שירים (שאול טשרניחובסקי)/ראי אדמה/פרק באנטומיה

פֶּרֶק בַּאֲנָטוֹמְיָה / שאול טשרניחובסקי

יֶשְׁנָן חָכְמוֹת-מְלָכוֹת וְיֶשְׁנָן שְׁפָחוֹת, כַּיָּדוּעַ.
אַשְׁרֵי הַנִּשְׁמָע לַמַּלְכָּה, וְאוֹי לוֹ לַבּוֹחֵר בַּשִּׁפְחָה,
אַף-עַל-פִּי שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לוֹ לָעוֹלָם בְּלֹא זוֹ וּבְלֹא אֵלֶּה.
 
בֹּשֶׁת כִּסַּתְנִי וּכְלִמָּה בִּפְנֵי מְיֻדָּעַי וְרֵעַי,
אֵלֶּה שֶׁפָּנוּ לְמַלְכָּה, כְּלוֹמַר לַפִּילוֹסוֹפְיָה,
בֵּין הַדְּבֵקִים בְּווּנְדְט וּבֵין הַמְנַסְּחִים כְּקוֹיגֶן,
בֵּין הַדּוֹגְלִים בְּזִימֶל וְתַלְמִידָיו שֶׁל קוּנוֹ, שֶׁל פִישֶׁר;
אוּלָם אָנֹכִי... אֲנִי... הֵן כָּרוּךְ אַחַר הַשִּׁפְחָה,
אוּלַי הַכְּעוּרָה בֵּינֵיהֶן וְהַמְּזֹהֶמֶת בְּכֻלָּן,
יַעַן אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ פֶּרֶק בְּהִלְכוֹת נִתּוּחַ.
 
יֶשְׁנוֹ יֹפִי בָּעֶצֶם, נוֹי נִפְלָא וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי
אִישׁ אֲשֶׁר אוֹתוֹ לֹא יָבִין, יֹפִי הַבָּא מִתּוֹךְ שִׁכְלוּל
כָּל פְּעֻלּוֹתֶיהָ, לְרַבּוֹת כָּל-תְּנוּעוֹתֶיהָ הַגְּמִישׁוֹת,
אֲשֶׁר הִכְרִיזוּ עֲלֵיהֶן אַרְבָּעִים הַדּוֹרוֹת, בְּטֶרֶם
חִבְּלוּ אוֹתָן וּרְקָמוּן אִמָּהוֹת-הַבֵּיצָה הַקְּטַנָּה.
אֵין לְךָ בִּנְיָן לַיֹּפִי, אֵין לַבִּירִינְתִּים כְּאוֹתוֹ
בִּנְיַן-רִבּוֹאוֹת-הַתָּאִים, הַמְּשַׁמְּשִׁים בּוֹ קִנִּים צְנוּעִים
לְבוֹנֵי-הַגֶּרֶם^[1] הַנָּבוּב עַל כָּל נְקֻדּוֹת-הִתְגָּרְמוּת^[2]
תַּבְנִית הַקְּשָׁתוֹת הַשְּׁלוּבוֹת, שֶׁנִּתְקְלוּ אַחַת בַּשְּׁנִיָּה,
עוֹטְרוֹת הַקָּנֶה הֶחָלוּל וּסְמוּכוֹת לַקְּצָווֹת^[3] הַשְּׁנַיִם –
מְקוֹמוֹ שֶׁל קִבּוּל פְּעֻלָּה, בּוֹ עֶצֶם גּוֹבֶלֶת בְּעֶצֶם –
גְּמַר-שִׁכְלוּל-בִּנְיָן, וּבִנְיָן שֶׁל אַדְרִיכַלִּים מַקְסִימִים.
אָכֵן, אִלּוּ רָצִיתִי, הָיִיתִי גַּם מֵבִיא הַסְכָּמוֹת
אַף לַשִׁפְחָה הַלֵּזוּ, שֶׁאֵינָהּ כָּל-כָּךְ מְכֹעֶרֶת.
כַּמָּה וְכַמָּה מֵאַנְשֵׁי-הַשֵּׁם הָיוּ כְּרוּכִים אַחֲרֶיהָ!
[מִדָּה יְדוּעָה מִכְבָר, שֶׁאֲחָזוּ בָּהּ מִן הַשְּׁפָחוֹת:
לִהְיוֹת לָאו-דַּוְקָא מְכֹעָרוֹת גַּם מִן הַגְּבֶרֶת בַּבָּיִת].
יֵשׁ לִי רְשִׁימָה אֲרֻכָּה שֶׁל כַּמָּה וְכַמָּה גְאוֹנִים,
אֲשֶׁר עָסְקוּ גַּם הֵם בְּחָכְמַת-נִתּוּחַ בִּשְׁעָתָם;
אֶלָּא כְּבָר דָּרְשׁוּ חֲזַ"ל: אֵין מְבִיאִים רְאָיָה מִשּׁוֹטִים
(גּוֹיִם כְּגֵּיטֶה וְדַה-וִינְטְשִׁי...); וְאוּלָם כָּל זֶה אַךְ לְמוֹתָר.
מִי לָנוּ גָדוֹל מִדָּוִד מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל!! מָשִׁיחַ,
לִכְשֶׁיָּבוֹא, אַף הוּא יִהְיֶה בֶּן-דָּוִד, כְּלוּם לֹא כָךְ?
מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, נְעִים-זְמִירוֹת –
יַעֲקֹב וְכֻלֵּיהּ וְכֻלֵּיהּ, – הוּא הָיָה מְנַתֵּחַ בְּדוֹרוֹ:
"יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת בְּשָׁפִיר וּבְשִׁלְיָה"; וּמִי עוֹד כָּמוֹהוּ
אֲשֶׁר הֵיטִיב לָדַעַת לִפְרָטֵי-פְרָטֶיהָ הַחָכְמָה.
כֵּיצַד שׁוֹפְכִים הַדָּם, בַּגָּלוּי וְכֵן גַּם בַּסֵּתֶר,
תּוֹךְ כְּדֵי רְמִיזָה לְעֶבֶד – כֶּלֶב נִרְצָע לִבְעָלָיו,
דְּמֵי-בְנֵי-אִשָּׁה, שֶׁמִּלְּטָה אֶת נַפְשׁוֹ מֵחֶרֶב-אָבִיהָ,
דָּם-בְּנֵי-אָדָם, שֶׁנִּשְׁבַּע לוֹ: "לֹא לְהַכְרִית אֶת זַרְעוֹ"
(צַדִּיק נוֹקֵם אֶת – גִבְעוֹן!) לְרַבּוֹת הַדָּם אֵין לוֹ שׁוֹחֵר,
"לָשִׂים אֶל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה", אוֹ בְּיָד שֶׁל מוֹקִיעִים,
לָשִׂים אָדָם "בַּמְּגֵרָה וּבַחֲרִיצֵי-הַבַּרְזֶל",
גַּם "בְּמַגְזְרוֹת-בַּרְזֶל וְהַעֲבֵר אוֹתָם בַּמַּלְבֵּן",
כָּךְ: "מְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת וּשְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית".
 
אוּלָם בַּיָּמִים הָהֵם שָׁמַעְתִּי חֶרְפָּתִי וָאֶדֹּם.
בּוֹשׁ וְנִכְלָם הָיִיתִי בִּפְנֵי מְיֻדָּעַי וְרֵעַי –
עַד שֶׁזָּכִיתִי וְרָאִיתִי, כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר תֵּצֵא תּוֹעֶלֶת
גַּם מִמְּנֻוֶּלֶת הַלֵּזוּ, פּוֹשֶׁטֶת-נְבֵלוֹת בָּרַבִּים;
עַד שֶׁהִגַּעְתִּי וְאָמַרְתִּי, לְאַחַר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה:
אָכֵן, מַה-טּוֹב וּמַה-נָּעִים, אֲשֶׁר יָצַקְתִּי לְפָנִים
מַיִם עַל יַד-פְּרוֹפֶסּוֹרִים, מִגְּדוֹלֵי-הַדּוֹר בְּיָמֵינוּ,
דַּוְקָא מְנַתְּחִים, חֵי אֵלִי! וּמַעֲשֵׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:
 
יֵשׁ לִי הַתָּרַת-נְשִׁיקָה לְגַבֵּי כַּף-יָד אַחַת קְטַנָּה.
אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לְהַמְּנַשֵׁק, שׁוּב אֵינוֹ
מַבְחִין בֵּין כַּף יָד לְיָד, בֵּין מַרְפֵּק-חֲמוּדוֹת לְגֹּבַהּ-
שֶׁכֶם נִפְלָאָה וְרַכָּה וְכֻלֵּיהּ וְכֻלֵּיהּ, עַד גְּמִירָה...
דְּבָרִים בֵּינוֹ לְבֵינָהּ! הַדְּבָרִים עַתִּיקִים, יְדוּעִים.
דֶּרֶךְ בַּנָּשִׁים לִי כָּךְ: מְגַלֶּה טֶפַח וּמְנַשֵּׁק טְפָחַיִם.
כָּכָה גַם אַתָּה עֲשֵׂה! "כִּמְּתֻקָּנִים בָּהֶם" הֲלֹא נֶאֱמַר.
 
וְהָיָה גּוֹרָלְךָ לְהַטּוֹת אֶת יָדְךָ אֶל גְּבוּל-מֶמְשְׁלוֹתֶיךָ,
אֲשֶׁר תִּלְכֹּד וְתִירַשׁ בְּפִיךָ וּבִשְׂפָתֶיךָ.
וְיָצָא הַגְּבוּל אֶל-מִתַּחַת הַסַּנְטֵר^[4] הַנֶּחְמָד וְיָרַד
לְמִגְדַּל-הַצַּוָּאר הַזָּקוּף וְעַד לִפְנֵי חֲרִיץ-הַחֲנִיקָה^[5],
מְקוֹם שָׁם חֻבְּרוּ עֶצֶם-הֶחָזֶה^[6] וּקְצוֹת שְׁתֵּי הַכְּתֵפוֹת^[7],
מָקוֹם נֶחְמָד מְאֹד, חֲטִיבָה תַּמָּה, כַּנֶּאֱמַר.
וְעָבַר הַגְּבוּל אֶת הַכִּתְפָה הַדַּקָּה לְיָד מְלַטֶּפֶת,
בּוֹלְטָה וְלֹא-בּוֹלְטָה וּמְשַׁמְּשָׁה דֹּפֶן לְבִנְיָן שֶׁל חָרִיץ,
הוּא "הֶחָרִיץ שֶׁמִּמַּעַל-לַכִּתְפָה"^[8], הֵיכַל הַחֲרִיטוֹת*
נָאֶה בְּצִמְצוּמוֹ וַאֲשֶׁר, אִם יִתֵּן לוֹ אֵל אֶת הַבְּרָכָה,
וְהָיָה מָלֵא כַּיָּם שִׁירָה, וְהָיְתָה בּוֹ יוֹתֵר
מִשֶּׁיֶּשְׁנָהּ בְּכָל שִׁירָיו שֶׁל פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי הַמְשׁוֹרֵר.
וְיָרַד מַטָּה הַגְּבוּל וְנָסַב אֶל-גֵּא בֵּין-הַדַּדִּים,
וְעָלָה אֶל גִּבְעוֹת מוֹר נוֹזֵל וְתָאַר הַגְּבוּל אֶת הַגְּבָעוֹת,
אֲשֶׁר בָּרָא בִּנְשִׁיקָה לְהַרְבּוֹת נְשִׁיקוֹת בָּעוֹלָם.
וְנָסַב מַעְלָה וּמַעְלָה וְעַד – בּוֹאֲכָה רֹאשׁ-קְנֵה-הַזְּרוֹעַ,
וְעָבַר עַל מַצַּע הַקְּטִיפָה הַחַיָּה, וְעָבַר אֶל כֶּתֶף
חֶמֶד עֲגֻלָּה וּמְגָרָה, וְעָלָה אֶל פְּנֵי הַמַּפְרֶקֶת^[9]
קוֹרֵאת לִנְשִׁיקָה, מַדְּשִׁיאָה הַשַּׂעֲרָה הָרַכָּה מוֹךְ-מֶשִׁי.
וְעָבַר הַגְּבוּל מֵרֹאשׁ-חוּלְיָה, הִיא הַבּוֹלֶטֶת^[10], וְיָרַד
אֶל-בֵּין הַשְּׁכָמוֹת^[11] וְרִמְזֵי-הַחוּלְיוֹת^[12] יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה
וְתָאַר הַגְּבוּל אֶת הַגַּב הַגָּמִישׁ, וְהָיוּ תּוֹצְאוֹתָיו
עֵמֶק אֲצִילָה^[13] מַצְנִיעָה, הִיא קִרְיַת-שְׂעָרוֹת רֵיחָנִית.
וְעָלָה הַגְּבוּל רֹאשׁ-הַכָּתֵף וְיָרַד אֶל קְנֵה-הָאֶזְרוֹעַ,^[14]
עַמּוּד עָדִין, כְּלִיל-תִּפְאֶרֶת, וְסָבַב עַד פְּנֵי הַקִּבּוֹרֶת^[15]
נָאַת הָאוֹן בְּצִמְצוּמוֹ, חֲטִיבָה תַּמָּה וּשְׁלֵמָה,
וְסָבַב פּוֹנֶה לַמַּרְפֵּק^[16] הַמְּעֻגָּל רַכּוֹת וְתָאַר
גֵּיא בֵּין הַקָּנִים וְהַזְּרוֹעַ, הַמָּקוֹם הַמּוּכָן לִנְשִׁיקוֹת.
זוֹ הִיא נַחֲלָתְךָ, וְלָקַחְתָּ אוֹתָהּ מִיַּד הַנֶּחֱמָדָה
בְּפִיךָ וּבְאֶצְבְּעוֹתֶיךָ – נַחֲלַת קְטִיפָה וְאַטְלַס
מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ עוֹד בִּהְיוֹתֵנוּ בַּחֶדֶר:
"הִנֵּה הָאֱלֹהִים (שְׁמַע) מֵבִיא אוֹתְךָ לְאֶרֶץ
זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ..." וּבָאוּ, נִתְקַיְּמוּ הַדְּבָרִים.
אוּלָם אֲנִי לֹא בְּהָא... אֲנִי אַךְ בִּנְטִילַת-יָדַיִם.
 
יֵשׁ לִי הַתָּרַת-נְשִׁיקָה לְגַבֵּי כַּף-יָד אַחַת קְטַנָּה,
צֶחָה, חֲטִיבַת-אֳמָנִים. וְלָהּ אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַוְּרֻדּוֹת
דַּקּוֹת, אֲרֻכּוֹת, וְנָאוֹת, וּנְבוֹנוֹת-נְבוֹנוֹת לְהַפְלִיא!
יֵשׁ לָאֶצְבָּעוֹת פַּרְצוּפָן: זוֹ גַּסָּה, זוֹ טִפְּשִׁית, זוֹ דַלָּה,
וְיֵשׁ גַּם צִפּוֹרֶן מַוְרִידָה וּמַעֲשֵׂה-שָׁקֵד מָאֳרֶכֶת.
וַרְדוּת זוֹ מִשֶּׁלָּהּ וּשְׂרַק כָּל-שֶׁהוּא מִן הַמַּכְחוֹל.
אֵין לְךָ יֹפִי הָעוֹלֶה עַל מֶזֶג שֶׁל טֶבַע וָאֳמָנוּת!
אוֹתָהּ הַתָּרַת-נְשִׁיקָה: "יִשַּׁק יִשַּׁק, יְלַטֵּף יְלַטֵּף!"
בַּעֲווֹנוֹתַי הָרַבִּים נְשִׁיקָה רַק אַחַת... נוּ, מֵילָא...
אוֹתָהּ כַּף-יָד, וְלֹא פֵּרַשׁ: מַה-זֶה כַּף-יָד, הֱוֵי אוֹמֵר:
כָּל אוֹתָהּ יָד, נֶחֱמָדָה וּקְטַנָּה, עַל פִּרְקָהּ וְעַל קִרְבָּהּ.
כְּלוֹמַר, עַל כָּל-עַצְמוֹתֶיהָ (אַחַת מֵהֶן לֹא נֶעְדָּרָה) –
פָּסוּק מְפֹרָשׁ בַּבִּיבֶּל (הַכְּתִיב אַחֵר, אוּלָם הַקְּרִי הוּא)
לוֹמַר לְךָ: כָּל נְשִׁיקָה תִּהְיֶה שֶׁל שָׁלֹשׁ נְשִׁיקוֹת.
לֹא אָמַרְנוּ כַּף-יָד אֶלָּא כְּשֶׁיֵשׁ בָּהּ (כַּמּוּבָן)
שֹׁרֶשׁ^[17], מַסְרֵק^[18] שֶׁל יָד וְאֶצְבָּעוֹת^[19] מוּנָחִים לְפָנֶיךָ.
שֹׁרֶשׁ – אַחַת, מַסְרֵק – שְׁתַּיִם וְאֶצְבָּעוֹת – שָׁלֹשׁ
וְנֶאֱמַר: עַל כָּל עַצְמוֹתֶיהָ – אַחַת מֵהֶן לֹא נֶעְדָּרָה.
 
כַּמָּה בְּשָׁרְשָׁהּ שֶׁל יָד? – סְפִינָה^[20], לְבָנָה ^[21] וּמְשֻׁלָּשׁ,^[22]
קִטְנִית^[23] מְרֻבַּת-קְצָווֹת גְּדוֹלָה ^[24], מְרֻבַּת-קְצָווֹת
קְטַנָּה^[25], פִּיקָן^[26], אוֹנְקָלִי^[27] – שְׁנֵי טוּרִים בַּשֹּׁרֶשׁ הָאֶחָד:
סְפִינָה – אַחַת, לְבָנָה – שְׁתַּיִם, מְשֻׁלָּשׁ – שָׁלֹשׁ,
 קִטְנִית – אַרְבַּע, מְרֻבַּת-קְצָווֹת גְּדוֹלָה – חָמֵשׁ,
מְרֻבַּת-קְצָווֹת קְטַנָּה – שֵׁשׁ וְהָאוּנְקָלִי – שֶׁבַע,
פִּיקָן – שְׁמוֹנֶה, אֱמֹר: שְׁמוֹנֶה נְשִׁיקוֹת בַּשֹּׁרֶשׁ.
כַּמָּה אֶצְבָּעוֹת בַּיָּד? אֶצְבַּע^[28], קְמִיצָה^[29], אֲגוּדָל^[30],
זֶרֶת^[31] וּצְרֵדָה^[32], שֶׁהֵן חָמֵשׁ נְשִׁיקוֹת נוֹסָפוֹת.
אָמְרוּ: מִנַּיִן שֶׁכָּל נְשִׁיקָה וּנְשִׁיקָה בְּאֶצְבַּע
תִּהְיֶה שֶׁל שָׁלֹשׁ נְשִׁיקוֹת? שָׁלֹשׁ מַעֲרָכוֹת^[33] בְּאֶצְבַּע,
שָּׁלֹשׁ מַעֲרָכוֹת לְאַרְבַּע, וְיוֹצֵא מִכְּלָלָן אֲגוּדָל,
אֲשֶׁר אֵין לוֹ אַךְ שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ, אִם נִטַּל מִמַּסְרֵק,
וְנֹאמַר – אַרְבַּע בַּמַּסְרֵק [הָרוֹצֶה יָבוֹר כִּרְצוֹנוֹ],
עוֹד אַרְבַּע-עֲשָׂרָה נְשִׁיקוֹת, הַזּוֹכָה יִּזְכֶּה וְיוֹסִיף.
 
הוֹי יָדַיִם – יָדַיִם! יָדַיִם עֲנֻגּוֹת, עֲדִינוֹת...
צַחוֹת וּשְׁזוּפוֹת... אֲרֻכּוֹת וְדַקּוֹת... שׁוֹבְבוֹת וּצְנוּעוֹת...
תְּמִימוֹת... זְעִירוֹת... מַשְׁקִיטוֹת... יָדַיִם יְדֵי-רַחֲמָנִיּוֹת...
זְרִיזוֹת... חֲמִימוֹת... עֲצֵבוֹת... מַרְעִידוֹת מֵאֹשֶׁר בְּשֶׁפַע...
וְכֻלָּן-וְכֻלָּן חֲמוּדוֹת! וְכֻלָּן כְּכֻלָּן – חֲבִיבוֹת!
אוֹהֲבוֹת, רְווֹת-גַּעְגּוּעִים, וּמְסוּרוֹת, מַרְגִּיעוֹת-מְנַחֲמוֹת,
רַכּוֹת-נִכְנָעוֹת, מִתְמַסְרוֹת בִּזְרוֹעוֹת, בְּיָדִי הַחֲזָקָה,
כָּל אֵלֶּה שֶׁחִבְּבוּ לְסַלְסֵל בְּתַלְתַּלַּי, בְּמַחְלְפוֹת-רֹאשִׁי –
קְוֻצּוֹת עַרְמוֹנִים-כֵּהִים, הַיּוֹרְדוֹת עַל כְּתֵפַי הַצְּעִירוֹת,
בְּתַלְתַּלֵּי-גֶּבֶר, שֶׁזָּרְקָה בּוֹ שֵׂיבָה בַּכִּירָה אֶת חָרְפָּהּ
בְּשֶׁפַע טַבָּעוֹת-טַבָּעוֹת בְּגַּלֵּי-שַׂעֲרוֹתַי הַמַּמְרִים,
לוֹטְפוֹת אֶת חָזִי הַמְּקֻמָּר וּמְחַבְּקוֹת צַוָּארִי הַגָּמִישׁ.
הוֹי, הוֹי, יָדַיִם, יָדַיִם! אַיְכֶן, אַיְכֶן, חֲבִיבוֹת?
בְּדֶרֶךְ מִי-יֵדַע, בִּנְתִיבוֹת-עוֹלָמוֹת רְחוֹקוֹת וּקְרוֹבוֹת?
תְּהִי בִּרְכַּת-שַׁדַּי עֲלֵיכֶן, וּכְלִמַּת-הַזִּקְנָה לֹא-תֵּדְעוּ,
לִהְיוֹת מַרְעִידוֹת בְּרָזוֹן וּמַצָּע לְרֶשֶׁת שֶׁל קְמָטִים,
עוֹמְדוֹת עַד-קִצָּן בְּיָפְיָן וּרְווּיוֹת טַל-זִכְרוֹן-אַהֲבָתָן,
כְּרֻכְסֵי-הָאַלְפִּים הַוְּרֻדִּים מֵאוֹר-אַחַר-שְׁקִיעָה שֶׁל חַמָּה.
 
הִנֵּה אֲנִי אֶפִּיקוֹרוֹס וְדָשׁ בַּעֲקֵבַי עֲבֵרוֹת;
שׁוֹמֵר כָּל-מִצְוָה אֵינֶנִּי, אַךְ יֵשׁ לִי חֲבִיבוֹת, לְמַלֵּא
דִּבְרֵי-הַכָּתוּב: "גַּם פּוֹשְׁעֵי-יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים כָּרִמּוֹן
מִצְווֹת". הֲרֵי אֲנִי זָהִיר בַּמִּצְוָה: וְנָשַׁקְתָּ לָאִשָּׁה –
קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה. וְהִנֵּה עַרְבּוּבְיָה גְּדוֹלָה שׂוֹרֶרֶת
עוֹד אֶצְלֵנוּ בְּנִדּוֹן הַנָּחַת-הַשֵּׁם בַּנִּתּוּחַ.
בְּעֶטְיָהּ שֶׁל אוֹתָהּ עַרְבּוּבְיָה לֹא אֵצֵא הַמִּצְוָה, חָלִילָה.
פַלַנְכְּס – הַמַּעֲרָכָה, זֶה יְכַנֶּנָּה "הַגָּלִיל"
יֵשׁ מְתַרְגֵּם "הַחוּלְיָה", וּשְׁלִישִׁי קוֹרֵא לָהּ "בֹּרֶג".
מִי מֵהֶם צָדַק, חֵי-נַפְשִׁי, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ עַד עַכְשָׁיו,
עַד שֶׁפָּסְקוּ הֲלָכָה בְּוַעַד-הַלָּשׁוֹן בָּאָרֶץ.
אַךְ כְּדֵי לָצֵאת אֶת כֻּלָּם אֲנִי אֵין לִי בְּרֵרָה אַחֶרֶת
אֶלָּא לְנַשֵּׁק לְפִי כֻלָּם, כְּדֶרֶךְ יְרֵאִים מַנִּיחִים
תְּפִילִין שֶׁל רַשִׁ"י וְשֶׁל תָּם (וְקַל וָחֹמֶר בִּנְשִׁיקוֹת):
"גָּלִיל", "בֹּרֶג", וְ"חוּלְיָה", וְ "הַמַּעֲרָכָה" – רְבִיעִית,
אִמְרִי מֵעַתָּה, יַקִּירָה, שֶׁכָּל נְשִׁיקָה וּנְשִׁיקָה
תִּהְיֶה שֶׁל אַרְבַּע נְשִׁיקוֹת לָצֵאת יְדֵי כָל הַדֵּעוֹת.
אֶפֶס עוֹד עָקָה! מִהְיוֹתִי מְבֻלְבָּל מֵרִבּוּי שֶׁל שֵׁמוֹת,
אוּלַי אֲנִי לֹא דִּקְדַּקְתִּי בְּמִסְפָּר (חַס וְחָלִילָה!)
אָנוּס אָנֹכִי עַל-כָּרְחִי לַחֲזוֹר שׁוּב עַל הַמִּנְיָן.
לְאַחַר יֵאוּשׁ-בְּעָלִים הֵן זוֹכִים גַּם מִן הַהַפְקֵר.
כַּמָּה וְכַמָּה נְשִׁיקוֹת בִּזְכוּת אֲנָטוֹמְיָה קִבַּלְתִּי!
 
וְהָיָה בְּאַחֲרִית-הַיָּמִים וְהָיוּ וְקָמוּ הַדְּבָרִים!
פִּתְאֹם לְפֶתַע יָבוֹאוּ, וְרוֹאֶה לֹא רָאָה, לֹא הִבִּיט,
חוֹזֶה עֲלֵיהֶם לֹא חָזָה וּנְבִיאִים עֲלֵיהֶם לֹא נִבְּאוּ –
וְנִפְקְחוּ עֵינֵי בְנֵי-נְבִיאִים וּבְנֵי-הַחֲכָמִים, וְרָאוּ
בָּרוּר, וְיָפֶה וְהֵיטֵב, בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה כֵּן יִרְאוּ:
חַיָּה מְחַזֶּרֶת (וְשׁוּב) עַל אַכְסַנְיָה שֶׁלָּהּ: עַל לֵב-אָדָם.
חַיַּת הָאָדָם הַפֶּרֶא, שֶׁהִיא הַנּוֹרָאָה בַּחַיּוֹת:
זוֹ הַטּוֹרֶפֶת לְפִיהָ, לִשְׁעַת-רַעֲבוֹנָהּ נִכְנָעַת,
וְזוֹ מִתּוֹךְ שִׁיטָה וְתָכְנִית, כְּמִצְוַת-עֶקְרוֹנִים הֶגְיוֹנִית.
בֻּטֹּל יְבֻטְּלוּ חֲלוֹמוֹת כָּל חוֹלְמֵי הַיֹּשֶׁר וְהַצֶּדֶק,
אֲשֶׁר חֲלַמְתֶּם בְּ"אֶרֶץ הַמְּשׁוֹרְרִים וְהַפִּילוֹסוֹפִים",
אֲשֶׁר רְאִיתֶם בְּנֹגַהּ הָאָדָם הָעֶלְיוֹן הַגָּדוֹל.
וְנִבְהֲלָה עֵינְכֶם לְמַרְאֶה הָרַעַל הַקַּר, הַמְּפַעְפֵּעַ
בְּחֶבְיוֹן וְרִידֵיהֶם הַשּׁוֹפְכִים אֶת דְּמֵיהֶם הַנִּרְפִּים
דְּמֵי בּוּלְבּוּס,
דָּמִים הַשּׁוֹמְרִים מוֹרֶשֶׁת דְּמֵי-בְּנֵיהֶם שֶׁל שׁוֹחֲטִים
בְּנֵי-שׁוֹחֲטִים,
כָּל יְמוֹת דּוֹר-הַצַּלְבָּנִים, בְּמַחֲשַׁכֵּי יְמֵי-הַבֵּינַיִם
יְמוֹת "הַמַּגֵּפָה הַשְּׁחוֹרָה", "חַי פוּרוֹר טֶבְטוֹנִיקוּם^[34]"
לְעוֹלָם!
לִבִּי, לִבִּי לָכֶם! הֲיֵשׁ עוֹד מַכְאוֹב כְּמַכְאוֹבְכֶם?
קוּמוּ וּנְקוֹנֵן הַקִּינָה הַגְּדוֹלָה, הַמָּרָה בַּקִּינוֹת,
"אֵיכָה" חֲדָשָׁה עַל חָרְבַּן עוֹלָמוֹת שֶׁל מְתַקְּנֵי עוֹלָמוֹת
"אַיֶּכָּה" חֲדָשָׁה עַל עָמְדְכֶם פִּתְאֹם עֵרֻמִּים מִמַּשָּׂא-
נֶפֶשׁ, מְרֻמִּים מִדַּעַת, בְּאֹפֶן כֹּה טִפְּשִׁי, אִוַּלְתִּי.
 
אֶלָּא – חֲזַק וֶאֱמָץ! כִּי מִי זֶה לֹא רִמָּה אוֹתָנוּ?!
נָשִׁים חֲמוּדוֹת-לִבֵּנוּ [רָאִינוּ בָּהֶן חָזוּת-הַכֹּל],
שֶׁאֻמָּנוּתָן בְּכָךְ, סַרְסוּרִים לִדְבָרִים שֶׁל קְדֻשָּׁה,
סוֹחֲרִים בְּקָדְשֵׁי-הָאֻמָּה, מַשְׁמִינִים מִדְּמֵי-הַחֲלוּצִים,
 
תּוֹפְשֵׂי-רְוָחִים מִשֶּׁבֶר אֲחֵיהֶם הַנְּתוּנִים בַּצָרָה,
חֶמְדַּת-הַדּוֹר וְתִפְאַרְתּוֹ – בְּחִירֵי-הָעָם, כְּבַיָּכוֹל,
כּוֹאֲבֵי מַכְאוֹב-הָאֻמָּה, הַבָּאִים עַל שְׂכָרָם בִּשְׁעָתָם...
הוֹי, מִי לֹא רִמָּה אוֹתָנוּ? – נוּ, מֵילָא... עוֹד אֶחָד, עוֹד שְׁנַיִם
 
נִפְסַח עֲלֵיהֶם בְּבוּז, כִּי סוֹף-אִידֵאַל לְנַצֵּחַ!
רִמְּתָה הַשִּׁירָה הַקְּדוֹשָׁה, רִמְתָה הַתַּרְבּוּת הַגְּבוֹהָה
אוּלַי לֹא תְרַמֶּה הָאַחַת – הַחָכְמָה מַדָּעֵי הַטֶּבַע.
 
וְהָיוּ דִבְרֵי הַשִּׁיר הַזֶּה לְעֵדוּת נֶאֱמָנָה
לַאֲשֶׁר נוֹאַשׁ מֵחַיִּים טוֹבִים, כִּי אָמַר בְּלִבּוֹ:
אָכֵן, מַר וּמַר לָנוּ. וְלָמְדוּ לָדַעַת הָעִקָּר:
לֹא שֶׁנִּפָּגֵשׁ בַּטּוֹב, אֶלָא שֶׁנֶּחְכַּם לְהוֹצִיא
תָּמִיד יָקָר מִזּוֹלֵל, מִמַּר נוֹצִיא מָתוֹק (רְאֵה שִׁירִי!).
וְשֵׁנִית, הוּא מַה שֶׁאָמַרְתִּי: מַה-טּוֹב וּמַה-נָּעִים, כִּי לְפָנִים
מַיִם יָצַקְתִּי עַל-יַד פְּרוֹפֶסּוֹרִים, מֵהֶם מְפֻרְסָמִים,
יִרְאוּ מְנַתְּחִים וְיִשְׂמָחוּ, תַּלְמִידֵי הָרוֹפְאִים – וְיַעֲלֹזוּ,
וְעֵינֵי-הַפִּילוֹסוֹפִים רוֹאוֹת וּנְמַקּוֹת מִקִּנְאָה.
 
פיכטנגרונד (ברלין) – תל-אביב 1930 – 1933

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.

הערות שוליים

1. Osteoblasten
2. Pundtum ossificationis
3. Epiphysis
4. Menta
5. Fosa jugularis
6. Sternum
7. Claviculae
8. Fossa Superaclavicularis
9. Nucha
10. Vertebra prominens
11. Scapula
12. Vertebrae
13. Axilla
14. Brachinm
15. Musc. Biceps.
16. Articul. Cubit.
17. Carpus
18. Metadarpus
19. Digiti
20. Os scaphoideum
21. Os Lunatum
22. Os triquetrum
23. Os pisiforme
24. Os multangulum majus
25. Os multangulum minus
26. Os capitatum
27. Os hamatum
28. Digitum II
29. Digitum IV
30. Digitum I
31. Digitum V
32. Digitum III
33. Phalnnges
34. השגעון הגרמני Furor teutonicus