שיחות הר"ן/רסב
עוֹד מָצָאתִי מִכְּתַב־יַד הַחֲבֵרִים:
דַּע שֶׁיֵּשׁ חֵן, שֶׁמִּי שֶׁיָּכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּזֶה הַחֵן הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שְׁאֵלַת חֲלוֹם וְלֵידַע עֲתִידוֹת עַל יְדֵי הַחֲלוֹמוֹת.
כִּי בְּכָל הַחֲלוֹמוֹת בְּוַדַּאי יֵשׁ בָּהֶם עֲתִידוֹת, רַק שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כַּמָּה פְּסֹלֶת וְתֶבֶן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז”ל (בְּרָכוֹת נה.): כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָר בְּלֹא תֶּבֶן – כָּךְ אֵין חֲלוֹם וְכוּ’. וְגַם יֵשׁ חֲלוֹמוֹת בְּרוּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בַּמִּדְבָּר יב־ו): “בַּחֲלוֹם אֲדַבֵּר בּוֹ”. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זֶה הַחֵן הַנַּ”ל, חֲלוֹמוֹתָיו צוֹדְקִים בְּוַדַּאי, אֶלָּא שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ חֲלוֹם מֵאַחֵר שֶׁמְּסַפֵּר לוֹ, אֲזַי נוֹפֵל הַתֶּבֶן וְהַפְּסֹלֶת מִן הַחֲלוֹם, וְעַל יְדֵי זֶה שׁוֹמֵעַ רַק הַחֲלוֹם הַמְבֹרָר, וְעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לִפְתֹּר הַחֲלוֹם וְלֵידַע הָעֲתִידוֹת מֵהֶם.
וְיוֹסֵף הָיָה לוֹ זֶה הַחֵן, בְּחִינַת (בְּרֵאשִׁית מט): “בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף בֵּן פּוֹרָת עֲלֵי עָיִן” – לְשׁוֹן 'חֵן', כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י, עַל יְדֵי זֶה הָיָה חֲלוֹמוֹתָיו צוֹדְקִים; כִּי הִשְׁתַּמֵּשׁ תָּמִיד בַּחֲלוֹמוֹת, וּפָתַר אוֹתָם מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ חֲלוֹמוֹתָיו צוֹדְקִים וְנִכְתְּבוּ בַּתּוֹרָה. גַּם עַל יְדֵי זֶה הָיָה יָכוֹל לִפְתֹּר חֲלוֹמוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: