שירים (שאול טשרניחובסקי)/כל שירי/חזון נביא האשרה

חֲזוֹן נְבִיא-הָאֲשֵׁרָה / שאול טשרניחובסקי

אֲשֶׁר חָזָה בְּיוֹם שְׁחוֹט אֵלִיָּהוּ
וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת-נְבִיאֵי הַבַּעַל, אַרְבַּע
מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּמָּלֵט
אֶל עֵמֶק יִזְרְעֶאל. וַתְּהִי עָלָיו הָרוּחַ וַיִּנָּבֵא בָּעֵמֶק:
 
עֵדִים אַתֶּם לִי, הַתָּבוֹר הַבּוֹדֵד
וְרִכְסֵי הַכַּרְמֶל הַמַּכְחִילִים מִימִינִי,
הָרֵי-גִּלְבֹּעַ, הָרֵי-מְלָכִים,
וְגִבְעַת הַמּוֹרֶה, מוּרָמָה מִגְּבָעוֹת.
יִהְיֶה חֲזוֹנִי לְאַחֲרִית-הַיָּמִים,
יִנְצְרֶנּוּ חֵיק הָעֵמֶק הַגָּדוֹל,
עֲרוּצֵי נְחָלִים עַל מִדְרוֹנוֹת גְּבָעוֹת.
לְאַחַר יוֹבְלוֹת תְּגַלֶּנּוּ הַכִּנֶּרֶת,
שִׁפּוּעֵי רָמוֹת בְּרוּכֵי-שָׁמֶשׁ.
לִלְאֹם יָקוּם חֲלוֹמִי שָׁמוּר,
לַמַּעְפִּילִים מִבְּנֵיכֶם תְּעוּדָתִי אַנְחִילֶנָּה.
אַל תֹּאמְרוּ, הַשּׁוֹחֲטִים: שְׁחַטְנוּם,
אָבְדוּ עוֹבְדֵי-הַבַּעַל, נִכְחָדוּ.
הִנֵּה הַקְהֵה הִקְהֵיתֶם מַאַכְלוֹתֵיכֶם,
פְּגוּמוֹת חַרְבוֹתֵיכֶם מֵרֹב שְׁחִיטָה,
וְלוֹ לֹא תּוּכָלוּ, כִּי לֹא בְּכֹחֲכֶם הוּא.
 
הוֹי, הוֹי, כֹּהֲנֵי יְהֹוָה אֱלֹהִים,
צְאוּ וְחִשְׁבוּ, חִקְרוּ וְתִמְצְאוּ:
מָתַי יִמְלֹךְ אֲדֹנָי לְבַדּוֹ
בְּמַאֲמַר-נְבִיאָיו וְתוֹרַת-כֹּהֲנָיו
בְּרַתּוּקוֹת בְּרִית-דּוֹגְלִים בִּשְׁמוֹ,
אִם לֹא לִכְשֶׁתְּשֹׁרְשׁוּ מִן הָאָרֶץ
וְתִתָּלְשׁוּ כְּהִתָּלֵשׁ הַיַּבְּלִית מִן הַקַּרְקַע.
וְחַקּוֹתֶם חֻקּוֹת, וּגְדָרִים וּסְיָגִים
לְמַעֲשֵׂר וּתְרוּמָה בְּאֶפֶס תְּנוּבָה;
הִלְכוֹת-קֳדָשִׁים תַּעֲמִיקוּ תִּדְרְשׁוּן –
וְעוֹלוֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם לֹא תַקְרִיבוּ;
דִּינֵי שַׁבָּתוֹת וּמוֹעֲדִים תַּגְבִּירוּ,
כִּי יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדָה וּמַעֲשֵׂה שָׁבָתוּ;
אֲחֵרִים יַחְרְשׁוּ – וְאַתֶּם תֹּאכֵלוּ;
נָכְרִים יִרְעוּ – וְאַתֶּם תִּשְׂבָּעוּ;
זָרִים יִבְנוּ – וְאַתֶּם תֵּשֵׁבוּ.
בְּמִסְגְּרוֹת-סְעִיפֵיכֶם לְחַיָּיו שֶׁל אָדָם
לִפְנֵי אֱלֹהַּ אֱלֹהֵיכֶם תִּצְדָּקוּ
בִּבְלִי קַרְקַע וּבְאֶפֶס עֲבוֹדָה,
בְּאֵין מְדִינָה וּבְלִי מַמְשְׁלוֹת-עָם.
וּשְׁכַחְתֶּם אֶת-הַבְּעָלִים וְנִכְרְתוּ מִפִּיכֶם,
מִפִּי זֶרַע-זַרְעֲכֶם, וְלֹא יִזָּכֵרוּ.
בַּעַל-פְּעוֹר הַמַּפְרֶה לְמִפְלֶצֶת יִהְיֶה,
וּבַעַל-זְבוּב לְשִׁמְצָה וּשְׂנוּא אָדָם.
חַי אֲנִי אִם לֹא תֵצְאוּ מְחַפְּשִׂים
נְתוּצוֹת-מִזְבְּחוֹתָם בְּכָל הָאָרֶץ
וּפְלִיט-אֲבָנִים מִשְּׂרִידֵי-בָּמוֹתֵיכֶם
עַל גְּבָעוֹת גְּבוֹהוֹת וְאֶל כָּל תֵּל-חֳרָבוֹת
וְתַחַת כָּל עֵץ עַתִּיק וְרַעֲנָן.
בְּיוֹם פָּקְדִי אֶתְכֶם עֲלֵיהֶם תִּתְרַפָּקוּ.
 
הוֹי, הוֹי הָעֵמֶק הַגָּדוֹל וְהַפּוֹרֶה,
אֲשֶׁר בֵּרְכוּ בְּעָלִים כִּלְיוֹתָיו,
עֵמֶק יִזְרְעֶאל, עֵמֶק-קְדוּמִים!
כִּמְלוֹך עָלֶיךָ יְהֹוָה – תֵּשָׁם,
וּבְעָבְדְּךָ לַצָּלוּב יִרְבּוּ חָרְבוֹתֶיךָ,
וּבְצֵל נְבִיא-הַמִּדְבָּר יְכַסּוּךָ בִּצּוֹת,
מְאֵרָה לַחַיָּה וּקְלָלָה לַמְּתִים בָּךְ;
בִּשְׂרִידֵי-חַוּוֹתֶיךָ יִשְׁרֹץ מְתֹעָב-גּוֹי,
בִּנְקִיקֵי הֶהָרִים הַסּוֹגְרִים עָלֶיךָ.
 
עַד בֹּא יָבוֹא דוֹר-הַמַּעְפִּילִים,
חֲלוּצֵי-הַגּוֹלָה וְחוֹלְמֵי-פְּדוּתֶךָ,
וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי בַּעַל-עֵמֶק,
אֲדוֹן-הַקַּרְקַע, אֲדוֹנֵי-הָעֵמֶק.
וְעָלְתָה קְטָרְתִּי – עֲשַׁן-גֶּלְלֵי-גְמַלִּים,
בֹּשֶׂם אֲדָמָה תְּחוּחָה בְּמַחֲרֵשָׁה,
נִיחוֹחַ עֲרֵמוֹת קַשׁ מַזְהִיב וְיָבֵשׁ
מִתַּחַת לַטֻּרְבָּל וּמִבֵּין מוֹרִיגִים;
וְרֵיחָהּ שֶׁל נִשּׁוֹבֶת קַלַּת-כְּנָפַיִם
בִּשְׁעַת הַהַרְקָדָה וּבְנַפֵּה בַּנָּפוֹת
וְהֶבֶל רְפָתִים עַל זִבְלָן וַחֲלָבָן.
יִרְבְּצוּ שָׂדוֹת עֲיֵפִים מִמַּשָּׂא-
מַעֲנִיּוֹת הָרוֹת לַדָּגָן וְלֶחָצִיר;
פָּרוֹת-אַדִּירִים תִּגְעֶינָה לִמְשַׁגְּלָן,
פַּר אָסוּר בְּבַרְזִלָּיו אֶל חָח בִּשְׂפָתוֹ,
בּוֹרֵץ בְּרָב-אוֹנוֹ, כֶּבֶד-זֶרַע;
שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ הַבַּחוּרָה אֶל-הֶרְיוֹן-מֵעֶיהָ
וְתָגֵל בְּגִיחַ בָּנֶיהָ מִתּוֹכָהּ.
כָּל מָקוֹם יֵעָדֵר וִישֻׂדַּד – מִזְבְּחִי,
וַאֲשֶׁר יִזָּרַע וִייֻעַר – בָּמָה לִי.
וְאֶשְׁרֹק לְאָחִי אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה,
לְבַעַל-שָׁרוֹן בִּכְלִיל זְמוֹרוֹת-גַּפְנוֹ,
הַמְּחַיֵּךְ בֵּין עֲצֵי-הָדָר וַהֲדַסִּים
וְתוֹעֶה בִּכְרָמִים שִׁכּוֹרִים מֵחָמֶר;
וּלְבַעַל-הָר אָחִי עַל צַלְעוֹת הֶהָרִים,
בְּמַשְׁתֵּלוֹת, שֶׁנָּטְעוּ בֵין טְרָשִׁים וַאֲבָנִים,
הוּא גְרַב קֹדֶשׁ הָרֵי יְהוּדָה וְאֶפְרָיִם.
כִּי צִיּוֹן בַּמַּעְדֵּר תִּפָּדֶה וְשָׂדֶיהָ בָּעֲבוֹדָה,
כְּבִרְכַּת אֵל חָדָשׁ בַּעַל-עֵמֶק.
 
תל-אביב 1933

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.