שולחן ערוך אורח חיים תרלח א
שולחן ערוך אורח חיים · תרלח · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
עצי סוכה אסורים כל שמונת ימי החג, בין עצי דפנות בין עצי סכך. (ואפילו קיסם לחצוץ בו שיניו אסור) (מהרי"ל). ואין נאותין מהן לדבר אחר כל שמונת הימים מפני שיום השביעי כולו הסוכה מוקצה עד בין השמשות והואיל והוקצה לבין השמשות של שביעי הוקצה לכל היום.
- הגה: ואפילו נפלה הסוכה -- אסורים, ולא מהני בה תנאי (טור). אבל עצים הסמוכים לסוכה -- מותרים. ועיין לעיל סימן תקי"ח סעיף ח':
ואם אחר שעשה השיעור הצריך מן הדפנות ונשלם הכשר סוכה, הוסיף דופן -- לא מיתסרא. אבל אם עשה ארבעתן סתם -- כולן אסורות ומוקצות:
- הגה: וכל זה לא מיירי אלא בסוכה שישב בה פעם אחד אבל אם הזמינה לסוכה ולא ישב בה לא נאסרה דהזמנה לאו מילתא היא (הגהות אשירי פרק המביא):
מפרשים
בין עצי דפנות. ילפינן לה בגמ' מדכתיב חג הסוכות כשם שחל ש"ש על החגיגה כך חל על הסוכה מה חג לה' אף סוכ' לה' וכ' הרא"ש דזהו דוקא בסכך כמו דאמרינן בסי' תר"ל דמותר לעשות הדפנות אף מדברים שאינם מגורן ויקב כי קרא דבאספך קאי דוקא על הסכך ה"נ כאן באיסור הנא' דהא אותו פסוק גופי' דכתיב ביה באספך הוא עצמו נדרש מה חג והיאך תתחלק תיבה א' לב' דברים בשלמא בר"ס תר"ל דרשינן יתירא לדפנות והיינו תיבה אחרת ותמה על הרמב"ם שאסר אפי' עצי הדפנו' וצ"ל דעת הרמב"ם דאסר הדפנו' מטעם מוקצה דהרמב"ם הי' קשה לו קושיו' התוס' בפ"ק דף ט' דאסרי' עצי סוכה מן התור' ובפרק כירה משמע שהוא מטעם מוקצה והיינו מדרבנן וניחא ליה דפרק כירה מיירי מהדפנו' וכאן מיירי מהסכך והרא"ש שתמה על הרמב"ם הוא מטעם שכללן ביחד הסכך והדפנו' משמע דתרוייהו מן התור' וזה ודאי אינו ועל קושי' התו' הנ"ל מתרץ הרא"ש בע"א כמ"ש ב"י וא"כ משמע דאפי' מדרבנן מותר בדפנות כל שאין סתירת אוהל אלא נפל' מעצמ' וכ"מ דברי ב"י בדעת הרא"ש דבעצי דפנות דלית בהו צד איסור דאורייתא לא גזרו רבנן וזה א"א לאמרו דהא אמרינן בפ"ק דף י' לימא מסייע ליה לר"ח דאמרינן אם פירס סדינין תחת הסכך משום נוי דמותר דתניא סיככ' כהלכת' ועיטר' בסדינים המצויירי' אסור להסתפק מהן כו' משמע דמותר לפרוס סדין ודחי לה דלמא מן הצד לדפנות קאמר אבל למעלה אסור לפרוס סדין משום דבר המקבל טומא' הרי לפנינו דאפי' נוי סוכה שאצל הדפנות אסור משום מוקצ' כל שלא התנ' עליהם והיאך לא יהי' איסור מוקצ' בדפנות עצמן אלא נראה פשוט דאף להרא"ש יש איסור מוקצ' בדפנות אלא דכאן איירי באיסור דאורייתא משום חג הסוכות כו' בזה חילק בין סכך לדפנות מה שאין כן ברמב"ם לפי הבנת הרא"ש שרוצ' להשוותן לסכך ויהי' גם בהם איסור דאורייתא ועל זה תמה הרא"ש כי בודאי יש הרב' קולות וחילוקים בין איסור דאורייתא לדרבנן אבל לפי האמת גם הרמב"ם לא אסר בדפנות אלא מטעם מוקצה רק שיש חילוק בתנאי שלא מהני תנאי בדפנות אפילו אם נפלו וכמו שכתב רמ"א בסמוך והטעם דע"כ אינו בודל מהן כל בין השמשות ולא תחול הקדוש' עלייהו (לא שייך בדפנות) דהא אם ירצה לסתור אינו רשאי משא"כ בנוי שאפשר ליקחנו בי"ט ע"כ מהני תנאי שם כנ"ל בזה ואין כאן שום דיעה להתיר עצי הדפנות אפי' מדרבנן רק יש מחלוקת בין הרא"ש לרמב"ם לענין דאורייתא בדפנות לפי פירושו ברמב"ם אבל אנו קי"ל דגם הרמב"ם לא אסר אלא מדרבנן בדפנות נ"ל:
ועיין סי' תקי"ח כו'. בב"י שם כתב ומיהו מדרבנן אתסר משום מוקצ' כמו שאסרו חכמים היותר על כדי הכשר סוכה כמ"ש בסי' תרל"ח עכ"ל וכאן פסק דמותר ביתר מכדי השיעור וכ"כ רש"ל פ' המביא סי' ג' דבסוכות החג לא גרע מנוי סוכה ועיין סי' תקי"ח בדברינו:
דהזמנ' לאו מלתא היא. ק"ל הא מקשי' סוכה לחג כדאי' לעיל שחל עליה שם שמים וא"כ נימא כאן בסוכה ג"כ דהזמנה מילתא היא כמו בקרבן חגיגה דקי"ל בקרבן אם אמר ה"ז קרבן דהוה קדושת הגוף ה"נ נימא בסוכ' ומנ"ל לחלק בינייהו דהא קיי"ל אין היקש למחצה כ"ש כאן דרחמנא אקשינהו בפירוש ונראה דדעתו בזה דודאי אין לך לומר שכל הדינים שישנם בחגיגה יהיו בסוכה דא"כ נימא שיש גם בסוכה קדושת הגוף אלא ע"כ דה"ק קרא חג הסוכות תעשה לך ז' ימים דדוקא בזה יהיו שוים לענין ז' ימים שתהא קדושת הסוכה לזמן זה כמו חג ולא תטול ממנו להנאתך שום דבר לבטל ממנה קדושה שלה בזה דוקא שוים ולא לדבר אחר ואף ע"ג דאמרי' לעיל דלרבנן דרשינן עשה סוכה אפי' ביום ז' היינו לענין תעשה לך אבל לענין ההיקש לחג הוי היקש לכל ז' הימים וע"כ נראה פשוט שמ"ש אין נאותין מהם לדבר אחר היינו דרך ליטול משום שבזה תבטל קדושתה אבל בעוד שהיא קיימת אין איסור הנאה ממנה כדי לסמוך עלי' או להניח עלי' שום דבר כיון שעדיין קדושת' עלי' וכ"כ סי' תקי"ח בש"ע אלא דכאן כ' בשם הר"ן שני דיעות אם מותר להריח בהדס ואי נימא דמריחא אקצייה כמו בהדס שבלולב א"ד דשאני הדס שבלולב שהוא צריך למצותו ואי אפשר בו אלא לריחיה שהוא עומד אקצייה אבל הדס שבסוכה כיון דאפשר ליה בעצים בעלמא מעשה עץ בלבד משמש ומהבערה בלבד אקצייה שלא יפחות אבל מריחי' לא אקצייה עכ"ל ורמ"א מביא בזה בסוף הסי' וממ"ש מוכח להיתר בזה נ"ל:
רש"י פי' הטעם דל"מ תנאי בעצי סוכה כיון דא"א ליטלם בין השמשות משום דקא סתר אהלא ואתקצאי לכולה ז' וא"כ אם הוא בענין דליכא משום סתירת אהל כמ"ש סוף סי' תקי"ח מהני תנאי והר"ן כתב דל"מ תנאי בכל ענין משום דאסור מדאורייתא ודעת ר"י כשנפלה שרי מדאורייתא משמע אבל בעודה קיימת אפי' היותר מהכשר סוכ' אסור וכ' היש"ש פ"ד דביצ' דאם בנאה בחש"מ א"כ ליכא משום סתירת אהל ומהני בה תנאי שיהא רשאי להשתמש ביתר מהכשר סוכ' לכשתפול לכ"ע ע"ש שהוא כתב תי' אחר מדעתו:
(א) הסמוכים לסוכ' מותרים: ואם סמך עצים לסוכ' כדי לעבות' אפילו אחר שנגמרה אסורים דלא גרע מנויי סוכה אא"כ התנ', יש"ש ונ"ל דה"ה שקים שנותנים לעבותם:
(ב) וכל זה כו': כ' רי"ו וכל דינו כמו כן בסכה ישנה ואפי' לא חידש בה דבר ולא נעשית לשם סוכה כמ"ש בח"א עכ"ל וצ"ל דעכ"פ ישב בה: ונ"ל דמי שיש לו סוכה בנויה משנה לשנה מ"מ אינה אסורה עד שישב בה בחג אף על גב דכבר ישב בה בשנה שעבר' מ"מ כשעבר החג בטל' קדושת' וצריך מעש' אחר שתחול קדושת':
(ג) דהזמנ' לאו מלתא: וק' דבסי' מ"ב ס"ג כתב דהזמנ' לגוף הקדושה מלתא היא וי"ל דתשמישי מצוה קילא טפי כמ"ש סי' כ"א:
(א) תנאי: כיון דא"א ליטול בין השמשות משום דקא סתר אהלא ואיתקצי לכולי שבע' משא"כ בנוי סוכה דבס"ב דמהני תנאי ועמ"א.
(ב) הסמוכים: ואם סמך עצים לסוכ' כדי לעבות' אפילו אחר שנגמרה אסורים דלא גרע מנוי סוכה אלא אם כן התנה. יש"ש ועיין מ"א.
(ג) מילתא היא: וקשה דבסי' מ"ב סעיף ג' כתב דהזמנה לגוף הקדוש' מלתא היא וי"ל דתשמישי מצוה קילא טפי ונ"ל דמי שיש לו סוכה בנוי' משנה לשנה מ"מ אינ' אסור' עד שישב בה בחג אע"ג דכבר ישב בה בשנה שעבר' מ"מ כשעבר החג בטלה קדושת' וצריך מעש' אחר שתחול קדושת'. מ"א.
(א) עצי סוכה וכו' - דכתיב חג הסוכות שבעת ימים לד' כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה. ואפילו עשה סוכה אחרת בחוה"מ וא"צ לראשונה אפ"ה עציה אסורים בהנאה:
(ב) שמונת - ולדידן גם בט' שהרי בשמונה עדיין מחוייב לאכול בסוכה וכיון דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא ואם חל שבת אחר יו"ט נוהגין שלא להסתפק ממנו גם בשבת דהוי כמכין מיו"ט לשבת:
(ג) בין עצי דפנות וכו' - ואין נ"מ בין סוכה חדשה ובין ישינה כל שסיככוה לשם חג אבל היושב בסוכת רועים ובורגנין וקייצין הרי היא כסוכה דעלמא שבשביל שנכנס זה ואוכל שם פתו לא נתקדשה:
(ד) נאותין - היינו דרך ביטול שבזה תבטל קדושתה אבל בעוד שהיא קיימת אין איסור הנאה ממנה כגון לסמוך עליה או להניח עליה שום דבר כיון שעדיין קדושתה עליה:
(ה) ואפילו נפלה הסוכה וכו' - היינו דאפילו להפוסקים דסברי דמן התורה אינה אסורה אלא בעודה קיימת מדרבנן מיהא אסור להנות ממנה מטעם מוקצה דאיתקצאי בבין השמשות של תחלת החג:
(ו) ולא מהני בה תנאי - אף אם אמר איני בודל כל ביה"ש כיון דא"א ליטול בין השמשות משום דקא סתר אהלא ואיתקצי לכולי שבעה משא"כ בנוי סוכה בס"ב דמהני שם תנאי ודע דהא דמשמע מסתימת רמ"א דלא מהני תנאי בשום גוונא ואפי' נפלו היינו דוקא בשבעת הימים אבל בשמיני שלו דאיסורו הוא רק משום מוקצה מהני תנאי לכשיפלו שיכול להשתמש בהן:
(ז) אבל עצים הסמוכים וכו' - עיין לעיל בסימן תקי"ח במ"ב סקל"ט שם ביארנו כל פרטי דין זה:
(ח) ועיין לעיל בסי' תקי"ח ס"ח - ר"ל דשם מבואר בהג"ה דאם זרק חבילות על הסכך דאינן בטילות לגבי הסכך וה"ה הכא בסוכה דמצוה ועיין שם במ"ב:
(ט) אלא בסוכה שישב בה פ"א - עיין במ"א שאפילו לא נעשית לשם סוכה דהיינו שהיתה עשויה לצל כיון דמדינא סוכה כשרה היא וישב בה פ"א אסורה שוב כל ימי החג ונ"ל דמיירי שהזמינה מתחלה לשם סוכת החג או שבעת שישב בה היה דעתו לישב בה כל ימי החג הלא"ה לא נתקדשה בפ"א להיות שם סוכת החג עליה וכמו שכתבנו למעלה בסק"ג. ומי שיש לו סוכה בנויה משנה לשנה מ"מ אינה אסורה עד שישב בה בחג אע"ג דכבר ישב בה בשנה שעברה מ"מ כשעבר החג בטלה קדושתה וצריך מעשה אחר שתחול קדושתה כ"כ המ"א ויש מאחרונים שמפקפקין בזה וטוב להחמיר:
(*) בין עצי דפנות בין עצי סכך: דע דדעת הרא"ש והעתיקו הטור דבעצי דפנות ליכא איסורא כלל דהקרא קאי רק על הסכך אכן המחבר סתם לדינא כדעת הרמב"ם דעצי דפנות ג"כ אסורים דדפנות צריכות לה דאי לאו דפנות לא קיימא הסוכה אכן נחלקו בפירושו דדעת הב"י דלהרמב"ם איסורו הוא רק מדרבנן וכ"כ הט"ז אכן הב"ח ועוד כמה אחרונים סוברים דלהרמב"ם הוא איסור דאורייתא וכן מן הר"ן משמע דס"ל דהוי דאורייתא ועיין בעיטור דהביא ג"כ הראיה מן דף יו"ד שאמרו שם דלמא מן הצד ולפי פירש"י שם דהיינו מן הצד של הדפנות ובודאי דפנות לא גריעא מן נוי שלהן עי"ש אכן מסתפק דילמא הפירוש שם בגמרא מן הצד של סכך:
(*) עצים הסמוכים לסוכה: ואם הוסיף בסכך עד שאין גשמים יורדים לתוכה די"א דפסולה כבסימן תרל"א במגן אברהם סק"ב נהי דאפ"ה כל הסכך אסור בהנאה לדבריהם כל שבעה עכ"פ מדרבנן ועוד דאינו יכול לשער באומד יפה מה ששייך לסכך מ"מ אם רוצה ליטול ביו"ט ע"י עכו"ם להכשיר הסוכה שלא תהיה מעובה כ"כ שרי דהוא שבות דשבות במקום מצוה דלא הוי סתירת אהל רק מדרבנן [פמ"ג]:
(*) ואם אחר שעשה השיעור וכו': ארבעתן סתם לא מיתסרא. עיין בחידושי אנשי שם דמצדד לומר דהר"ן סובר ג"כ כהתוספות דדוקא כדי הכשר סוכה הוא מן התורה והיתר מזה הוא מדרבנן וכונת הר"ן ג"כ לענין ארבעתן דעל כדי שיעור הוא מן התורה והיתר מזה הוא רק מדרבנן ולענ"ד לא נהירא כלל ודברי הר"ן הוא כעין מה שאמרו בשבת קל"ג בענין מילה כ"ז שעוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין בין על ציצין שאינן מעכבין והטעם דכולה חדא מלתא הוא כפירש"י ולאחר שפירש אינו חוזר על ציצין שאינן מעכבין ולכן אמר אם אחר שעשה וכו' הוסיף דופן ור"ל דלאחר שגמר שיעור הכשר סוכה נתיישב בדעתו שצריך לעשות עוד דופן רביעי הוא מלתא באנפי נפשיה אבל אם עשה ארבעתן ר"ל שלא הפסיק בינתיים נחשבו כל הארבעה בכלל סוכה וכולן הן מן התורה ולכאורה יש לומר דלהכי לא אמר כר"ת דרק כדי הכשר סוכה כשר דמאן מפיס דאלו הן בכלל סוכה ואלו הן בכלל יתר אימא איפכא ויותר נ"ל דגם הוא ס"ל כר"ת אך הוא מפרש דברי ר"ת דר"ל דמתחלה עשה כדי הכשר ואח"כ הוסיף אבל אם עשה כל הדפנות זה אח"ז כסדרן הם שוות כולם כאחד לדינא ולהכי העתיק הב"י בשו"ע דברי הר"ן אף דבתוספות והרא"ש הוזכר שיטת ר"ת משום דהר"ן מפרש דברי ר"ת ואך בזה חלוק על ר"ת דלר"ת אפילו ביותר מכדי הכשר אסור עכ"פ מדרבנן ואיהו ס"ל דלא מיתסרא כלל ובזה ס"ל להב"י כהר"ן:
(*) סתם: נ"ל דר"ל לאפוקי אם פירש דאלו עושה לשם סוכה ואלו להוספה בעלמא:
(*) אבל אם הזמינה לסוכה: ואפילו אם עשאה לשם סוכה וכנ"ל בסימן מ"ב בדיני הזמנה עי"ש:
(*) לא נאסרה: נ"ל דלא אמרה אלא לענין קדושת החג שחל על הסכך הוא דבעינן ישב בה בחג אבל משום מוקצה דסתירת אוהל דאסור בכל יו"ט הרי לא תלי בישב בה לגמרי אלא דאינה אסורה רק ביו"ט ובחוה"מ שרי כהאי גוונא [מור וקציעה]:
(*) דהזמנה לאו מילתא היא: וצ"ע אי הכי אפילו אי ישב בה אחר שקידש היום לא ליתסרא כולא יומא אלא לשעה שישב בה בלבד דהא אכתי לא הוי איתקצאי לבין השמשות ולא איתקצאי לכולא יומא ולכי נפק תשתרי [מו"ק הנ"ל] והנה לפי מה שכתב מקודם אפילו לא ישב בה כלל אסור עד חוה"מ דמשום סתירת אהל הוא מוקצה ונראה דכונתו דמשום קדושת החג לא מיתסרא אלא לשעה שישב בה: