שולחן ערוך אורח חיים תקעט
"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
<< | שולחן ערוך · אורח חיים · סימן תקעט | >>
ראו סימן זה בתוך:
טור אורח חיים ·
לבוש ·
ערוך השולחן
· שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:
משנה ברורה · ביאור הלכה · באר היטב · ט"ז · מגן אברהם · כף החיים · ביאור הגר"א · פרי מגדים ·
שו"ע באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org ·
SefariaENG
א • ב • ג
בכל יום משבעה תעניות אחרונות של גשמים מתפללין על סדר זה: מוציאין את התיבה לרחובה של עיר וכל העם מתקבצים ומתכסים בשקים. ונותנים אפר מקלה (פירוש אפר של דבר שנשרף לאפוקי עפר בעלמא שגם הוא נקרא אפר) על גבי התיבה ועל גבי ספר תורה כדי להגדיל הבכיה ולהכניע לבם. ואחד מן העם נוטל האפר ונותן בראש הנשיא ובראש אב בית דין במקום הנחת תפילין כדי שיכלמו וישובו. וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו.
ואחר כך מעמידים ביניהם זקן חכם והם יושבים. לא היה שם זקן חכם -- מעמידין חכם. לא היה שם לא זקן ולא חכם -- מעמידין אדם של צורה. ואומר לפניהם דברי כבושים (פירוש שכובשין ומעוררין הלב לתשובה) -- אחינו לא שק ולא תענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים שכן מצינו שלא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם ובקבלה הוא אומר קרעו לבבכם ואל בגדיכם. ומוסיף בענינים אלו כפי כחו עד שיכניע לבם וישובו תשובה גמורה.
ואחר שגומר זה דברי כבושים עומדים בתפלה. ומעמידים שליח צבור הראוי להתפלל בתעניות אלו. ואם היה אותו שאומר דברי כבושים ראוי להתפלל -- מתפלל. ואם לאו -- מורידין אחר.
ומי הוא הראוי להתפלל בתעניות אלו? איש שהוא רגיל בתפלה ורגיל לקרות בתורה נביאים וכתובים ומטופל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה ולא יהיה בבניו ובני ביתו וכל קרוביו והנלוים אליו בעל עבירה אלא יהיה ביתו ריקן מן העבירות ולא יצא עליו שם רע בילדותו שפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב. ואם היה זקן עם כל המדות האלו -- הרי זה מפואר. ואם אינו זקן -- הואיל ויש בו כל המדות האלו -- יתפלל:
סדר התפלה ושש ברכות שהוא מוסיף ותקיעות שהוא תוקע מבואר יפה בטור בסימן זה:
שבע תעניות האלו אחר שמתפללים יוצאים כל העם לבית הקברות ובוכים ומתחננים שם כלומר הרי אתם מתים כאלו אם לא תשובו מדרככם.
- (ולפי זה אם אין קברי ישראל הולכים על קברי נכרים) (גמרא):