶׁבַע וָשֶׁבַע.
אַךְ רֶגֶל יְשָׁרָה – וּלְאַט לְאַט יָד אֶל יָד!
וְנֵצֵא וּנְבַקֵּשׁ הַתַּמּוּז אַיֵּהוּ,
הַנְּעָרִים לְבַד וְהַנְּעָרוֹת לְבַד.
 
בְּרָאשֵׁי הַדְּרָכִים
בִּקַּשְׁנוּ הַתַּמּוּז, –
עַל אֵם דְּרָכִים שְׁקוּעוֹת בְּשֶׁמֶשׁ וָאוֹר.
הַנּוֹחוֹת לַלֵּבָב בְּשַׁלְוָתָן וְחֻמָּן,
הָאַנְקוֹר שָׁם מַפְלִיג, טוֹבֶלֶת הַדְּרוֹר;
 
בְּמִשְׁעוֹל צַר נִמְתַּח
בֵּין קָמָה וְקָמָה
זָרוּעַ קִמְשׁוֹנִים וּפֶרֶג הַבָּר,
עַל שְׂפַת מַעְיָנוֹת וּשְׂדוֹת אַגְמוֹן מְרַשְׁרֵשׁ,
בִּמְקוֹם שָׁם סוּף רַעֲנָן וּקְנֵה אָבִיב שָׁר;
 
לַנַּחַל יָרַדְנוּ,
עָבַרְנוּ בַּבְּקָעוֹת,
בַּשִּׂיחִים, בַּחֲרִיצִים וּבְגֵיא בִּן-עֲדוֹר...
הָרוּחַ הַמְּשַׁטָּה בִּדְשָׁאִים, עֲנֵנוּ!
הַתַּמּוּז רְאִיתֶם – הַקּוֹרֵא, הַתּוֹר?
 
בִּקַּשְׁנוּ הַתַּמּוּז...
בַּסְּבָךְ בַּשַּׁלֶּכֶת,
בְּיַעֲרוֹת גֹּפֶר, בִּמְסִבּוֹת הָאוּג,
פֶּן יִישַׁן, פֶּן יָנוּם לִקְטָרְתּוֹ שֶׁל אֶרֶז,
לְרֵיחוֹת פִּטְרִיּוֹת מִצְטָּרְפוֹת לְחוּג.
 
בִּקַּשְׁנוּ הַתַּמּוּז –
וְלֹא מְצָאנוּהוּ!
עָלִינוּ בַּגֶּבַע, יָרַדְנוּ לַגָּיְא,
יָצָאנוּ בְּעִקְבוֹת כָּל רָז וְכָל פֶּלֶא,
כָּל מָקוֹם, אֲשֶׁר אֱלֹהִים חַיִּים בּוֹ.
 
רָאִינוּ: הַסְּבָךְ
וְהָאֲשֵׁרָה – עֵץ בָּעֵר,
תַּעֲלוּמוֹת הַחֹרְשָׁה – לְמַאֲכָל לָאֵשׁ...
אַךְ שַׁוְעַת אֶפְרוֹחִים שֶׁבִּטְנָם רְעֵבָה
מִסָּבִיב לַבָּמָה, וְהַבָּמָה – גַּל שֵׁשׁ.
 
וְעַל אַשְׁדּוֹת הַנְּחָלִים,
אֲשֶׁר שָׁם אָמַרְנוּ:
אַךְ רוּחוֹת מְסַפְּרוֹת בְּמַאֲמַר אַשָּׁף, –
חֲרִיקָה וּשְׁרִיקָה לְאַגְמוֹן, שֶׁיָּבֵשׁ
עַל שָׁרְשׁוֹ בַּשָּׁרָב, הַקַּיִץ כִּי שָׁב.
 
וְלֹא נִמְצְאוּ עִקְּבוֹת
כָּל שֵׁדוֹת בַּכָּרִים,
וּפָסַק קוֹל צַחֲקָן עִם רָזֵי הַגַּל;
הַכָּר – מִרְעֵה בָּקָר, וּתְיָשִׁים יְרַקְּדוּ
אֶל שִׁקֲתוֹת הַמַּיִם עִם בֹּקֶר רְווּי טַל.
 
צְאֶינָה וּבְכֶינָה,
בְּנוֹת צִיּוֹן, וּרְאִיתֶן
אֶת צַעַר הָעוֹלָם הַשָּׁרוּי בְּלֹא נֵס,
אֶת צַעַר הָעוֹלָם, לִקּוּיֵי נִשְׁמָתוֹ:
הַתַּמּוּז הַבָּהִיר, הַתַּמּוּז הֵן מֵת .
 
מיכאילובקה 1909