שולחן ערוך חושן משפט נ א
שולחן ערוך חושן משפט · נ · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שטר בעדים שכתוב בו אני פלוני לויתי ממך מנה כל המוציאו גובה בו אבל אם אין בו עדים אלא שהוא כתב ידו מתוך שנאמן לומר פרעתי נאמן לומר לא לויתי ממך אלא מאחר ונפל ממנו ומצאתו:
- הגה: וה"ה פסק דין שכתוב בו פלוני נתחייב לכנגדו -- חייב לשלם למי שמוציאו (מרדכי פרק ג"פ ופסקי רקנטי' סי' תל"ז ותשו' מהר"ם ד"פ סי' תקכ"א). וכן שטר שכתוב בו פלוני חייב לפלוני או לכל מי שמוציאו -- חייב לשלם לכל מי שמוציאו.
- ודוקא שבא מחמת אותו פ' אא"כ כתוב בפירוש בין בא מחמתו או שלא מחמתו (ר"י נ"ו ח"ה).
- ואם נכתב שובר משום אדם על שטר זה אח"כ שום אדם לא יוכל לגבות בו (נ"י פרק ג"פ בשם הר"מ והריטב"א). ואם כתב בשטר שמשעבד עצמו נגד המוציא שטר חוב זה עליו, אע"ג שידוע שלא היה חייב לו מעולם, מ"מ חייב לשלם לו, דהרי מ"מ נשתעבד נגדן (תשו' הרא"ש כלל ס"ח סי' ט' וי"א). וכמו שנתבאר לעיל סי' מ'. ועיין לקמן סי' ס"א ס"י:
מפרשים
שטר בעדים שכתוב כו': כל שחתומים עליו עדים אפי' לא כתוב בו בפנינו עדים אלא בלשון כתיבת יד דין שטר יש לו וכן מוכח בטור וכמ"ש בסוף סי' מ"ו [מ'] ולק' בסי' ס"ט וכן כתב בבית יוסף ובפרישה ע"ש:
וה"ה פסק כו': היינו למ"ד דאינו נאמן לומר פרעתי נגד פסק דין וכמ"ש לעיל בסי' ל"ט ס"י דאל"כ להוי נאמן לו' אינני חייב לך במיגו דפרעתי כמו בכתיבת יד הנ"ל וק"ל:
ודוקא שבא מחמת אותו פלוני כו': פי' שבא מכחו ומכח תביעתו והטעם דכיון שכתוב בשטר שם המלו' הוא עיקר ומ"ש בו עוד ולכל המוציאו הו"ל כאלו כתב בו ולבאי כחו וע"ל סי' ס"א ס"ד וסי' ס"ו ס"א:
ואם נכתב שובר כו': זה קאי ארישא אאם לא נזכר בו שום מלוה אבל אם כתב בשטר שחייב לפלוני או לכל מי שמוציאו דאז צריך לבוא האחר בכח אותו פלוני נראה דלא מהני בזה השובר שביד הלו' אף שיאמר הלו' פלוני הנחתם בשובר בא בכחך ושלמתי לו על פי השובר ולא עוד אלא אפי' אם כתוב בשובר בפי' שבא בכח של אותו פלוני וקיבל מעות מזה הלוה ל"מ דלא מצי לחייב בהודאתו לאחר ולאורועי כתב יד כלזמן שאין ידוע שהיה לו כח מהמלוה כנ"ל:
(א) שכתוב בו אני פלוני לויתי ממך מנה. והעדים חתומים למטה לא לקיים החתימה אלא לקיים הענין אז אינו נאמן לומר פרעתי כדלקמן סי' ס"ט סעיף ג':
(ב) כל המוציאו גובה בו. ושזה המוציאו יאמר אני הלויתי לך ולא כתבתי שמי כיון שאני מוציאו ולא חיישינן שמא אדם אחר הלוה לו ונפל ממנו ומצאו זה הכי אמרינן בש"ס:
(ג) מתוך שנאמן לומר פרעתי כו' משמע דפשיטא דבכת"י יכול לטעון פרעתי וכמו שכתב המחבר לקמן סי' ס"ט ס"ב וקצת קשה על הר"ב דכתב שם דיש אומרים דאינו נאמן לומר פרעתי וכאן כ' כדברי הט"ו מיהו לענין דינא כבר העליתי שם ס"ק ח' דיכול לטעון פרעתי וע"ש:
(ד) נאמן לומר לא לויתי כו'. אבל להד"מ לא מצי טעין ולא אמרינן דלמא לא כתב לשם חיוב אלא שכתב כעין מזכרת או שיחק בו או שלא להשביע כ"כ הב"ח ודבריו צ"ע ועיין מ"ש לקמן סי' ס"ט ס"ק ט"ז:
(ה) וה"ה פסק דין כו'. משום דאינו נאמן לומר פרעתי נגד פסק דין וכדלעיל סי' ל"ט סעיף י' ועיין מ"ש שם בס"ק כ"ו וכ"ח:
(ו) שטר שכתוב פלוני חייב לפלוני או לכל מי שמוציאו כו'. האי מלשון השטר הוא ולכך מסיק ודוק' בבא מחמת אותו פלוני כו' אבל אם לא נזכר בשטר שום אדם רק כתוב בסתם שנתחייב לכל מי שמוציאו חייב לשלם למי שמוציאו אף שאינו בא מחמת מלוה הראשון ועיין מ"ש בסי' ס"א ס"ד ס"ק ו' ובסי' ס"ו סעיף א' ס"ק י' בזה באריכות:
וכתב בתשובות מבי"ט ח"ב סי' רס"ו דאם פרע קצתו לזה שמוציאו ואח"כ הוציאו המלוה עצמו פטור הלוה מסך שפרע אף שלא היה לו הרשאה וע"ש עוד שהאריך:
(ז) ואם נכתב שובר כו' זה קאי ארישא אאם לא נזכר בו שום מלוה אבל בסיפא שכתוב שחייב לפלוני או לכל מי שמוציאו נראה דלא מהני שובר שביד הלוה אף. שאומר הלוה פלוני הנחתם בשובר בא בכחך ושלמתי לו ע"פ השובר ולא עוד אלא אפילו אם כתוב בשובר בפירוש שבא בכח של אותו פלוני וקבל מעות מזה הלוה לא מהני דלא מצי לחייב בהודאתו לאחר ולאורועי כת"י כל זמן שאין ידוע שהיה לו כח מהמלוה כנ"ל עכ"ל סמ"ע. וכן בנ"י במקור דין זה מיירי שלא הוזכר שום אדם בשטר. ומ"ש הסמ"ע אפילו כתוב בשובר בפירוש שבא בכח אותו פלוני כו' היינו בשובר שכתב המלוה עצמו בכתב ידו אבל בשובר שכתבו עדים בפירוש שבא בכח של אותו פלוני אין לך ידיעה גדולה מזו. ונראה לי דהא דמהני שובר משום אדם על שטר שנכתב סתם לכל מי שמוציאו היינו כשידע זה שקנהו אח"כ שכ' לו שובר עליו וקמ"ל דלא תימא כיון שנכתב לשם כל מי שמוציאו השטר בתקפו אף שפרעו למלוה הראשון וכתב לו שובר כיון שלא נכתב השובר על השטר עצמו והוא מוציא עתה השטר אלא כיון שפרעו ועשה ממנו שובר נמחל השטר וכן מלשון הנ"י עצמו מקור דין זה שכתב וז"ל ומיהו כל שהוציא א' שטר זה ופרעו לו ועשה ממנו שובר נמחל שעבודו לכל אדם שיוציאנו מכאן ואילך שלא נתחייב אלא במנה בלבד עכ"ל משמע דר"ל דלא תימא שנתחייב לכל מי שיוציאו אפילו בכמה מנה זה אחר זה אלא כיון שנפרע פעם א' תו לא מגבינא ביה אבל אם זה שקנאו טוען שלא ידע שפרע למלוה הראשון ולא ידע משובר זה נהי דלא נתחייב אלא במנה א' בלבד מכל מקום ה"ל כאלו נתחייב לו מתחלה ומה שפרע למלוה הראשון איהו דאפסיד אנפשיה שפרע לו ולא כתב שובר ע"ג השטר עצמו והאמינו ולא מבעיא היכא דאין ידוע בעדים שפרע לו רק שמלוה הראשון כתב לו שובר בכתב ידו דאיכא נמיחש לקנוניא שמא אחר שמכר לו שטר זה עשה לו שובר בכתב ידו ואפילו הוחזק כתב ידו בב"ד קודם המכירה כיון דכת"י לית ליה קלא יכול המוציא השטר לטעון שלא ידע מן הכתב יד וכן אפילו פרע בעדים יכול לטעון לא ידעתי ואנכי כיון שקניתי השטר ונתחייבת לכל מי שמוציאו והרי אני מוציאו עכשיו וה"ל כאלו נתחייבת לי מתחלה מיהו אם עשה לו המלוה הראשון שובר כתוב בעדים כיון דשובר בעדים קלא אית ליה א"כ ה"ל לקונה זה לידע ואיהו דאפסיד אנפשיה דהא אמרינן בספ"ק דמציעא (סוף דף י"ט) ויתבאר בפוסקי' בכמה דוכתי דלוה טורף בשובר מלקוחות שקנו השטר מהמלוה ולא אמרינן דלקוחות לא ידעי אלא שובר בעדים קלא אית ליה וה"ה הכא וכן המנהג בזמנינו שקונין ממרנ"י זה מזה ואלו היה הממרנ"י בטלה בזה לא הי' שום אדם קונה שום ממרנ"י דהי' חושש שמא פרע לו בעדים או שמא נתן כת"י בעדים שפרע לו:
ותו דהיכא דלא ידע ה"ל כלקח חפץ מחבירו ונודע אח"כ שהוא גניבה בידו ואינו שלו דמ"מ צריך להחזיר לו מעותיו משום תקנת השוק וכדלקמן סימן שנ"ו וה"ה הכא ואע"ג דכתב הרא"ש והט"ו לקמן סי' ס' ס' ס"א דלא שייך בשטרות תקנת השוק דלא שכיח היינו בסתם שטרות דעלמ' אבל בממרנות שבזמנינו דשכיח טוב' שקונין זה מזה יותר מן המטלטלים פשיט' דשייך תקנת השוק ועוד דבתר דכתבו הרא"ש והטור שם דבשטרות לא שייך תקנת השוק דלא שכיח כתבו וז"ל ועוד שלא יצא השטר מרשותו לגמרי שעדיין נשאר בידו כח למחול השטר הלכך חשוב שפיר ממונו לגבות ממנו ולפיכך בממרנו"ת שא"י למחול וכדלקמן סי' ס"ו ס"ק י' שייך בהו תקנת השוק ולפ"ז הכא בממרנ"י כשמברר זה שפרע למלוה הראשון קודם שקונהו זה צריך הקונה לישבע בכמה קנה הממרנ"י ויטול כדלקמן סי' שנ"ו אבל בידע או בשובר בעדים דהוה כידע שהוא גנב מפורסם לקמן סי' שנ"ו דאין צריך להחזיר לו מעותיו. כן נראה לי בדינים הללו (עיין בתשוב' מהרשד"ם סי' כ' וכ"ב):
(ח) ואם כתב בשטר כו'. וה"ה במי שחייב ושעבד עצמו בשטר לפרוע לכל מי שילוה לשמעון סך פלוני כ"כ בתשובת מהרא"ן ששון סי' קכ"ב וקע"ה וע"ש ועיין בתשובת מהר"מ אלשיך סי' צ"ז ובתשובת מהרא"ן חיים סי' כ"א:
(ט) ועי' לקמן סי' ס"א סעיף י' בסמ"ע רשם בכאן בהג"ה שם כתבו המחבר גופיה. ולי נראה דודאי הר"ב לא יכתוב מ"ש המחבר כבר ובפרט שכתב הוא עצמו וע"ל סי' ס"א סעיף י' אלא הר"ב בא לחדש דאע"ג שהמחייב לא היה חייב מעולם שום דבר לשום אדם שלא הלוה לו שום אדם כלום אלא שחייב את עצמו בדבר שלא הי' חייב כדלעיל סי' מ' וזה לא כתבו המחבר לקמן סי' ס"א סעיף י' כלל והוא מבואר בתשובת הרא"ש כלל ס"ח סי' ט' במ"ש שם וכן מצינו בשאול על מעשה דגלית הפלשתי ששעבד עצמו ונכסיו ליתן עושר גדול למי שיכה הפלשתי ובא דוד והכהו ונתחייב שאול לדוד באותו ממון ובפ"ב דסנהדרין קאמר שקדש דוד את בת שאול באותו ממון כו' עכ"ל וזהו מדוקדק בדברי הר"ב שכ' נשתעבד נגדו וכמו שנתבחר לעיל סי' מ' כו' והרי בסי' מ' מיירי במי שחייב את עצמו בדבר שלא הי' חייב כלל ע"ש וזה ברור:
(א) לויתי: והעדים חתומים למט' לא לקיים החתימ' אלא לקיים העניין אז אינו נאמן לומר פרעתי כמ"ש בסי' ס"ט ס"ג. ש"ך.
(ב) פרעתי: כתב הש"ך משמע דפשיטא דבכת"י יכול לטעון פרעתי וכ"כ המחבר בסי' ס"ט ס"ב וק"ק על הרב דכתב שם די"א דאינו נאמן לומר פרעתי וכאן סתם כדברי הט"ו מיהו לענין דינא העליתי שם כדעת המחבר וכתב הב"ח דלהד"מ לא מצי טעין ולא אמרינן דלמא לא כתב אלא כעין מזכרת או שיחק בו או שלא להשביע ע"כ ודבריו צ"ע עכ"ל (וז"ל הט"ז נאמן לומר כו' ודינו כשאר כת"י הנזכר בסימ' ס"ט דכל שיש לו מגו דפרעתי יכול לומר לא כתבתי אלא למזכרת או לטופס בעלמא רק שלא ישקר עיקר כתב ידו ע"כ).
(ג) פסק: היינו למ"ד דאינו נאמן לומר פרעתי נגד פס"ד כמ"ש בסי' ל"ט ס"ד דאל"כ ליהוי נאמן לומר שאינו חייב במגו דפרעתי כמו בכת"י סמ"ע.
(ד) שובר: כתב הסמ"ע דזה קאי בלא נזכר בו שום מלוה אבל אם כתוב בשטר שחייב לפלוני או לכל מי שמוציאו דאז צריך האחר לבא בכח אותו פלוני נראה דלא מהני השובר שביד הלוה אף שיאמר דזה שמסר לו השובר בא בכח המלוה ושלמתי לו ע"פ השובר ולא עוד אלא אפילו כתוב בפירוש בהשובר שבא בכח המלו' לא מהני דלא מצי לחייב בהודאתו לאחר ולאורועי כת"י כל זמן שאין ידוע שהי' לו כח מהלו' עכ"ל וז"ל הש"ך מ"ש הסמ"ע אפילו כתוב בפירוש כו' היינו בשובר שכתב (הלו') [הגובה] בעצמו בכתב ידו אבל בשובר שכתבו עדים בפירוש שבא בכח המלו' אין לך ידיע' גדול' מזו ונ"ל דהא דמהני שובר היינו כשידע זה שהקנהו אח"כ שכתב לו שובר עליו וקמ"ל דל"ת כיון שנכתב לכל מי שמוציאו השטר בתקפו כיון שלא נכתב השובר על השטר עצמו והוא מוציאו עתה אלא כיון שפרע ועשה ממנו שובר נמחל השטר אבל אם זה שקנהו טוען שלא ידע מהשובר ה"ל כאילו זה נתחייב לו מתחל' ומה שפרע למלו' הראשון איהו דאפסיד אנפשי' וכן המנהג בזמנינו שקונין ממר"ם זה מזה ותו דהיכא דלא ידע ה"ל כלקח חפץ מחבירו ואח"כ נודע שהוא גניב' בידו דמ"מ צריך להחזיר לו מעותיו מפני תקנת השוק כמ"ש בסי' שנ"ו וה"ה הכא ואף דבשטרו' לא שייך תקנת השוק היינו בסתם שטרות אבל בממרנו"ת שבזמנינו דשכיחי טובא שקונין זה מזה יותר מהמטלטלים פשיטא דשייך גבייהו תקה"ש וא"כ כשמברר זה שפרע להמלו' קודם שקנהו זה ישבע הקונ' בכמ' קנה ויטול אבל אם ידע או בשובר בעדי' דהוי כגנב מפורסם א"צ להחזיר לו מעותיו כן נ"ל בדיני' הללו ועיין בתשובת מהרשד"ם סי' כ' וכ"ב ע"כ וכתב עוד בשם תשו' המבי"ט דאם פרע קצתו לזה שמוציאו ואח"כ הוציאו המלו' עצמו פטור הלו' מהסך שפרע אף שלא היה לו הרשא' וע"ש עוד שהאריך עכ"ל (והט"ז כתב דאם כתוב בשטר לפלוני ולכל המוציאו ולא היה לזה המוציאו כתיב' מאותו פלוני וזה פרע לו ע"פ השובר נרא' דמהני אם אותו פלוני מסרו לו אע"פ שאין כאן כתיב' רק מסיר' לחוד הא בסי' ס"ו סי"ז יש פלוגתא באם פרע ללוקח השטר אם נפטר מהמלו' היכא דלא היה לזה כתיב' ומסיר' ומספק אין להוציא ממון כ"ש כאן דכתוב לפלוני ולכל המוציאו וא"כ להרא"ש דא"צ כח ורשות כלל בזה כן נ"ל פשוט אע"פ דלא משמע כן מהסמ"ע עכ"ל.
(ה) לקמן: אף דכתבו שם המחבר גופי' בא הרב לחדש כאן דאע"ג שהמחייב לא היה חייב מעול' שלא הלו' לו שום אדם כלו' אלא שחייב עצמו בדבר שלא היה חייב כדלעיל סי' מ' וזה לא כתבו המחבר בסי' ס"א והוא מבואר בתשובת הרא"ש במ"ש שם וכן מצינו בשאול במעש' דגלית הפלשתי ששעבד עצמו ונכסיו ליתן עושר גדול למי שיכנו ובא דוד כו' ואמרינן בהש"ס שקידש דוד את בת שאול באותו ממון כו' ע"כ וזהו מדוקדק בדברי הרב שכתב נשתעבד נגדו וכמ"ש לעיל סי' מ' כו' והרי שם מיירי שחייב עצמו בדבר שלא חייב כלל וזה ברור עכ"ל הש"ך.
(א) שטר בעדים. עיין בהגהת הטורי זהב בשם מוהרי"ק וז"ל ומיהו רשב"ם פי' דאיירי בכתב ידו ממש וצ"לדס"ל דאינו נאמן במגו דלא חיישינן כלל לנפילה דכל אינש מזהיר זהיר בשטרא והוי במקום עדים ע"כ. גם בכהאי גוונא הביא בשם מוהר"ש חיון בס' בני שמואל שהוליד מדברי רשב"ם פ' ג"פ שכת' גבי שטר שכתב בו אני פ' לויתי ממך מנה וכגון כתב בכת"י דתנן גובה מנכסים ב"ח דסובר אפילו ליכא עדי' אינו נאמן במגו דפרעתי דהוי מגו במקום עדים ועיין שם בכהאי גוונא דמפרש דברי רשב"ם בנאמנות. ונעלם מעיניהם דעת הרשב"ם דס"ל בכת"י אינו יכול לטעון פרעתי עיין שם גבי כת"י שהוחזק בבית דין ס"פ ג"פ וכן בבית יוסף סימן ס"ט שם הביא תשוב' הרא"ש וכתוב שם דעת הרז"ה והראב"ד והרשב"ם דאינו נאמן לומר פרעתי בכת"י אבל לדידן דנאמן לומר פרעתי נאמן גם כן במגו:
(ב) שובר משום אדם. ז"ל הש"ך הא דמהני שובר היינו דוקא כשידע זה שקנה אח"כ שכתב לו שובר עליו וכו' אבל אם זה שקנה טוען שלא ידע שפרע למלוה ראשון נהי דלא נתחייב אלא במנה א' בלבד מכל מקום ה"ל כאלו נתחייב לו מתחלה וכו' לא מבעיא היכא דאין ידוע בעדים שפרע רק שהמלוה הראשון כתב לו שובר בכת"י דחיישינן לקנוניא וכו' ואפילו הוחזק כת"י בבית דין כיון דכת"י לית לי' קלא יכול המוצא לטעון לא ידעתי מיהו אם עשה לו המלוה שובר בעדים דקלא אית לי' אם כן ה"ל לקונה לידע ואיהו דאפסיד אנפשי' דהא אמרינן ספ"ק דמציעא ונתבאר בפוסקי' בכמה דוכתי דלוה טורף בשובר מלקוחות שקנו השטר מן המלוה ולא אמרינן דלקוחות לא ידעי אלא שובר בעדים קלא אית לי' וה"ה הכא וכו' ותו היכא דלא ידע ה"ל כלוקח חפץ מחבירו ונודע שהוא גניבה בידו דמ"מ צריך להחזיר הדמים משום תקנת השוק וה"ה הכא ואף על גב דכתב הרא"ש והטור בסימן ס' דלא שייך בשטרות תקנת השוק דלא שכיח היינו בשטרות דעלמא אבל בממרנ"י שלנו דשכיחי טוב' שקונין זה מזה יותר ממטלטלין ושייך בי' תקנת השוק ולפי זה הכא בממרני כשמברר זה שפרע למלוה ראשון קודם שקנהו ישבע בנק"ח בכמה קנה ויטול אבל בידע או בשובר בעדים דהוי כידע שהוא גנב מפורסם דא"צ להחזיר הדמים כנ"ל בדינים הללו עכ"ל:
וכל דבריו סברות חדשות ולא כן לבי ידמה דמ"ש לחלק בין שובר בעדים ובין עדי ע"פ דשובר מפיק לקלא ולא כן עדי בע"פ לפי מה דאמרינן בפרק חזקת הבתים דף מ"ב בהא דאמר רב המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים ופריך הא רב ושמואל דאמרי תרוייהו מלו' ע"פ אינו גובה מנכסים משועבדים ומשני מלוה אזביני קא רמית מלוה מאן דיזיף בצנעא יזיף כי היכא דלא ליתזלי נכסי מכר מאן דזבין בפרהסיא זבין ואם כן פרעון נמי י"ל דפרע בפרהסיא. גם מה שכתב הש"ך דבשובר דאית לי' קלא טורף מלקוחות מה שאין כן בעדים כבר כתבנו בס"ס מ"ו דגם בעדים ע"פ אם נתברר שפרע אין הלוה צריך לשלם ללוקח ולא חששו לטריפות לקוחות אלא בשעבוד נכסים דגוף הנכסים של הלוה אבל אם הוא חפץ של פ' ומכרו לאחר הרי זה מוציא מיד הלוקח כיון שמכר דבר שאינו שלו אלא שנותן לו הדמים מפני תקנת השוק וכאן לא שייך תקנת השוק וכמו. שנבאר וע"ש. ומ"ש הש"ך משום תקנת השוק ובשובר בעדים כיון דמפקי לקלא ה"ל כידע אין הקול מכריע שנתוודע לזה שקנה וראי' לזה מתשובת הרא"ש הובא בטור סימן דבשעבוד מטלטלי אג"ק אינו גובה עכש ו מפני תקנת השוק ואף על גב דבשטר שעבדם ואית לי' קלא ע"כ מוכח דתקנת השוק שייך אפילו במידי דאית לי' קלא אם לא שידע בודאי או בגנב מפורסם דהוא קול מבורר יותר משטר שאינו מפורסם כל כך ואם כן אי נימא תקנת השוק בכהאי גוונא אפילו שטר בעדים אינו מועיל אמנם נראה דלא שייך בזה תקנת השוק כלל דהא כתב בתשובת מוהר"ם אלשיך סימן קכ"ד שאם בא דבר הנגנב ליד הבעלים אין צריך לשלם מעותיו ללוקח משום תקנת השוק עיין שם בשמעון שמכר בית לראובן וקבל עליו לסלקו מכל ערעורים ואחר כך הפקיד שמעון ביד ראובן טבעת זהב וכו' אמנם מטעם אחר יכול ראובן לעכב כו' וק"ו הכא שגוף הפקדון עדיין אצל המוקדם עיין שם ועיין ש"ך בסימן שנ"ו ז"ל עיין מש"ל סימן קכ"ו בשם תשובת מהר"ם אלשיך ותלמוד לכאן שאם בא דבר הגנוב אחר שנמכר ליד בעלים הראשונים אין צריך לשלם ללוקח מעותיו אף שידוע שקנהו מתחלה דלא שייך בי' תקנת השוק כיון שהוא עתה ביד בעלים הראשונים ואף ששם חלקתי עליו כאן מודינא עד כאן לשונו ואם כן הכא שהלוה מוחזק בנכסיו וה"ל כאלו בא דבר הגנוב אחרי נמכר לידו דא"צ לשלם מפני תקנת השוק דלא שייך תקנת השוק אלא אם באו הבעלים להוציא מיד הלוקח לא כשבא לידו ואף על גב דבממרנ"י משמע בטורי זהב באבן העזר סימן נ"ב ועיין שם ב"ש דה"ל כגבוי היינו היכא דעומד ליפרע אבל זה שכבר פרע אינו עומד לגבות ואם כן ודאי ה"ל הלוה מוחזק בנכסיו וכל שבאו נכסיו לידו ליכא תקנת השוק ועוד דבט"ז שם אתי עלה בממרני מטעם אחר עיין שם ולא משום דהוי ממרנ"י כגבוי טפי משאר שטר והטור והרא"ש דהוצרכו להפקיע תקנת השוק בשטרות מטעמא אחריני עיין שם בסימן ס' היינו משום דמיירי שם בשעבוד שערות ומכרן הלוה לאחר ושם אין הלוקח מוחזק אבל בזה שהלוה מוחזק בנכסיו שנמכרו ממילא לא שייך תקנת השוק וכמ"ש ומ"ש הש"ך דאם יש לו שובר בכת"י דחיישינן לקנוניא לפי מ"ש בסימן ס"ט סק"א ובסימן מ"ח סק"ג דאפילו בכת"י אם תפס מצי אמר שנכתב בזמן הכתוב והוא מדברי תוספות פרק קמא דגיטין עיין שם אם כן הכא שהלוה מוחזק בנכסיו ותפוס ועומד מצי טעין שנכתב בזמנו אלא דבזה אפשר אמרינן כיון דהפרעון ספק הוי הממרני כגבוי עיין שם באבן העזר סימן נ"ב ב"ש וצריך עיון אבל אתברר בעדים שפרע קודם ודאי הלוה נפטר ואין בזה תקנת השוק וכמ"ש והוא ברור: