שולחן ערוך יורה דעה נז ט
<< · שולחן ערוך יורה דעה · נז · ט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
חוששין לספק דרוסה כגון אם ראו ארי שנכנס בין השוורים למקום צר שאינם יכולי' לברוח מפניו כגון שנכנס לדיר שלהם (טור בשם רשב"א) וכן עוף דורס שנכנס לכלוב מלא עוף (או ללול של תרנגולים) (או"ה כלל נ"ז) חוששין שמא דרס במה דברי' אמורים כשהוא שותק והם מקרקרים (פי' מתרעדים וצועקים) אבל אם הוא שותק והם שותקים או הוא והם מקרקרים אין חוששין ואם חתך ראשו של אחד מהם אין חוששין לאחרים אפילו הוא שותק והם מקרקרים דאמרינן כבר נח רוגזיה ודוקא כשהרגו אבל אם פצע אחד מהם חוששין לכלם דכל שכן שחמתו בערה בו כשהציל עצמו ולא הרגו:
- הגה: ואפילו הרג אחד מהן דוקא שלא ראינו שדרס עוד אחרים אבל אם דרס אחרים הרי ראינו שלא נח רוגזיה וכל מה שבדיר אסור (א"ו הארוך כלל נ"ו):
מפרשים
(כג) למקום צר כו'. וכתב מהרש"ל דבמקום רחב אפילו נמצא אחד מהן דרוסה אין חוששין לאינך ואמרי' לא השיגם ומביאו בהגהת דרישה סעיף ל"א וכ"כ שאר אחרונים:
(כד) כגון שנכנס לדיר שלהם. ויש מהאחרוני' שכתבו דלא מקרי מקום רחב אלא בקעה שאינה מוקפת גדר ומחיצה אבל בחצר שמוקף גדר ומחיצה חוששין אבל בעופות דנשמטין מן הדורס אנה ואנה לא חיישינן בחצר רחב אלא בכלוב שהוא להם מקום צר וכ"כ הב"ח מיהו מותר למכרו לעובד כוכבים אף בבהמה בחצר רחב המוקף דכיון דיש מן האחרונים מקילין בזה ה"ל ספיקא דדינא:
(כה) ואם חתך כו'. וה"ה הרגה ולא חתך וכן משמעות הפוסקים:
(כו) אבל אם פצע כו'. ומשמע דבכה"ג אפילו הוא והם שותקים כולם אסורים כדלקמן סעיף י"ד:
(כז) פצע. וה"ה דרס אפילו לא פצע וכן משמע להדיא בת"ה דף מ"ד ע"ב:
(כח) אבל אם דרס אחרים כו'. ומשמע כל שנמצאים קצתם נדרסים אפי' לא ידעינן שדרסן אחר שהרג אחד מהן כולם אסורים וכ"פ בסוף תשובת מ"ב ובאו"ה כלל נ"ז כתב דה"ה אם הרג יותר מאחד כולן אסורי' ומביאו ד"מ וב"ח לפסק הלכה וכ"פ בס' תורת חיים ובתשו' משאת בנימן השיג על האו"ה בזה דתלינן לומר קמא קמא דמטא לידי' קטל עד דנח רוגזיה ואין דבריו מוכרחים:
למקום צר. כתב ב"י דמשמע מדברי סמ"ג וסה"ת שכל מקום שאינו צר ביותר אלא שיכולים לברוח קצת חשיב מקום רחב אבל מדברי רשב"א שמביא הטור משמע דמקום רחב היינו בקעה וכיוצא בה אבל בית וחצר גדולים לא ומיהו יש לדחות ולומר דאורחא דמלתא נקט ולאו דוקא עכ"ל ומו"ח ז"ל כתב דוקא במקום שהבהמות רועות ומ"ש סמ"ג וסה"ת דבמקום רחב יש להתיר אינו אלא בעופות דנשמטים מן הדורס אנה ואנה בחצר רחב ולא חיישינן להם אלא בכלוב שהוא להם במקום צר וטעם דין זה משום דכל שאפשר לברוח מהדורס ה"ל ספק נכנס ספק לא נכנס דמותר אא"כ שאין להם להמלט בשום צד ולא כב"י עכ"ל וכן נראה עיקר דגם בת"ה הארוך זכר במקום שהם רועות במרחב ולא כמ"ש בספר משאת בנימין להקל בזה:
אם הוא שותק והם שותקים. אמרינן שלמא עבדי בהדדי ובשניהם מקרקרים אמרי' שכל אחד ירא מחבירו:
אבל אם דרס אחרים. נראה דה"ה פצע אחרי' דחד טעמא הוא דחזינן דלא נח רוגזי' מהריגת האח' ע"כ אמרי' דגם אחר ההריגה של אחת חמתו בערה בו מאחר שלא הרג האחרות שפצע אבל אם לא פצע אחרת רק הרג שנים או יותר אמרי' ג"כ דנח רוגזיה אחר כל ההריגו' דהא כ' הר"ן גבי קטע ראשו של אחד מהם כו' וזה לשונו ולא חיישינן שמא בתחלה דרס את אחרי' ואח"כ הרגו לזה דכיון שהם עומדים במקום שיכול לדרוס איזה מהן שירצה אני אומר זה דרס ראשונה והרגו עכ"ל הרי לפניך דלא מחזקינן ריעותא באחרים באם נוכל לומר שהרג את זו תחלה ה"נ נימא כשהרג הרבה דאלו הרג כולם תחלה נח רוגזיה בהריגתם וכן מצאתי בספר משאת בנימין בחדושי דינים שזכר בסוף הספר אלא שכתב שם ודלא כמשמעו' או"ה נראה שרומז על מ"ש בכלל נ"ז מעשה שהכניס חתול ידו ללול של עופות שקורין וואכטלין והוציא קצת מהן ואכל אותם ונשארו קצת מתים תוך הלול וקצת חיים ואסרו הכל עכ"ל. ואי משום הא לא איריא דשם מיירי בלול ונתבאר בסמוך דבכלוב מחמירין בכל גווני:
(יג) לדיר: כתב הש"ך יש מהאחרונים שכתבו דלא מקרי מקום רחב אלא בקעה שאינה מוקפת גדר ומחיצה אבל בחצר שמוקף גדר ומחיצה חוששין אבל בעופות דנשמטין מהדורס אנה ואנה לא חיישינן בחצר רחב אלא בכלוב שהוא להם מקום צר וכ"כ הב"ח מיהו מותר למכרו לעובד כוכבים אף בהמה בחצר רחב המוקף כיון דיש אחרונים מקילין בזה ה"ל ספיקא דדינא וכ"כ מהרש"ל דמקום רחב אפילו נמצא א' מהם דרוסה אין חוששין לאינך ואמרי' לא השיגם דאף לאותה דעה דחצר המוקפת לא מיקרי רחב מותר למכרו לעובד כוכבים כיון דיש פוסקים מקילין בזה הו"ל ספיקא דדינא. וכן כתבו שאר אחרונים.
(יד) מקרקרים: בשניהם שותקים אמרינן שלמא עבדי בהדדי ובשניהם מקרקרים אמרינן שכל א' ירא מחבירו.
(טו) רוגזיה: כ' הש"ך דה"ה הרג' ולא חתך נמי דינא הכי.
(טז) פצע: (וה"ה דרס אפילו לא פצע) כ' הש"ך ומשמע אפי' הוא והם שותקים כולם אסורים.
(יז) אחרים: וה"ה אם פצע אחרים דחד טעמא הוא דלא נח רוגזיה כ' הש"ך ומשמע כל שנמצאים קצתם נדרסים אפי' לא ידעינן שדרסן אחר שהרג א' מהם כולם אסורים. ואם הרגם שנים או יותר איכא פלוגתא בין הפוסקים אי אמרינן דנח רוגזיה או לא ודעת הט"ז להקל אם לא בלול של תרנגולים יש להחמיר בכל גווני.