שולחן ערוך חושן משפט כו ג
<< · שולחן ערוך חושן משפט · כו · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
המקבל עליו בקנין לידון עם חבירו לפני עכו"ם אינו כלום ואסור לידון בפניהם ואם קבל עליו שאם לא ילך בפניהם יהיה עליו כך וכך לעניים אסור לילך לדון עמו לפני עכו"ם וחייב ליתן מה שקיבל עליו לעניים ויש מי שאומר שאין ב"ד מוציאין ממנו אלא מודיעין אותו שחל הנדר עליו:
מפרשים
המקבל עליו בקנין לדון כו': דוקא לדון קאמר וכנ"ל אבל לעדות מועיל הקבל' לכ"ע וכמ"ש בסי' כ"ב ס"ב ועפ"ר:
אינו כלום ואסור כו': עיין בתשו' הרא"ש והטור הביאו שכתב ז"ל ואע"פ שכתוב בשטר לדון בדיני העכו"ם אין בכלל זה שלא ישמט שאין הכוונה בזה אלא שאם הוא אלם ולא ציית דינא דישראל שיכריחוהו בדין העכו"ם אבל לא שיעבור על ד"ת כו' ומשמע מזה דהיינו דוקא כל שכתב התם שידון בדיני העכו"ם ומטעם שכתב דאז אמרינן דלא היתה כוונתו לעבור על ד"ת אבל אם כתב בפי' בשטר שמתחייב נפשו לדון עכ"פ לפניהם מודה להרי"ף וב"ת שכתבו שאם אין להמלוה זכות בזה לא חל ע"ז הקנין דה"ל קנין דברים אבל אם יש למלוה זכות בזה אין בידו לחזור בו דהקנין חל על נכסי' שנשתעבדו לא על אותו זכות שקיבל עליו לדון לפני דייני העכו"ם ולא מצאתי מי שחולק ע"ז ואף שהר"ן סתם וכת' בתשוב' סי' פ"א דלא מהני קבלתו עליו לדון בפניהן מ"מ יש לפרשו באופן דלא יחלקו על הב"ת והרא"ש ודמיירי כשאין זכות לו יותר בדייני עכו"ם מדייני ישראל וא"כ קשה על המחבר שסתם וכתב כאן ולעיל בסי' כ"ב ולא חילק לכתוב דביש לו זכות צריך לקיים קנינו וצ"ע ועמ"ש עוד מזה לקמן סי' ס"א:
וחייב ליתן כו': שהנדרים חלים בכה"ג ובקיום המצוה נתחייב ליתן מה שקיבל עליו:
ויש מי שאומר שאין ב"ד כו': כ"כ בה"ת בשם הרי"ף והטור הביאו ולא מצאתי מי שחולק ע"ז שיסבור שהב"ד מוציאין ממנו וגם בד"מ לא הביא כאן שום דעה שחולק ע"ז ואפשר לומר שזה תלוי במ"ש שכל מצות עשה שמתן שכרן בצדה אין ב"ד מוזהרין עלי' שפירשו הרמב"ן שאין ב"ד עונשין עלי' אבל אם ירצו הב"ד יכולין להוציא מידו בע"כ כמ"ש לקמן בסי' צ"ו [צ"ז] וק"ז ובי"ד ר"ס ר"מ ע"ש וכ"ש בזה. שקבל עליו בתורת נדר והיותר נראה לומר דדרך המחבר לכתוב כן אף שאין בו פלוגתא וכמ"ש ל' בס' י"ו ס"ב ע"ש:
(ה) המקבל עליו בקניו לידון כו'. עיין בתשובת מהרא"ן ששון סי' ס"ב ובתשובת מנחם עזריה ס" נ"א וע' ביש"ש פ"ח דב"ק סי' ס"ה מדינים אלו וע' בתשובת רב משה אלשיך סי' ט"ז וסי' פ"ו ובת"ה סי' ד"ש:
(ו) ויש מי שאומר שאין ב"ד מוציאין מידו. כתב הסמ"ע ולא מצאתי מי שחולק ע"ז וע' בב"ה שחולק ע"ז וכ' על הטור מה שכתב שאין ב"ד מוציאין ממנו מה שקבלו עליו לתת לצדקה אם לא ילך לדון עמו לפני עכו"ם גם מה שפירש במתני' דחומר בנדרי' לא משמע לי האי פירושא עכ"ל וע' ב"ח:
(ה) ואסור: בתשובת הרא"ש כתב ואע"פ שכתוב בשטר לדון בדיני העובדי כוכבים אין הכונ' בזה אלא שאם הוא אלם ולא ציית דינא דישראל שיכריחוהו בדיני העובדי כוכבים ולא שיעבור על ד"ת כו' ומשמע מזה דאם כתוב בשטר בפירוש שמתחייב נפשו לדון עכ"פ לפניהם אז אין להמלו' זכות בזה לא חל הקנין דה"ל קנין דברים אבל אם יש למלו' זכות בזה אין בידו לחזור בו דהקנין חל על נכסיו שנשתעבדו לו על הזכות שקיבל עליו לדון בדיני עובד כוכבים ואין חולק בזה וא"כ קשה על המחבר שסתם כאן ובסי' כ"ב ולא חילק דביש לו זכות שצריך לקיים קנינו וע"ל סי' ס"א מ"ש עוד מזה עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשובת מהר"א ששון סי' ס"ב ובתשובת מ"ע סי' נ"א ובתשובת ר"מ אלשיך סי' ט"ז ופ"ו ובת"ה סי' ד"ש וביש"ש פ"ח דב"ק.
(ו) שאומר: כתב הסמ"ע דלא מצא מי שחולק בזה והש"ך כתב דבבדק הבית חולק ע"ז וכתב על הטור כו' ע"ש.
(א) ויש מי שאומר. עיין סמ"ע שכתב וז"ל ולא מצאתי מי שחולק בזה ואפ"ל שזה תלוי במ"ש כל מצוה שמתן שכר' בצדה אין בית דין מוזהרין עליו שפירש הרמב"ן שאין בית דין עונשין עליו אבל אם ירצו הבית דין יכולין להוציא מידו ויותר נראה דרך המחבר לכתוב כן אף שאין בו פלוגתא עיין שם ועיין ט"ז מ"ש בשם מו"ח דהך דאין בית דין מוציאין משום דאין שייך כאן כפי' דיכול לומר אתן ומתי שארצה אתן ועיין שם שכתב ז"ל ואני תמה דודאי לענין צדקה אין כופין לדעת קצת פוסקים משום דמתן שכרה בצדה אבל מה שאדם אומר אתן צדקה ודאי כייפינן לי' ככל הכפיות דהוי כמו נדר ובנדר פשיטא ודאי כייפינן ואיך נעלם מעיניהם ברייתא ערוכה פרק קמא דר"ה מוצא שפתיך תשמור זה ל"ת ועשית אזהרה לבית דין שיעשוך כו' הרי מבואר דכופין בית דין לקיים הנדר ועיין שם ועיין בתשובת ב"ח שכ' וז"ל לענין הקנס בית דין אין כופין אותו והא דב"ד כופין על הצדקה היינו היכא שאינו רוצ' ליתן כל עיקר אבל בנודר לעניי' אין שם כפי' דיכול לשאול ועיין שם בסימן ל"ז לדע' הסמ"ע שוה נודר לדין צדקה ולמאן דאמר כופין בצדקה כופין בנדר ועיין במרדכי פרק קמא דב"ב שאל הרב ר"י את הר"ר יצחק בר יוסף ט"ע אין מעשין על הצדקה כו' ותלמידך חוכך להחמיר וכו' ועוד מדגרסינן בפ' נערה אבל אמיד כייפינן כי הא דרבא אכפי' לר"א ומגבה מיני' ארבעה מאה זוזי לצדקה וכו' ודוחק לומר דהת' מיירי שכבר נדר מעיקרא ולהכי אכפיה מדלא אדכרא תלמודא עיין שם ומבואר מדבריו דבנודר ודאי כייפינן וכדברי הטורי זהב. אמנם גם הסמ"ע יש לו במה לסמוך והוא דעת רב האי גאון דסבירא ליה גם בנודר אין כופין והובא בר"ן פרק נערה ז"ל וכן כתב רב האי גאון ז"ל בתשובה דהא אפילו נודר שעברו עליו שלשה רגלים מיקים הוא בבל תאחר אבל אין חייבין לעשות לו כלום אבל הר"ן השיגו וכתב ז"ל וכן מ"ש דאפילו נודר לא דק דהא אמרינן בר"ה ועשית אזהרה לבית דין שיעשוך ובההיא קרא כתיב צדקה כדדרשינן בפיך זו צדקה עיין שם ואם כן לענין דינא עיקר כדברי הטורי זהב וכפרט שכיון בראייתו לראיות הר"ן אבל אין להתפלא על הסמ"ע אם דעתו שוה לדעת רב האי גאון. אלא דהיא גופי' קשיא לי מ"ש נודר מצדקה דהא טעמא דאין כופין על הצדקה היינו משום דמ"ע שמתן שכרה בצדה דכתיב למען יברכך ואם כן בנודר מי לית ליה האי ברכה ברכת ד' וכי משום דעדר מעיקרא לצדקה יפסיד ברכת ד' ואם כן הוי נמי מ"ע שמתן שכרה בצידה ואי' משום דבנודר איכא נמי לאו דלא יחל וכופין על הלאו הא בצדקה גופי' נמי אית בי' לאוי טובא לא תקפוץ ולא תאמץ ואפילו הכי אמרו דאין כופין על הצדקה. ואי נימא דגם באמירה לעני שייך ביה אמירה לעני כמסירה להדיוט ואם כן קני להו ממש באמירה אם כן ודאי כופין ואפילו לנכסים אינ' יורדין אבל למאן דאמר דלא אמרינן אמירה לעני כמסירה להדיוט ואין בו אלא משום נדר אם כן אכתי ה"ל מ"ע שמתן שכרה בצדה ואין כופין ועמ"ש בסימן ר"ץ:
ועיין בתומים מ"ש ליישב דברי הרי"ף שכתב בפי' המשנה דחומ' בנדרי' מבשבועות דהוא בנודר לצדקה באם לא ילך לדון בפני כותים ותמה הב"ת שאין המשנה מתפרש על דרך זה ועיין שם שכתב ע"פ הקדמה שהוליד מדברי ר"ת והרא"ש ר"פ המדיר דהאומר קונם עלי שינה ג"י אם אעשה דבר פ' דאינו נדר אף על גב דיכול לישן ולא יעשה דבר פ' הואיל והוציא שינה ג"י והוא נדר שוא ואינו חל דה"ה איפכא אם אמר אם אישן מהיום תוך ג"י יהי החפץ זה אסור אינו נדר דהא הזכיר שינה ג"י והוי נדר של שוא עיין שם ואין הנדון דומה לראיה דהתם טעמא דר"ת ורא"ש היינו לפי שגוף הנדר הוא שוא אף על גב דתלוהו בדבר שיכול לקיים מכל מקום גוף הנדר אינו יכול להתקיים אבל להיפך היכא דהנדר הוא בדבר שיוכל לקיים אלא שתלה אותן בדבר שאינו יכול להתקיים ודאי הנדר חייל אם לא היכא שנוכל לומר שהוא על דרך גוזמא וכמו קונם פירות אם לא ראיתי נחש כקורות בית הבד וכמ"ש בר"ן בנדרים דכ"ד עיין שם אבל היכא דל"ש דרך גוזמא הנדר חל והוא פשוט: