שולחן ערוך חושן משפט קו ב
<< · שולחן ערוך חושן משפט · קו · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שלשה ראיות צריך להביא לב"ד ואח"כ יפרע שלא בפניו ראיה ראשונה לקיים שטר שבידו שניה שבעל חובו במדינה אחרת רחוק יותר מכדי שילך השליח ויחזור תוך ל' יום שלישית שאלו הנכסים בחזקת פלוני הלוה הם:
מפרשים
שאלו הנכסים בחזקת פלוני הלו' הם. ז"ל הטור בשם הרא"ש שהן בחזקת פלוני עד היום הזה שיורדין לנכסיו אעפ"י שאין ידוע האיך באין לידו אם בירושה אם בקנין עכ"ל ובפרישה כתבתי הנ"מ בין ירושה לקנין ע"ד שיתבאר בסי' קי"ב דאם הן בידו בירוש' מעמידין אותו לדעת הרמב"ם בחזקת שה' ביד הלוה קודם שלוה משא"כ כשידוע שבא לידו בתורת קנין ע"ש:
(ו) ראיה ראשונ' לקיים שטר שבידו כו'. אבל כשאין השטר מקויים אין גובין ממנו שלא בפניו ומשמע דה"ה דאין גובין מלקוחות ויתומים דטענינן להו מזויף וכן נרא' דעת ה' המגיד פרק י"ג מה' מלוה ומביאו ב"י וכן הסכימו התוס' פרק קמא דמציעא דף ע"ב ופרק מי שהיה נשוי דף צ"ב ע"ב ושלא כדעת ר"י וכן הסכימו הרשב"א והר"ן רפ"ק דגטין ורבי' ירוחם נכ"ו והנ"י סוף ב"ב ומביאו ב"י לעיל ר"ס פ"ב דטענינן ליתמי ולקוחות מזוייף ודלא כר"י דהכי נקטינן:
וכתב בתשובת מבי"ט בח"א סי' ח' דף ו' וז"ל ונ"ל שאם באים לפנינו ב' בשני שטרות והמוקדם בלתי מקויים אלא הלוה מודה שכתבו ושעומד ליפרע אין ב"ח המאוחר ומקויים יוכל לטעון מזוייף הוא או אמנה ושיש קנוניא בין הלוה והב"ח דכל שמוד' שכתבו הוי כמקויים כו' ואפי' לדעת המפרשים שחולקין על ר"י היינו דוקא היכא דליתיה לבעל דבר אבל הכא דאיתיה בעל דבר קמן והוא מוד' שכתבו שאינו מזויף פשיטא דלקוחות לא מצי טענו כלל עכ"ד ואין דבריו נראין לי אלא נרא' דחיישי' לקנוניא הגם שמצאתי בהרא"ש ס"פ שני דייני גזרות שכתב וז"ל והאי דלא קאמר אי אבוהון הי' קיים הוי טעין מזוייף משום דטענת מזוייף לאו טענה מעליותא היא הכא כיון שהלוקח והמוכר מכחישין אותו ולא שכיחא שיהי' אביהן טוען מזוייף ומלתא דלא שכיחא לא טענינן ליתמי עכ"ל נרא' דקאי בשטת ר"י וכן משמע להדיא בתוס' פרק שני דייני גזירות דף ק"ט ע"ב דזהו לדעת ר"י שהביאו בפרק מי שהי' נשוי אבל אנן דלא קי"ל כר"י א"כ ה"ה היכא דהלו' או המוכר מוד' ועוד דהא כבר נתבאר לקמן סי' ק"ח סעיף ד' וס"ס רצ"ז ושס"א וכמה דוכתי דקי"ל דאף מילתא דלא שכיחא טענינן ליתמי וללקוחות וחקרתי לחזור אחר דין זה בש"ס ומצאתי בש"ס פרק איזהו נשך (דף ע"ב סוף ע"א) גבי עובדא דפרדיסא גבי הא דקאמר התם לאו היינו דרב אסי דאמר ר"א מוד' בשטר שכתבו אין צריך לקיימו וגובה מנכסים משועבדים כו' משמע שם לכאור' דהיכא דהבע"ד מודה בשטר שכתבו גובה מנכסים משועבדים ואף למ"ד מוד' בשטר שכתבו צריך לקיימו היינו נגד הבע"ד עצמו ולא נגד הלקוחות וכן מוכח להדיא בתוס' שם שכתבו תימה מה ענין דרב אסי לכאן וי"ל דפשיטא ליה דנאמן לומר פרעתי אלא דמבעיא לי' אי גבי ממשעבדי כיון שאין השטר מועיל אלא ע"פ הודאתו כו' ול"ש כאן לגרוס אי"צ לקיימו אלא גרסינן לאו היינו דרב אסי דאמר רב אסי מודה בשטר שכתבו גובה מנכסים משועבדים עכ"ל וכן נרא' לכאור' מדברי הטור לעיל ס"ס ע' שכתבו גבי עובדא דפרדיסא ואינו טורף ממשעבדי בכח שטר שבידו שאין לו דין שטר שלא נכתב כדין וגם נאמן לומר פרעתי עכ"ל ואם איתא הל"ל ואינו טורף ממשעבדי כיון שנאמן לומר פרעתי. אכן אחרי העיון נרא' שלא כדברי התוס' דפרק א"נ ולענין תמיהת התוס' נרא' לפרש דהש"ס מדמי הך דרב אסי כי היכא דהתם איכא ריעותא בשטר ואפי' הכי אינו נאמן לומר פרעתי וגם גובה ממשעבדי ה"ה בהך דפרדיסא ומתמה הש"ס מי דמי התם ניתן לכתוב והיינו כתמיהת התוס' מה ענין דרב אסי לכאן וגם מפירש"י שם בתחלת עמוד שכתב וז"ל מודה בשטר שכתבו מאחר שהלו' מודה ששט"ח שהוציא עליו שטר אמת אין המלו' צריך לחזור אחר העדים החתומים בו ולהעיד על חתימתן ולקיימו והכי נמי הרי הודה שמכרו לו באחריו' ואם השטר בטל לענין מכיר' מפני שטר מתנה שקדמו לא בטיל לענין אחריו עכ"ל מוכח כמ"ש ודלא כדברי התוס' ודוק ואין לדקדק מ"מ לרב אסי לטעון ללקוחות מזוייף י"ל דמיירי שגם הלקוחות מודים כמו הלוה אלא דאין יודעין אם הוא פרוע ודוק היטב כי זה עיקר. ומ"ש הט"ו לעיל ס"ס ע' י"ל דה"נ קאמר כיון שלא נכתב כדין וגם נאמן לומר פרעתי לכך אין לו דין שטר:
שוב מצאתי בריב"ש סי' רס"ד כ' להדיא כדברי וז"ל והטעם השני לפי שאין שם מי שיכיר חתימת העדים ויש לטעון שהוא מזויף ואף ע"פ שכתוב בו קיום ב"ד הרי פסקו המפרשים ז"ל שאפי' קיום ב"ד צריך קיום ואע"פ שבכאן הלוה מודה שכתבו אין הודאתו כלום במקום שחב לאחרים כי שמא שניהם עושים קנוניא ביניהם כדי להפסיד לשמואל מרקדי"ל כמו שכתב הר"מ ז"ל פכ"ב מה' מלוה עכ"ל הגם שלא מצאתי זה בהרמב"ם פ' כ"ב מה' מלוה ואפשר שצ"ל פרק ט"ו מה' מלוה ור"ל מ"ש הרמב"ם שם בסוף פ' התנה הלו' שיהא נאמן בכל עת שיאמר פרעתי אינו גובה בשטר זה לא מן היורש ולא מן הלוקח ואפי' אמר לוה לא פרעתי אין המלו' טורף בשטר זה מן הלקוחות שמא יעשו קנוניא על נכסיו של זה עכ"ל ונתבאר לעיל סי' ע"א סעיף כ"א ומשמע ליה להריב"ש דה"ה הכא אף שהלו' מודה חיישינן לקנוניא ואין מזה הכרח כ"כ דשאני התם כיון דמדאורייתא לא בעי קיום והשטר כשר מדאורייתא ואף מדרבנן לדעת ר"י מ"מ לענין דינא נרא' כן עיקר דאף דהלו' או המוכר מודה שאינו מזוייף טענינ' ללקוחות מזויף ואינו טורף לקוחות אלא בשטר מקויים וכן דעת בעל המאור סוף ב"ב גבי שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עישה קנוניא על ההקדש כו' ומביאו בעה"ת שער מ"ב ריש ח"ד ומביאו ב"י לקמן ריש סי' רנ"ה ואף הראב"ד שמביא בעה"ת שם משמע דמיד' ליה ומיישב דברי הרי"ף כן ואפי' למאי דבעי הראב"ד שם מעיקרא ליישב דברי הרי"ף משמע להדיא דדוקא בש"מ וכן משמע להדיא מדברי הרמב"ן בס' המלחמות סוף ב"ב ובחדושיו שם דדוקא בש"מ הא לא"ה אינו גובה מלקוחות אלא בשטר מקויים אפי' הלוה מוד' וכן מוכח להדיא מדברי ה"ר יוסף הלוי שהעתיק במגדול עוז פ"ז מה' ערכין וכן משמע מדברי הרמב"ם והמחבר לקמן סי' רנ"ה ס"ג ע"ש בכל המקומות הנ"ל דוק ותשכח כדברי. עיין בתשו' ר' שלמה כהן סי' י"ח:
(ז) לקיים: אבל כשאין השטר מקוים אין גובין בו שלא בפניו ומשמע דה"ה דאין גובין מלקוחות ומיתומים דטענינן להו מזויף וכן נרא' דעת הה"מ והסכימו לזה התוס' והרשב"א והר"ן ור' ירוחם והנ"י ודלא כר"י והכי נקטינן כ"כ הש"ך. וכתב עוד דבתשו' מבי"ט פסק בשנים שיש לכל אחד שטר על ראובן והמוקדם בלתי מקוים רק שהלו' מודה שכתבו אין בע"ח המאוחר ומקוים יכול לטעון מזוייף או אמנה ושיש קנוניא בין הלוה והבע"ח דכל שמודה שכתבו הוי כמקוים כו' ואין דבריו נ"ל אלא נרא' דחיישינן לקנוני' כו' ע"ש שהוכיח כן מדברי הש"ס והפוסקים.
(ב) ראי' הראשונ' לקיים בשטר שבידו ע' ש"ך שהביא בשם תשובת מבי"ט בשני שטרות והמוקדם בלתי מקוים אלא הלו' מודה שכתבו ושעומד ליפרע אין בע"ח המאוחר ומקוים יכול לטעון מזויף משום קנוניא שבין הלו' והמלו' דכל שמודה שכתבו הוי כמקוים ואפי' לדעת המפרשים שחולקין על ר"ש היינו דוקא היכא דליתי' לבעל דבר אבל הכא דאיכא לבע"ד קמן והוא מודה שכתבו שאינו מזויף פשיטא דלקוחות לא מצי טעני כלל ועיין בש"ך שהשיג עליו והנה מל' רש"י בפ"ק דמציעא משמע כדברי המבי"ט גבי שנים אדוקין בשטר מלוה אומר ממני נפל כו' יתקיים השטר בחותמיו רשב"ג אומר יחלוקו אמר ר' אלעזר כששניהם אדוקין בטופס או בתורף אבל זה אדוק בתורף וזה אדוק בטופס זה נוטל תורף וזה נוטל טופס וכי לצור עפ"י צלוחיתו הוא צריך א"נ לדמי דאמר הכי שטר דאית ביה זמן כמה שוה ודלית ביה זמן כמה שוה בשטרא דאית ביה זמן גבי ממשעבדי ואידך לא גבי ממשעבדי יהיב ליה היאך דביני וביני וכתב רש"י וז"ל דתורף עדיף מטופס דאית ביה מקום הזמן דאלו שם המלוה והלו' והמעות כתובין אף בטופס שצריך לחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונ' כו' ואי משום חתימת עדים דהוי תחת הטופס הא אית לרשב"ג הודה בשטר שכתבו א"צ לקיים והאי מורה שכתבו הוא עכ"ל רש"י ומשמע דמודה בשטר שכתבו מהני אפי' למשעבדי דהא האי דתורף גובה ממשעבדי מיהו בדברי רש"י שם לא ירדנו לסוף דעתו וכבר הקשו שם בתוס' דמה זה ענין למוד' בשטר שכתבו ופי' בענין אחר ע"ש ואם כן נראה דלא מהני מודה בשטר שכתבו למשעבדי ובפרט דקי"ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וא"כ למשעבדי נמי צריך לקיימו וכן מוכח מדברי הרמב"ן שהובא בטור סי' פ"ח וז"ל והרמב"ן כתב בד"א כשהעדים לפנינו אבל אם אין שם עדי קנין אע"פ שהודה הלוה שהיה בקנין הרי הוא כשאר תביעה ע"פ ונשבע כשאר מודה במקצת וכן נמי בשטר אם אינו יכול לקיימה או משאר שטרות או מעידים המכירים החתימות אף ע"פ שמודה הלו' כיון דקי"ל דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו הרי הוא כהודאה על פה ונשבע על הכפיר' שעמה ופסקו בש"ע סי' פ"ח סעיף כ"ח ועיין בשטה מקובצת בפ"ק דמציעא מה שהביא בשם הרב רבינו יוסף הלוי וא"כ מוכח דמודה בשטר שכתבו אינו גובה ממשעבדי דאם גובה ממשעבדי א"כ אמאי נשבע כדין מודה במקצת הא ע"י הודאתו שמודה הוא גובה ממשעבדי וא"כ הרי הוא הודאת שיעבוד קרקע דהא היכא שגוב' ממשעבדי ה"ל שיעבוד קרקעות לשיטת הרמב"ן אלא מוכח מדבריהם דאפי' מודה שכתבו אינו אלא כמלו' ע"פ אמנם יש להסתפק היכא דהלקוחות בעצמן מכירין חתימתן ויודעין שאינו מזויף ומודים בדבר שאינו מזוייף אם גובה ע"פ הודאת לקוחות דגבי לוה שמודה שכתבו וטוען פרוע הוא נאמן במגו אבל לקוחות דלית להו מגו דהא אין יודעין אם הוא פרוע א"כ גובין מהם ואפי' הלוה בפנינו וטוען שכתבו ופרוע ואית ליה מגו דלא הודה שכתבו מ"מ אפשר דלא מהני הך מגו ללקוחות כיון דאפי' אם יטעון הלוה מזויף הלקוחות בעצמם יאמרו שאינו מזויף ועיין בתו' פ' חז"ה דף ל' ע"א ד"ה לאו קא מודית דהאי ארעא דידי הוא דרשב"א כתב שם דטענינן ללוקח כל מה שהמוכר היה יכול לטעון והוא זבינתיה במגו דלא היה שלך מעולם ואע"ג דהלוקח בעצמו ידע שהוא של המערער ודברי ר"י שם דכיון דאם היה המוכר רוצה לזכות בטענה שהוא שלו ולא היה שלך מעולם לא היה מעכבה הלוקח שהרי יודע שהוא של המערער לכן לא הוי מגו ע"ש ואפשר דכאן אפי' לר"י הוי מגו ולא שייך בזה דאם יטעון הלוה מזויף לא יעכב הלוקח דכיון דנכסוהי דבר אינש אינון ערבין וכיון דהלוה פטור גם הערב פטור ועמ"ש בסי' מ"ט סק"ח: