שולחן ערוך חושן משפט קעד ד

ב' שקנו שדה בשותפות א' שליש וא' ב' שלישים כשחולקים נוטל ב' שלישים ביחד כיון שקנו אותה כאחד אבל ג' שקנו שדה בשותפות ושוב קנה הא' חלק חבירו כשבאים לחלוק אינו יכול לכוף את חבירו שיתן לו שני חלקים ביחד כיון ששני החלקים לא היו מתחלה שלו אלא בא מכחו ומכח אחיו שקנה ממנו שליש:

הגה: שני אחין שמתו ולכל אחד שני בנים ובאין לחלוק השדה שהיה של אביהן וב' הבנים של אחד מהן רוצים להיות שותפין והאחרים רוצים לחלוק חולקין השדה לד' חלקים ונותנים לאלו השנים חלקן ביחד ולאחרים כל אחד לבדו (רבי ירוחם נכ"ז ח"ב) אבל אם היו מתחילה ד' אחין שלא באו השנים מכח א' אין נותנין להם חלקן ביחד (מרדכי פרק שני דייני גזירות בשם מוהר"ם) וי"א דאפי' בכה"ג נותנין להם ביחד דכופין על מדת סדום (כן משמע מר' ירוחם הנ"ל):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

שנים שקנו כו' עד אבל ג' שקנו כו': בטור נתבאר דזה נלמד מדין בכור ופשוט ויבם הנ"ל ולא אמרי' דשאני התם דגלי קרא ועפ"ר:

באר היטב

עריכה

(יא) לכוף: (הל' משמע דאפי' בשוין ותימ' דהא המחבר פסק בס"א דבשוין כופין ע"מ סדום והטור כת' זה בשם הרא"ש דס"ל כהי"א שם ובמ"מ כת' ג"כ דברים אלו וכת' בזה דדינו כיבם וברישא בשנים שקנו כאחד כת' דדינו כבכור והוא ניחא דרמז בזה דמיירי שא' עדיף מחבירו דהדין בבכור דאף בזה יש לו יפוי כח להרמב"ם ומשום הכי בסיפא בג' שקנו כו' דא"י לכוף כיון דאינן שוות אבל על המחבר קשה למה כת' בסתם. ט"ז).

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}