לדלג לתוכן

שולחן ערוך אורח חיים קצז ג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

המצטרף צריך לברךבטו ברכה אחרונה על מה שאכל ואינו נפטרזטז בברכת המזון של אלוה במה דברים אמורים דסגי בכל מאכל להצטרף לעשרהיז אבל לג' אינו מצטרף עד שיאכל כזית פתיח ויש אומרים דבכזית דגןיט מהניו אפילו אינו פת ויש אומרים דבירקח ובכל מאכלכ מהני הלכך שניםכא שאכלו ובא שלישי אם יכולים להזקיקו שיאכל כזית פת מוטב ואם אינו רוצה לא יתנו לו לשתותטזכב ולא מאכל אחר ואם אירע שנתנו לו לשתות או מאכל אחר יזמנו עמו אף על פי שאינו רוצה לאכול פת:

מפרשים

 

(ב) המצטרף צריך לברך כו'. דברכת המזון אינה פוטרת ברכה של בורא נפשות רבות ולא ברכה א' מעין ג' ושמעון בן שטח שהי' שותה כוס של יין ובירך בשביל ינאי המלך גם בזה אמרי' דלגרמיה הוא דעביד דס"ל דב"ה פוטרת מעין ג' כו' כמבואר בב"י בשם הרשב"א:


 

(ז) ואינו נפטר:    דאפי' האוכל פת אם אכל דבר אחד אחר הסעוד' חייב לברך עליו כמ"ש סי' קע"ח כ"ש זה לא אכל פת כלל ואם שתה יין משמע בב"י בשם הרשב"א דמפטר מב"ה דיין נמי מיזן זיין ועיין סי' ר"ח סי"ז דה"ה בתמרים נמי פטור מ"מ לכתחלה יכוין שלא לצאת בב"ה דצריך לברך על כל מין הראוי לו:

(ח) דבירק וכו':    ודוקא כזית:

(ט) לשתות:    וכ"ה כתב שרבותיו נהגו ליתן לו לשתות אם לא רצה לאכול ומצטרף וכן נוהגים עכשיו:
 

(ה) של אלו:    דבה"מ אינו פוטרת ברכה של בורא נפשות רבות. וביין משמע בב"י דמיפטר בבה"מ דיין נמי מיזן זיין ועי' סי' ר"ח סי"ז דה"ה בתמרים ועיין ט"ז סי' קע"ד ס"ק ח' שכתב שכר שלנו ודאי זיין. ומ"מ לכתחילה יכוין שלא לצאת בבהמ"ז. מ"א.

(ו) מהני:    ודוקא כזית. מ"א.

(ז) לשתות:    וב"ח כתב שרבותיו נהגו ליתן לו לשתות אם לא רצה לאכול ומצטרף וכן נהגו עכשיו.
 

(טו) צריך לברך - לאחר שגמר לשמוע ברכת הזימון:

(טז) ואינו נפטר - ר"ל אפילו אם ירצה לכוין לצאת בבהמ"ז ג"כ לא מהני כדקי"ל [לקמן בסימן ר"ח סי"ז ובאחרונים שם] דאין ברכת שלשה פוטרת מעין שלשה ולא ברכת בנ"ר אך אם אכל תמרים או שתה יין בודאי מהני בדיעבד דהא קי"ל בסימן ר"ח דאם בדיעבד בירך עליהן בהמ"ז יצא ולפי מה דפסקו שם כמה אחרונים דאף על דייסא אם בירך בהמ"ז יצא גם בדייסא דינא הכי וכתב המ"א דמ"מ לכתחלה יכוין בהם שלא לצאת בבהמ"ז דצריך לברך על כל מין ברכתו הראויה לו:

(יז) להצטרף לעשרה - דבלאו דידיה יש חיוב זימון מן האוכלים פת ולא בעינן ליה אלא להזכרת השם:

(יח) כזית פת - דמחוייב בבהמ"ז:

(יט) דבכזית דגן וכו' - היינו כגון דייסא וכיוצא בו ממיני מזון שחייב לברך עליו ברכה אחת מעין שלש:

(כ) דבירק ובכל מאכל - וה"ה שתיה וכנ"ל בס"ב לענין עשרה וטעם דעה זו דס"ל דלענין צירוף לזימון אקילו גם לענין שלשה כיון ששנים מהן אכלו פת ומחויבין בבהמ"ז והוא שהשלישי אכל כזית שמחויב עכ"פ לברך ברכה אחרונה:

(כא) הלכך שנים וכו' - הוא מדברי המחבר להכריע בין השיטות דלכתחלה יש לזרזו שיאכל פת דוקא כדי לצאת ידי דעה ראשונה ואם אינו רוצה לא יתנו לו כלל כדי שלא להכניס עצמן לספק חיוב אך בדיעבד אם אירע שנתנו לו איזה דבר שאינו פת צריך לחוש לדעה שניה ולזמן עמו:

(כב) לשתות - ועכשיו נוהגים שאם לא רצה לאכול פת נותנים לו לכתחלה לשתות או לאכול איזה דבר וכדעה האחרונה [אחרונים]:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש