שירי החורף א-ה

א
 
צִנַּת בֹּקֶר, צְרִיחַת עוֹרֵב
הֶעִירוּנִי – וָאִיקָצָה,
וְאֵינִי יוֹדֵעַ לָמָּה פִתְאֹם
שִׂמְחַת חַג עָלַי קָפָצָה;
 
וְאֵינִי יוֹדֵעַ מִי זֶה זָרַק
טִפָּה זַכָּה לְתוֹךְ לְבָבִי,
וְלָמָּה פִתְאֹם מָצָא כָּכָה
חֵן בְּעֵינַי חֲדַר-מִשְׁכָּבִי?
 
קְלִפַּת כְּפוֹר עַל-גַּב הָאֶשְׁנָב! –
רְאוּ אֶשְׁנַבִּי מַה-נִּשְׁתַּנָּה!
צָץ בִּן-לַיְלָה כְּמַטֵּה אַהֲרֹן –
וְעַל-הַזְּכוּכִית חֹרְשָׁה קְטַנָּה:
 
סִבְכֵי בְרוֹשִׁים טְעוּנֵי שֶׁלֶג,
דְּמוּת תִּמּוֹרוֹת וּבְנֵי-אַלּוֹן –
צַפְרָא טָבָא, שְׁתִילֵי חֹרֶף!
הֵידָד, צִיצֵי כְפוֹר הַחַלּוֹן!
 
וְזִיו רַעֲנָן, קַר וּצְחַרְחַר
מִלֵּא חַדְרִי וַיְחַדְּשֵׁהוּ,
כְּאִלּוּ לַיְלָה לִכְבוֹד יוֹם טוֹב,
יָרַד מַלְאָךְ וַיְסִידֵהוּ.
 
וְזֹהַר רַעֲנָן, קַר וְשַׁאֲנָן,
מִלֵּא לִבִּי וַיְחַדְּשֶׁנּוּ,
כְּאִלּוּ מַלְאָךְ זַךְ גַּפַּיִם
רַד אֶל-תּוֹכוֹ וַיְחַטְּאֶנּוּ.
 
 
ב
 
עוֹד הַכְּפוֹר עַל-גַּב הַחַלּוֹן
וּבִפְנֵי הַחַמָּה חוֹצֵץ –
אַךְ בְּאֶמְצָעוֹ, רְאֵה, כְּבָר נִצַּת
שְׁבִיב דִּי-נוּר, וְהוּא נוֹצֵץ, נוֹצֵץ.
 
צַפְרִיר פּוֹחֵז בֶּן-פְּזִיזָא
נֶאֱחַז שָׁם בַּסְּבַךְ בִּקְרָנָיו,
וּבְצִיצִיּוֹת זָהֳרוֹ נִתְלָה
שָׁם בָּאִילָן עַל הֶעָנָף.
 
וּמִתְלַבֵּט שָׁם הַפּוֹחֵז,
רוֹעֵד, רוֹעֵד עַל-הַקְּלִפָּה,
מְפַרְכֵּס לָצֵאת וְאֵינוֹ יָכוֹל –
פִּתְאֹם זָע – וַיְהִי לְטִפָּה.
 
וְאַחֲרֶיהָ שְׁנִיָּה, שְׁלִישִׁית –
וְהִנֵּה מַחְשׂף זְכוּכִית טְהוֹרָה,
וְאוֹר הַחַמָּה הִנֵּה בָקַע –
וַיִּתְמַלֵּא חַדְרִי אוֹרָה!
 
אָרֹב אָרַב לִי הַשֶּׁמֶשׁ,
וְאַךְ רָאָנִי – קָם וַיִּיר בִּי
כָּל-חֲנִיתוֹתָיו – וְרוּחַ פְּרָצִים,
עֹז וְחֶדְוָה נִמְסַךְ קִרְבִּי.
 
וְעוֹד הַפַּעַם בְּעַד הָאֶשְׁנָב
מֵצִיץ בִּי יוֹם חֹרֶף בָּהִיר!
וְעוֹד הַפַּעַם לִבִּי נִנְעַר –
וְהִנּוֹ תַקִּיף, עַז וְיָהִיר!
 
וְהִנֵּה שָׁבָה זְרֹעִי בַרְזֶל:
תְּנוּ לִי הַר וְאֶעֶקְרֶנּוּ!
תְּנוּ לִי כְפִיר וַאֲשַׁסְּעֵהוּ,
עוֹג אוֹ גָלְיַת – וְאֶרְמְסֶנּוּ!
 
אַךְ, לְפִי שָׁעָה, תְּנוּ לִי מַקֵּל,
אַף אֶתְעַטֵּף בָּאַדָּרֶת,
וְאֵצֵא לְטַיֵּל וּלְהִסְתַּכֵּל
שָׁם עַל-גַּפֵּי מְרוֹמֵי קָרֶת.
 
הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם,
וְנַפְשִׁי שְׁכוּרַת אַהֲבָתוֹ!
אֵי אַדַּרְתִּי? מַקְלִי תְּנוּ לִי!
אָרוּץ גַּם-אֲנִי לִקְרָאתוֹ!
 
 
ג
 
וּבְעוֹדֶנִּי עַל-סַף בֵּיתִי
וַיְקַדְּמוּנִי אוֹרִים רַבִּים;
פֶּתַע נָפְלוּ וּשְׁטָפוּנִי,
וּבְבַת-אַחַת – תִּשְׁעָה קַבִּים.
 
וְטֶרֶם אָבִין כַּמָּה שְׁמָשׁוֹת
זָרְקוּ בְּפָנַי כָּל-זְהָבָן –
וְהוֹד הַיְקוּם כְּבַחוּרָה פְרוּצָה
בְּרֹאשׁ כָּל-חוּץ הִתְגַּלַּע לָבָן.
 
לְכָל-מְלֹא עַיִן כָּל-הָאָרֶץ
מִשְׁטַח אוֹר וָלֹבֶן כֻּלָּהּ;
וְהַכֹּל מַזְהִיר, כְּאִלּוּ הַכֹּל
עָלָה זֶה הַיּוֹם לִגְדֻלָּה.
 
וְקֶרַח עַז וּמוּצַק בַּרְזֶל –
הוּא הַשַּׁלִּיט, וּבְמַמְלַכְתּוֹ
אוֹר וּכְפוֹר מְשַׁמְּשִׁים יַחְדָּו,
זֶה בְּחִצּוֹ וְזֶה בְּמַחְטוֹ.
 
חַי אֲנִי, אִם-לֹא בְעוֹד לַיְלָה
מַאֲמַר רַב וְשַׁלִּיט עָבָר:
"מָחָר חָג – הִתְחַדְּשׁוּ לְבָנִים!
וְלֹא יֵרָאֶה עֶרְוַת דָּבָר!"
 
וְלֹבֶן שֵׁשׁ וִיקַר הַזְּכוּכִית,
זָהֳרֵי קֶשֶׁת וְאַבְקַת זָהָב
נִתְּכוּ, נִתְּזוּ בְּרֹאשׁ כָּל-חוּצוֹת,
נִתְלוּ בְנִצְרֵי גַן וּנְטָעָיו.
 
וְשֶׁלֶג חָדָשׁ, צַח וּבָהִיר,
כִּנְתִינָתוֹ מִשָּׁמָיִם,
פָּרַשׂ מַפּוֹת בְּרֹאשׁ כָּל-גָּדֵר,
בְּרֹאשׁ כָּל-כַּרְכֹּב וּשְׁפַתָּיִם;
 
וּמַרְבַדִּים צַחִים רָבַד
בְּרֹאשׁ כָּל-דֶּרֶך וּמִצִּדָּיו,
וְשַׁרְשְׁרוֹת כֶּסֶף טָהוֹר תָּלָה
בְּוָוֵי טֶלֶּגְרַף וּבְגִידָיו;
 
וְעַל-הַגַּגּוֹת פָּרַשׂ סְדִינִים
וּבְשׁוּלֵיהֶם מְלִילוֹת בְּדֹלַח –
וּבַחֲלַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
יוֹם-טוֹב לָבָן אֶחָד מוֹלֵךְ!
 
וְהַלַּבְנוּנִית פְּרוּצָה, חֲשׂוּפָה,
וּמִלְמַעְלָה יַד-סְתָרִים
שׁוֹזְרָה חוּטֵי-פָז וְקוֹשְׁרָה
לְרֹאשׁ הַיּוֹם עֲשָׂרָה כְתָרִים.
 
וְאֵלָה אַחַת, כֻּלָּהּ זְכוּכִית,
חֲבוּר צִפֳּרֵי-חֹרֶף כֻּלָּהּ,
תְּצַלְצֵל בְּחֶדְוַת בֹּקֶר צִלְצֵל
עַלִּיז, חַי וְרַב-הֲמֻלָּה.
 
 
ד
 
הוֹ, תָּקְפֵנִי-נָא, הַכְּפוֹר!
הַבְהֵב, לַהֵט, צְרֹב וּדְקֹר!
 
הַקְשֵׁה הֶבֶל-פִּי עַל-שְׂפָמִי,
וּבַרְזִלְּךָ צַק אֶל-דָּמִי.
 
בֹּא, הֱיֵה לִי פְּצִירָה פִים,
וּכְפִי-חֶרֶב כֹּחִי שִׂים.
 
וּבַבַּרְזֶל חָזִי רַקַּע,
פֶּן-מֵעֹצֶר עֹז יִתְבַּקַּע.
 
הוֹ, הִתְהוֹלֵל לָךְ, הַכְּפוֹר!
הַבְהֵב, לַהֵט, צְרֹב וּדְקֹר.
 
דְּרֹךְ וּמְתַח כָּל-שְׁרִירֵי זְרֹעִי
וּנְשִׁימָתִי כְּלָא בְלֹעִי.
 
וּמִתְנוֹסֵס בַּאֲבַק
זָהֳרֵי חַמָּה – שְׁלַט וַחֲזָק!
 
 
ה
 
קְטֹרֶת בֹּקֶר בְּרֹאשׁ הַגַּגּוֹת
נִבֵּאת תַּבְשִׁיל חַם בַּסִּיר.
עוֹרֵב לֵץ, כְּנַף אַטְלַס שָׁחֹר,
רוֹכֵב מְעֻמָּד עַל-גַּב חֲזִיר.
 
"שְׁרִיק שְׁרַק, שְׁרִיק שְׁרַק" נְאֻם הַשֶּׁלֶג –
וּבָרְחוֹב מִפֶּה אֶל-פֶּה
נָפַל רִיב שַׂכִּינִים חֲרִיפִים
הַמִּתְנַצְּחִים זֶה בָּזֶה.
 
וּכְצַחְצוּחֵי חֲרָבוֹת בְּמַחֲנֶה,
צוֹלֵל מֵעֲבָרִים שְׁאוֹן
שֶׁלֶג עָז וּמְאֻכַּל קֶרַח,
שָׁחוּק תַּחַת צַעֲדֵי-אוֹן.
 
אֵלֶּה הֵמָּה צַעֲדֵי בֹקֶר
מְבַשְּׂרִים וְאוֹמְרִים עֹז וָגִיל;
טָסִים סוּסִים, פִּיהֶם יֶעְשַׁן,
וּמְצִלּוֹתָם – צִיל-צִיל-צְלִיל.
 
בְּרִשְׁתוֹת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן,
זֶה לָקֳבָל-זֶה בִּיעָף,
חַד וְקַל וְהַתֵּז שֶׁלֶג,
פֹּרְחִים – וְאֵינָם עוֹד – חֲלָף!
 
וּבְעַרְבּוּבְיַת עֶגְלוֹת-חֹרֶף,
תִּימְרוֹת הֶבֶל, צְלִילֵי זוּג –
בְּסוּפָה חוֹלְפִים אַדְּרוֹת שֵׂעָר,
פְּנֵי לְהָבִים, זוּג וָזוּג.
 
כְּאִלּוּ טֵרַף דַּעַת כֻּלָּם
בּוּלְמוֹס אֶחָד: טוּס וַחֲלוֹף
בְּטִיסָה וּבִנְשִׁימָה אַחַת
מֶרְחַב-יָהּ מִסּוֹף עַד-סוֹף.
 
הֶפְקֵר, הֶפְקֵר! – הוֹי הָרַכָּב!
שָׂא גַם-אוֹתִי – צְלַח וּדְאֵה!
הֲטִילֵנִי לָעַרְבּוּבִיָה
וְלָרוּחַ נַפְשִׁי זְרֵה!
 
צְלַח וּנְהָג! – לְאָן? – אַל-תִּשְׁאָל;
אַחַת הִיא – בַּאֲשֶׁר שָׁם
עוֹד יְפַעְפַּע מַשֶּׁהוּ חַיִּים
וְעוֹד רוֹתֵחַ קֹרְטוֹב דָּם.
 
אָמְנָם בֶּן-יְשִׁיבָה אָנִי,
מִצְחִי – שֶׁלֶג, פָּנַי – שִׂיד,
אַךְ, כְּחֹרֶף זֶה, צָבַרְתִּי
כֹּחַ תַּחַת שִׁרְיוֹן גְּלִיד;
 
וּמִקַּרְחִי נוֹדֵף רֵיחַ
דַּק שֶׁל-אָבִיב מָלֵא הוֹד,
אָבִיב חָדָשׁ שֶׁכָּמוֹהוּ
לֹא-רָאָתָה עַיִן עוֹד.
 
וְלָמָּה תֶהֱמוּ, קַוֵּי-טֶלְגְּרַף,
בְּזַעַף שׁוֹמֵם, בְּזַעַף סְתָו? –
בְּלִבִּי שׁוֹקֵק צִנּוֹר חַיִּים,
שׁוֹקֵק וְאוֹמֵר: יֶשׁ-לִי-רָב.
 
הוֹ, הַנַּח לְמָרָה שְׁחֹרָה! –
רְאֵה, מַה-יִּיף הַזִּיו הַקָּר!
נִדְלַק, נַחֲטֹף כּוֹס הַחַיִּים
טֶרֶם יִקְדָּמֵנוּ זָר!
 
וּבִגְמִיעָה אַחַת גְּדוֹלָה
נִשְׁתֶּה כָּל-הַכּוֹס עַד-תֹּם,
וּבְהִלּוּלָה רַבָּה נִשְׁפֹּךְ
כֹּל הָעֹז וְכֹל הַחֹם!
 
וּבְהִתְרוֹקֵן לִבִּי כָלָה
וְיִתְעָרֶה עַד-הַיְסוֹד –
הַרְחֵק מִן-הָעִיר יֵשׁ יַעַר,
הֲבִיאֵנִי שָׁם – וַעֲמֹד!
 
זֶה הַיַּעַר – חֲסִין אַלּוֹנִים,
וּבַחֹרֶף – כֻּלּוֹ דְמִי,
הַכֹּל טָהוֹר שָׁם וּמְטֹהָר –
וְאֵין יוֹדֵעַ בִּשְׁבִיל מִי?
 
לְבֶן-הַפֹּארוֹת, גֵּא וְצוֹנֵן,
יַעֲמָד-לוֹ, וּבְהַדְרַת סוֹד
מִנְחָה טְהוֹרָה בִּכְלִי טָהוֹר
יַגִּישׁ לֵאלֹהֵי הַהוֹד.
 
וּמִבֵּין שׁוּרוֹתָיו יַצְהִיר
שֶׁלֶג תָּמִים אֵין בּוֹ פְגָם –
בַּעֲבִי-יַעַר זֶה אֶכָּנֵס:
סְדָן וּפַטִּישׁ טְמוּנִים שָׁם.
 
אֶשְׁלֹף לִבִּי אָז מֵחָזִי
כִּשְׁלֹף חֶרֶב מִן-הַנְּדָן,
וְאֶצְרְפֶנּוּ בְּכוּר הַקֶּרַח
וַאֲשִׂימֶנּוּ עַל-הַסְּדָן.
 
וּבַפַּטִּישׁ אֶהֱלֹם, אֶהֱלֹם,
הַךְ וְהַךְ, חֲזַק וְחֲזָק!
וּבְעַל-כָּרְחוֹ הֵד הַיַּעַר
יַעֲנֶה אָמֵן לִי: חֲזָק!
 
וְלִבִּי, מָלֵא כֹּחוֹת חֲדָשִׁים
לֹא יְדָעָם מִנִּי אָז –
יָשׁוּב שֵׁנִית לִי, וְהָיָה
שִׁבְעָתַיִם מוּצָק, עָז.
 
טבת, תרס"ד.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.