שולחן ערוך אורח חיים שלז א
שולחן ערוך אורח חיים · שלז · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
דבר שאין מתכוין מותר והוא שלא יהא פסיק רישיה הלכך גורר אדם מטה כסא וספסל בין גדולים בין קטנים ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ ומותר לרבץ הבית כיון שאינו מתכוין להשוות גומות אלא שלא יעלה האבק.
מפרשים
פסיק רישיה. פי' שאע"פ שאינו מכוין לעשותו א"א שלא יעשה:
(א) בין גדולים: אבל גדולים מאוד אסור לגרור דהוי פסיק רישי' דעושה חריץ ואסור אפי' בקרקע של שיש (ב"י רוקח וכ"מ בשם הרמ"ך) ואף על גב שכשחופר הוי מלאכה דרבנן אפ"ה אסור ועמ"ש סי' שי"ד סס"א:
(א) גדולים: אבל גדולים מאוד אסור לגרור דהוי פסיק רישיה דעושה חריץ. ואסור אפי' בקרקע של שיש. ב"י מ"א ע"ש.
אקדים לסימן זה הקדמה קצרה והיא. חורש הוא אחד מל"ט אבות מלאכות וכיון שכונת החורש לרפויי ארעא דאז טוב לזריעה וגם כוונתו להשוות הגומות וליפותו כדי שיהיה המקום שוה ולכן החופר בשדה או שעשה חריץ או שהיה שם תל קטן והשפילו או שהיה שם מקום נמוך והשוה אותו וכן כל המשוה גומות במקום הראוי לזריעה חייב משום חורש [ואם היה זה בבית חייב משום בונה שמתקן הבנין עי"ז] וכן כל מה שעושה ליפות הקרקע הוא תולדת חורש וחייב בכל שהוא [רמב"ם פ"א]:
(א) דבר שאין מתכוין - זה לשון הרמב"ם דברים המותרין לעשותן בשבת ובשעת עשייתן אפשר שתעשה בגללן מלאכה אחרת ואפשר שלא תעשה אם לא נתכוין לאותה מלאכה מותר וכן כונת המחבר:
(ב) פסיק רישא - פי' שבודאי תעשה מלאכה האחרת:
(ג) הלכך - פי' כיון דדבר שאין מתכוין מותר הלכך גורר דאע"ג דבגרירתו מצוי שיעשו חריצים בקרקע ואיכא בזה משום חשש חופר דהוא תולדה דחורש אפ"ה לאו פסיק רישא הוא אפילו בקרקע שאינה מרוצפת דאפשר שפיר שלא תחרוץ בקרקע:
(ד) בין גדולים - דמיטרח ליה לישאם על כתפו ובין קטנים דיכול ליקחם על כתפו אפ"ה מותר לו לגררם על הארץ. כתב המג"א דגדולים ביותר אסור לגרור על הארץ דפסיק רישא הוא דבודאי יעשה חריץ ואפילו מרוצף בקרקע של שיש אסור לגרור דגזרינן מרוצף אטו אינו מרוצף:
(ה) לרבץ - להזות מים על קרקע הבית כדי שלא יעלה האבק דאע"ג דבהרבצה כמה פעמים מתמלאים הגומות בעפר ובאבק אפ"ה מותר כיון דאינו מתכוין וגם לאו פסיק רישא הוא ואפילו בקרקע שאינה מרוצפת מותר [גמרא]:
א) סעיף א. דבר שאין מתכוין מותר. דהלכה כר"ש דאמר הכי. ב"י. ומסקינן בגמ' בס"פ כירה דאפי' אם יתכוין יעשה איסורא דאורייתא כי אינו מתכוין שרי ר"ש. עו"ש או' א' א"ר או' א' תו"ש או' א' מש"ז או' א' ודלא כלבוש.
ב) שם. והוא שלא יהא פסיק רישיה. פי' שאעפ"י שאינו מכוין לעשותו א"א שלא יעשה. טור. ט"ז סק"א. וההפרש שיש בין פסיק רישיה ולא ימות למלאכה שא"צ לגופה עיין לעיל סי' רע"ח או' ג':
ג) שם. הלכך גורר אדם מטה וכו' וגרירת כסא וספסל אפי' במתכוין לעשות חריץ ליכא איסורא דאו' וכי אמרינן בפ' כלל גדול (ע"ג ע"ב) דחופר תולדה דדש (נ"ל דט"ס וצ"ל דחורש כדאיתא שם בגמ' וברש"י דף מ"ו ע"ב) הוא וחייב ה"מ במרא וכיוצא בו אבל במטה כסא וספסל לא. ב"י:
ד) שם. בין גדולים בין קטנים וכו' אבל גדולים מאד אסור לגרור דהוי פסיק רישיה דעושה חריץ ואסור אפי' בקרקע של שיש, ב"י בשם הרוקח. ואע"ג כשחופר הוי מלאכה דרבנן (דמה"ת אינו חייב עד שיחפור במרא וכיוצא בו כמ"ש באו' הקודם) אפ"ה בפ"ר אסור. מ"א סק"א. תו"ש או' א' ר"ז או' א' ח"א כלל מ' או' ו' ובחבית כבדה נמי אף בעיליתא דשישא אסור. א"א או' א' ועגלה של קטן אפי' גדולה מאד מותר לגרור ע"ג קרקע דעגלה שאני דכובשת ואינה עושה חריץ. מצודות יששכר סי' י"ד. פ"ת. ועיין ביצה כ"ג ע"ב:
ה) שם. בין גדולים בין קטנים וכו' ואעפ"י שהקטנים אפשר לו ליטלן בידיו וא"צ לגררן לא הצריכו לכך ר"ז שם:
ו) שם. ובלבד שלא יתכוין וכו' ואף אם נעשה חריץ מאליו אין בכך כלום כי דבר שאין מתכוין הוא. ר"ז שם:
ז) שם מותר לרבץ הבית. היינו להזות מים על קרקע הבית כדי שלא יעלה אבק ומשמע דאפי' בקרקע שאינו מרוצפת שרי. וכ"כ ב"י בשם סה"ת: