שולחן ערוך אורח חיים תרצב ד
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תרצב · ד
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מי שהוא אנוס קצת ואינו יכול לילך לבהכ"נ יבוצריך להמתין עד אחר שקראו הקהל וקשה עליו לישב בתענית כ"כ יכול לשמוע קריאתה מבע"י יג*מפלג המנחה ולמעלה:
מפרשים
אסור לאכול כו'. כמו גבי ק"ש דערבית וא"כ כ"ש שאסור לישן קודם קריאת המגיל' כנ"ל:
(ו) מפלג המנח': נ"ל דאפי' בשבת מותר לעשות כן כשיש לו איזה אונס כמ"ש סי' רצ"ג אך יש לאסור דאין קורין המגיל' בשבת:
(ז) מפלג המנח': אחר שיתפלל ערבית אבל אין נ"ל להתיר לטעום מעט וימתין עד שיבא הקורא כדאמרי' בברכות לא יאמר אדם אוכל קימעא וכו' אח"כ אקרא ק"ש, ונראה דכ"ש לענין קריאת מגילה דחיישי' שמא תחטפנו שינה ויבטל מקריאת' שהרי יש בה שהות טובא וגם קריאת' חוב' טפי שהרי כל המצות נדחי' מפני' [ת"ה] ועמ"ש סי' תרפ"ז בשם רא"מ דס"ל איידי דחביבא לא אתי למפשע, ומה"ט לא אסרו ללמוד כמו גבי בדיקת חמץ עכ"ל, א"כ ס"ל דקיל מק"ש וחמץ והנה כיון דבק"ש וחמץ שרי טעימה כמ"ש סי' רל"ה ותל"ב ק"ו כאן, ועוד דעיקר קריאת המגילה ביום, ונ"ל דמש"ה שינה רמ"א לשונו וכתב אסור לאכול וכו' משמע דטעימה שרי ומ"מ אין להקל אלא לצורך גדול, ובתוספתא דפ"ק דשבת כתב דמגילה דמי ללולב ושופר וק"ש: משמע במהרי"ל דאפי' חולה לא יאכל קודם קריאתה אא"כ יש בו סכנה:
ופשוט דאנוס קצת יכול לשמוע של יום קודם הנץ החמה אחר שעלה ע"ה עיין סי' תרפ"ז, וכתב שם ב"י בשם א"ח שנהגו לקרות קצת מבע"י כדי להקל על האנושים והמעוברות שלא יתענו יותר מדאי:
מי שהוא כו'- דמפלג המנחה הוא לילה אף לק"ש כמ"ש ר"ת בברכות ב' א' וכן לקידוש והבדלה כמ"ש בפ"ד שם ודוקא למי שנוהג תמיד כר"י שם ועיין פר"ח שחלק ודחה דבריו.
אבל- עמ"א בשם ת"ה.
(ז) מפלג: אחר שיתפלל ערבית. וכתב המ"א מאחר דשינ' רמ"א לשונו וכתב אסור לאכול וכו' משמע דטעימה שרי ומ"מ אין להקל אלא לצורך גדול ומשמע במהרי"ל דאפילו חולה לא יאכל קודם קריאתה אא"כ יש בו סכנה. וכתב הב"י שנהגו לקרות קצת מבע"י כדי להקל על האנושים והמעוברות שלא יתענו יותר מדאי.
(יב) וצריך להמתין וכו': ר"ל שיבוא אחד לקרוא לפניו דמקודם אסור לאכול כמו לענין ק"ש לעיל בסי' רל"ה (סעיף ב'):
(יג) מפלג המנחה ולמעלה: דהוא שעה ורביע קודם הלילה והטעם דכיון דחשבינן ליה לילה לענין תפילת ערבית שיכול להתפלל בזמן ההוא חשבינן ליה לילה גם לענין הזה:
(יד) אבל אסור לאכול וכו': עיין במ"א שמסיק דדוקא אכילה אסור אבל טעימה בעלמא שרי וע"כ טוב יותר להקל לאיש הזה שיטעום קודם קריאת המגילה ולא להקל לקרות מפלג המנחה ולמעלה דהפר"ח קרא תגר על קולא זו ודעתו דקודם צה"כ אינו יוצא כלל אפילו דיעבד וכן משמע דעת הגר"א בביאורו. ואפילו טעימה אין להקל אלא לצורך גדול דהיינו חולה קצת או מי שמתענה והתענית קשה לו ושיעור טעימה היינו כביצה פת או משקין כשיעור ביצה. וכתב הפמ"ג דלפי דעת הפר"ח אפילו בין השמשות אין לקרות ובדיעבד אם קרא בבין השמשות ג"כ מסתפק שם אם לא באונס והכרח גדול יש לצדד להקל. וכתב בח"א דאפילו קרא מקצתה קודם צאת הכוכבים לא יצא וצריך לחזור ולקרות ובלי ברכה. ועיין בשע"ת בשם הברכי יוסף ובביאור הלכה דמ"מ המיקל לחולה וליולדת למהר קריאתן מבעוד יום קצת יש לו על מי לסמוך:
(טו) קודם שישמע קריאת המגילה: כמו לענין ק"ש דערבית דאסרינן מטעם שמא יחטפנו שינה ויבטל מקריאתה וא"כ כ"ש שאסור לישן קודם קריאת המגילה ואפילו דעתו רק לישן קימעא כמו שם גבי ק"ש וקריאת המגילה הוא חוב גדול שהרי כל המצות נדחים מפניה כדלעיל בסימן תרפ"ז ועיין לעיל בסימן רל"ה ס"ב ובמשנה ברורה שם כמה פרטים לענין ק"ש וה"ה כאן ודע דכמו בלילה אסור לאכול קודם קריאתה ה"ה ביום אפילו כבר התפלל אסור לאכול קודם קריאתה וכמו לענין שופר ולולב:
(טז) אפילו התענית קשה עליו: ואם הוא אדם חלוש והשהייה יזיק לבריאותו ויכול לבוא לידי חולי וטעימה מעט אינו מספיק לו נראה דשרי לאכול אך יבקש מאחד שיזכירנו לקרוא את המגילה אחר אכילתו כתב הפמ"ג ספק אם קרא את המגילה אפשר דלא אמרינן בזה ספיקא דרבנן לקולא משום דהוא דברי קבלה:
(*) מפלג המנחה ולמעלה: מקורו ממה שהקלנו לעיל בסימן רל"ג לגבי תפלת ערבית וה"ה ק"ש של ערבית לשיטת ר"ת אכן כ"ז אם הוא נזהר תמיד להתפלל מנחה קודם פלג וכמבואר שם בס"א וכ"כ הגר"א. והנה הפר"ח השיג על תה"ד בעיקר דינו דכיון דבגמרא ילפינן מהא דכתיב ולילה ולא דומיה ולילה לא נקרא עד צה"כ וגם לענין ק"ש רוב הפוסקים חולקין על ר"ת אכן הב"י בסי' תרפ"ז העתיק בשם אורחות חיים בשם הראב"ד דנהגו לקרות קצת מבע"י כדי להקל על האנושים והמעוברות שלא יתענו יותר מדאי וכן מצאתי באשכול [וגם במאירי הביא כעין זה לענין חולות ויולדות שאין צריכין להעריב כ"כ ורשאין למהר קריאתן אף שהוא עדיין בתחום י"ג] ואף שהפר"ח דחה המנהג הזה בשתי ידים מ"מ כמה אחרונים הליצו בעד המנהג הזה שהביאוהו כמה ראשונים [עיין בבגדי ישע ובמאמר מרדכי ובמור וקציעה] ודעתם דאף שהמחמיר תבוא עליו ברכה מ"מ לענין חולה ומצטער שמיקל לקרות מבע"י קצת יש לו על מי לסמוך. ואפשר במקום שהדחק גדול אף בצבור יש להקל לקרות אף שאין עדיין לילה גמורה:.