שולחן ערוך הרב אורח חיים נד
א ישתבח אינה פותחת בברוך לפי שהיא סמוכה לברוך שאמר ששתיהן נתקנו על פסוקי דזמרה זו לפניהם וזו לאחריהם ופסוקים שביניהם אינם חשובין הפסק ולכן נוהגין במקומות הרבה לענות אמן אחר ברכת ישתבח אפילו אחר ברכת עצמו שלא אמרו שכל העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה אלא כשלא בירך רק ברכה אחת או אפילו בירך ב' ברכות אלא שאין אחיזה לזו בזוח שרשאי הוא להפסיק ולדבר בינתיים כגון ברכת השחר אבל כשעונה אחר סיום ב' ברכות או יותר הסמוכות זו לזו שיש אחיזה לזו בזו כגון ברכת קריאת שמעט ושמונה עשרה
הרי זה משובח וכן ישתבח כיון שהיא סמוכה לברוך שאמר ואסור להפסיק ביניהם בדיבור ומטעם זה עונין אמן אחר בונה ירושלים שבברכת המזון. וי"א שאין עונין אמן אחר ברכת עצמו אלא בברכת בונה ירושלים שבברכת המזון לבד להפסיק בין ג' ברכות הראשונים שבברכת המזון שהן מן התורה לברכה רביעית שהיא מדברי סופרים אבל שאר ברכות שכולן מדברי סופרים אין עונין אמן אחר ברכת עצמו אפילו בסיום כמה ברכות הסמוכות זו לזו וכן נוהגין במדינות אלו:
ב אין לענות אמן אחר בא"י אל מלך גדול בתשבחות שאין זה סיום הברכה אלא אחר חי העולמים שזה סיום הברכה:
ג המספר בין ישתבח ליוצר עבירה היא בידו וחוזר עליו מעורכי המלחמה מטעם שנתבאר בסימן נ"א ויש מי שאומר שלצרכי צבור או לצורך מצוה כגון לפסוק צדקה למי שבא להתפרנס מן הצדקה מותר להפסיק וכן ש"ץ שלא היה לו טלית ותפילין והביאו לו בין ישתבח לקדיש יכול ללבשן ולברך עליהן אבל כשהביאו לו קודם ישתבח יברך עליהם קודם ישתבח כמו שנתבאר בסי' נ"ג אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר ואצ"ל בין ברכו ליוצר אור בין ש"ץ עצמו ובין הצבור שעמו:
ד ומזה שמפסיקין בין ישתבח ליוצר לצורך מצוה נתפשט המנהג מקדם בהרבה מקומות לברך חולה או לקבול בבית הכנסת שיעשו לו דין בין ישתבח ליוצר שכל זה נקרא צורך מצוה.
ולאחר כן כשחוזרין ומתפללין יאמר הש"ץ מקצת פסוקי דזמרה ויאמר קדיש עליהם כי לעולם אין אומרים קדיש בלא תהלה לפניו ואם לא אמר פסוקים לא יאמר קדיש אלא יאמר ברכו בלא קדיש כמו שבערבית נוהגין לומר ברכו בלא קדיש הואיל ואין אומרים פסוקים לפניו.
והפורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא שאמר פסוקים שלעולם לא תמצא קדיש בלא פסוקים שלפניו אם לא אחר גמר התפלה ולכן נהגו לומר פריסת שמע אחר גמר תפלת י"ח בלחש כדי שיאמר הקדיש על תפלת י"ח אבל אח"כ לא שייך לומר קדיש.
ועתה חדשים מקרוב באו שפורסין על שמע אחר קדיש האחרון מיד ואינו נכון דמה ענין לומר ב' קדישין סמוכין זה לזה ויש ללמדם שיאמרו מקצת פסוקים בין ב' הקדישים.
ומנהג כל ישראל שאין מקדישין בקדיש לעולם אלא בסיום הפסוק או אגדה שהיא דרשת הפסוק אבל לא בסיום התורה שבעל פה שאינה דרשת הפסוק ולכן נוהגין לומר אחר פרקי אבות אגדת רבי חנניא בן עקשיא אומר כו' ואחר פיטום הקטורת ובמה מדליקין אגדת אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים וכו' וא"כ גם כשלומדין משניות יש לומר איזה אגדה בסיומן כדי לומר קדיש לאחריה (אבל אחר איזהו די בסיום תפלת יהי רצון):