שחה נפשי (ביאליק)
שָׁחָה נַפְשִׁי לֶעָפָר
תַּחַת מַשָּׂא אַהֲבַתְכֶם;
אַלְלַי, כִּי הָיִיתִי
אִסְתְּרָא בִלְגִינַתְכֶם!
וְלָמָּה שַׁתֶּם עַל-נָוִי?
מַה-חַטָּאתִי, מַה-כֹּחִי?
לֹא מְשׁוֹרֵר, לֹא נָבִיא –
חוֹטֵב עֵצִים אָנֹכִי.
חוֹטֵב עֵצִים, אִישׁ קַרְדֹּם,
עוֹשֶׂה מְלַאכְתִּי לְתֻמִּי;
וְרַד הַיּוֹם, וְיָדִי רָפְתָה,
וְקֵהֶה שׁוֹבֵת קַרְדֻּמִּי.
שְׂכִיר יוֹם קָצָר אָנֹכִי,
פּוֹעֵל נָטָה לִגְבוּלְכֶם;
וְלֹא עֵת-דְּבָרִים לִי עָתָּה,
וְלֹא יוֹם תְּרוּעָה לְכֻלְּכֶם.
אֵיכָה נִשָּׂא פָנֵינוּ?
בַּמֶּה נְקַדֵּם יוֹם יָבֹא?
אִישׁ לְחֶשְׁבּוֹן עוֹלָמוֹ!
אִישׁ לְסִבְלוֹת לְבָבוֹ!
י"א טבת, תרפ"ג, הומבורג.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.